זמר הפופ החרדי יונתן רזאל: "אני אמן שעושה דברים אקסצנטריים"

זמר חרדי וגיבור גיטרה ואייקון רוקנ’רול חילוני: פעם אולי היינו מופתעים משיתוף הפעולה הזה, אבל היום הוא נשמע מאוד טבעי. השיר החדש "זוהר הרקיע" של יונתן רזאל וברי סחרוף מאפשר מפגש לשני כוחות מוזיקליים משמעותיים בעולם המוזיקה העכשווי. מצד אחד, סחרוף האגדי, ומהצד השני, חלוץ הפופ האמוני. סחרוף ורזאל מביאים את המילים מתוך מסכת ברכות בתלמוד בבלי, לשיר בעל לחן יפהפה, קליט ומנחם.

במהלך בידוד הקורונה שלח רזאל את השיר לסחרוף, ש"התרגש ממנו עד דמעות". רזאל מספר שהבחירה בסחרוף היתה טבעית: "גדלתי על המוזיקה שלו, עקבתי אחריו בתור נער, ויצא לי להופיע איתו פה ושם. עקב חוויות חזקות שהיו לי עם המוזיקה שלו, הרגשתי מיידית שזה מתאים לו. הרגשתי במוזיקה שלו, בעבודה שלו עם הטקסט וגם בתוכן, שיש משהו שהוא סיפורי, עמוק, פנימי. הלחן שהוא קצת דיבורי, אופי של מנטרה. יש משהו בהגשה שלו שמתאים לזה".

יונתן רזאל עם ברי סחרוף. “אני חי רגל פה רגל שם, שומר מצוות אבל מופיע בפני כל הקהלים" צילום: רועי ברקוביץ'

"זוהר הרקיע" מצטרף אל מערכת היחסים המתמשכת של סחרוף עם עולם המוזיקה היהודית, שהיא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלו. אחת הדוגמאות הבולטות הוא האלבום "אדומי השפתות" מ־2007, שהוקדש כולו לשירי ר' שלמה אבן גבירול. האלבום שנעשה בשיתוף פעולה עם רע מוכיח משלב בין לחנים חדשים לטקסטים עתיקים.

שלוש שנים עברו מאז האלבום האחרון של ברי סחרוף, "היא הופיעה כמו הרוח" יחד עם אהוד בנאי, שהוקדש לשירי לאדינו. סחרוף ידוע בשיתופי הפעולה שלו. לאחרונה יצא "עושים כבוד ללילה" עם ליאור נרקיס, שבו הוא מנגן סולו גיטרה שמשתלב באופן אורגני בהמנון הרחבות. כן הקליט עם אריאל זילבר, עמיר בניון וליאור אלמליח את הפיוט "רפא צירי”, שהכנסותיו נתרמות לארגון קו לחיים.

רזאל הוא אחד מראשוני הפופ האמוני, שהפך לאחד הז'אנרים הפופולריים במוזיקה המקומית, לא מעט עקב התמיכה של גלגל"צ באמנים דוגמת ישי ריבו וחנן בן ארי. רזאל נולד בניו יורק ועלה לארץ עם משפחתו, שחזרה בתשובה. הוא החל את דרכו המוזיקלית כמלחין ומעבד קלאסי, ופרץ למיינסטרים הישראלי עם בלדת הפסנתר "קטנתי" (2012), שזכתה בפרס אקו"ם לשיר השנה.

רזאל מודה שכשהתחיל, הקבלה של מוזיקה יהודית בזרם המרכזי נראתה חלום רחוק. "לפני כ־15 שנה זה היה פחות קיים לא חשבתי שזה יהיה בז'אנר המרכזי. אני חי רגל פה רגל שם, חי בעולם שומר מצוות אבל מופיע בפני כל הקהלים. רזאל מגדיר עצמו כ"תוצר של מה שקורה בארץ: גדלתי בבית חילוני, הוריי חזרו בתשובה כשהייתי ילד, קיבלתי חינוך מוזיקלי במוסדות מעולים, ותמיד חייתי על קו התפר בין אמונה לבין מוזיקה שהיא לא חלק מז'אנר, אופנה או תנועה. היא חלק ממי שאני".

לאורך השנים רזאל הופיע תמיד בפני קהל מעורב. "כשהופעתי בתל אביב בבארבי ובמעבדה בירושלים, לא היו הרבה זמרים דתיים שעשו את זה. לא היתה מוזיקה דתית שפונה לקהל הכללי. ושם אני חושב שגם נוצר מפגש חברתי".

אבל בשמו נקשר אירוע שסוטה מהקו הזה. לפני שלוש שנים, במסגרת הופעה לקהל נשי בלבד בפסטיבל בבנייני האומה בירושלים, הדביק רזאל מסקינטייפ שחור על עיניו כשכמה נשים בקהל החלו לרקוד. האקט המדיר הזה ספג ביקורת נוקבת אפילו מצד נשים חרדיות. "למה לא מסתכלים על המכלול? זה קצת חיפוש כדי לפגוע", טוען רזאל. "זה נראה לא טוב, מסכים. אבל זה היה אירוע מאפשר: של נשים חרדיות שרצו לרקוד והרגישו לא נוח לרקוד בגללי. הייתי בסיטואציה פנים־דתית. לא כיסיתי את העיניים בשבילי, אלא בשבילן. אני תמיד הופעתי ותמיד אופיע מול קהל מעורב: נשים, לא נשים, יהודים ולא יהודים. כולם צחקו ושאגו בשמחה. אני אמן ואני עושה דברים קצת אקסצנטריים".

אתה לא מבין את הביקורת על המעשה?

"כולם הבינו שזה היה משהו היתולי ומשמח. אני מופיע כל חיי מול נשים. הרבנים שלי אמרו לי להבליג על הביקורת. אמרתי להם שלא היה שם שום דבר מדיר, וזה לא פשוט כשצועקים עליך ואתה צריך לשתוק. הרבנים מעודדים ועודדו אותי תמיד ללכת להופיע, ולא הגבילו אותי מעולם. הם מרגישים שזה מקרב בין חלקי העם".

ברי סחרוף סירב להגיב.