בייג'ינג סימנה מטרה: צמצום צריכת הבשר הסינית ב־50%

בסין ובעולם מבינים עתה היטב את ההשלכות מרחיקות הלכת של הבחירות הקולינריות של הסינים. אף שטרם הוכח מה מקור הקורונה, ככל הנראה יש לכך קשר ישיר לשווקים האקזוטיים שבהם מוכרים מכל הבא ליד.

אין זו הפעם הראשונה שהשווקים הללו נחשדו כמקור לנגיפים. ב־2003, נגיף הסארס, גם הוא ממשפחת הקורונה, התגלה לראשונה בשוק במחוז גואנגדונג. עם זאת, לקחי העבר לא נלמדו.

המגפות פרצו בשל הרגלי התזונה של אחוז מזערי מהאוכלוסייה, בעיקר העשירים המחפשים מאכלים מיוחדים, בין השאר מתוך אמונה שיחזקו כך את המערכת החיסונית. לאנשי העסקים שהתעשרו מהסחר הזה היה אינטרס ברור בשגשוגו. גולשים ברשתות החברתיות הסיניות מפרסמים מאז פרוץ המגפה תגובות נזעמות, תוך שהם תוקפים את צרכני המאכלים הללו, וגם את הממשל שכשל בפיקוח. "מי שאוכלים חיות בר משתייכים למעמד פריבילגי ועשיר", כתבה גולשת אחת. "משום מה הם מאמינים שצריכת חיות בר תשפר את אונם ובריאותם". "העולם כולו מגנה את הסינים בגלל המאכלים הללו", כתבה גולשת אחרת. "אני רוצה לומר ש־99.99% מהסינים לא אוכלים את הדברים המוזרים האלה".

בעולם תלויים בקיבה הסינית

ואכן, הסינים מבינים את הסכנות הטמונות בכך טוב מכולם. בשנה שעברה חיסלה השפעת האפריקאית 40% מאוכלוסיית החזירים בסין, שהם 25% מהחזירים בעולם. אך בעוד הקורונה תחלוף בסופו של דבר, ללא שינוי בהרגלי צריכת הבשר, מחלות מידבקות נוספות יאיימו על האנושות. מחקרים מראים כי כ־70% מהמגפות מקורן בבעלי חיים. שפעת העופות, שפעת החזירים ומחלת הפרה המשוגעת — כולן מוכיחות כי הבעיה טמונה בגידול התעשייתי שלהם.

מי שהזינה את התעשייה הזו היתה המהפכה הקולינרית שעברה סין ב־30 השנים האחרונות. ממדינה ענייה ומבודדת שתזונת תושביה מורכבת בעיקר מירקות, דגנים וקטניות, סין חוותה עלייה כלכלית מטאורית שהובילה לשפע ומגוון קולינריים חסרי תקדים. בעוד בשנות המחסור בשר היה מותרות, בעשורים האחרונים מרבית הסינים אוכלים בשר על בסיס יומיומי.

שוק מזון בבייג'ינג שנסגר השבוע צילום: רויטרס

מאז ומתמיד, דאגתם העיקרית של קיסרי ומנהיגי סין היתה נתונה להאכלת האוכלוסייה הענקית. המשוואה היא פשוטה — חוסר ביטחון תזונתי גורם לאי־שקט חברתי ומערער את יציבות הממשל. בשנים 1960-1958 כישלון "הקפיצה הגדולה קדימה" הביא לרעב המוני חסר תקדים, ועל פי הערכות גוועו למוות בסין כ־36 מיליון בני אדם. גם כיום, לאחר שסין הצליחה באתגר העצום של מיגור הרעב, אין זה עניין של מה בכך להאכיל 1.4 מיליארד פיות.

משכך, סין היא המסבסדת והקניינית הגדולה בעולם של מוצרי חקלאות ובשר. תעשיות שלמות, כמו גידולי הסויה בארה"ב ובשר בקר באוסטרליה ובדרום אמריקה, תלויות בקיבה הסינית. בשל גודל האוכלוסייה, צריכת הבשר בסין היא הגבוהה בעולם, והסיני הממוצע צורך כ־50 ק"ג בשר בשנה לעומת 13 ק"ג ב־1982. אם תימשך מגמת העלייה, ההשלכות יחווירו אל מול הקורונה.

לזכותם של הסינים ייאמר שהם מאוד מעשיים. ברגע שהוגדרה בעיה והוצבו יעדים, הם יודעים להוציא אל הפועל החלטות בסדרי גודל בלתי נתפסים. עד לפני כמה שנים, זיהום האוויר הידוע לשמצה כיכב בכותרות. מאז, המצב השתפר פלאים. שנג'ן היא העיר הראשונה בעולם שבה כלל התחבורה הציבורית מונעת בחשמל, ובבייג'ינג, אפילו זקני העיר לא זוכרים תדירות גבוהה כל כך של שמיים כחולים. גם עתה נראה שהממשל הפנים את גודל השעה ופועל כדי למנוע מגפות חדשות, כאשר אחת המטרות המוצהרות היא להפחית ב־50% את צריכת הבשר של הסיני הממוצע.

"סיר אש" עם טופו ופטריות

על מנת לקבל השראה לכך, הסינים לא צריכים להביט מערבה. התזונה הטבעונית בסין היא עתיקת יומין, והנזירים הבודהיסטים פיתחו שלל תחליפים על בסיס טופו, סייטן וירקות.

כעת, הפעולות של הממשל להגברת בטיחות המזון תופסות תאוצה, בשילוב טרנד הבריאות שמגיע מלמטה.

מנה אהובה במיוחד בסין היא ההוט פוט ("סיר האש") בגרסתו הטבעונית. לתוך סיר מרק חריף ומבעבע, שמככב ב־70 סניפי "עלה אחד, עולם אחד", משליכים הסועדים טופו, פטריות ועלים ירוקים. בערים הגדולות, שם התושבים מקדישים תשומת לב מרובה לניהול אורח חיים בריא, פורחות רשתות כמו גאגא, ווגס וסקסי סלד, המציעות מזון בריאות צמחוני. אפילו סטארבקס האמריקאית השיקה תפריט עם מוצרים של ביונד מיט ואומניפורק, חברה מהונג קונג המציעה תחליפי בשר חזיר.

הדאואיזם, אחת משלוש המסורות הרוחניות והפילוסופיות החשובות של התרבות הסינית, דוגלת בהרמוניה עם הטבע. המגפות הנוראות, שהגיעו לשיאן עם התפרצות הקורונה, מוכיחות כי ההרמוניה נחוצה היום יותר מתמיד.