"קורונה? לא יכולתי לאחל לשוק שלנו טלטלה טובה יותר"

ימי ההסתגרות בבתים בשיא משבר הקורונה שינו בבת אחת את הרגלי הקנייה והצריכה: האטה ברכישות שאינן מזון לצד האצה בעולמות הרכישה המקוונת. את המתח הזה חווה ביתר שאת יעל ויזל, מנכ"לית הסטארט־אפ Zeekit, שעוסק בהלבשה וירטואלית של צרכנים, ולאחרונה בשל הקורונה, גם של דוגמנים.

Zeekit מלבישה לקוחות בפריטי לבוש מקטלוג מקוון בטכנולוגיה של ראייה ממוחשבת ועיבוד תמונה, באופן שמאפשר לראות וירטואלית איך הבגד “יושב” על הלקוח. הטכנולוגיה כבר מוטמעת באתר האופנה הבריטי אסוס, ברשת מייסי’ס ובוולמארט. Zeekit גייסה 15 מיליון דולר וכעת נמצאת בדרך לגיוס נוסף, ולקראת התחלת שיתופי פעולה עם אדידס וטומי הילפיגר. מצד אחד, הטכנולוגיה של Zeekit מציעה לצרכנים תא מדידה וירטואלי, שיוכל להמחיש איך הבגד נראה עליהם מבלי לצאת מהבית. מצד שני, לקוחותיה הגדולים של Zeekit הם רשתות האופנה, שמצאו את עצמן במשבר קיומי עמוק.

אז הקורונה עשתה לכם טוב, או לא?

"התשובה אמביוולנטית. אנשים קנו פחות בתקופה הזאת ורשתות האופנה מאוד סבלו. אופנה היא לא מזון, או תוכן בנטפליקס, שמשגשג בימי הקורונה. היא הדבר הראשון שאנשים צרכו פחות כי לא יצאו מהבית, וכי היה להם פחות צורך בבגדים. אבל מנגד, לא הייתי יכולה לאחל לשוק טלטלה יותר נכונה בתחום המדידות. השוק קפץ עשור קדימה בשלושה חודשים. חברות האופנה עברו מהפך ביחס להבנה כמה חשוב להשקיע באונליין שלהן לעומת החנויות הפיזיות, והמעבר הזה הוא כן לטובת Zeekit. בעיקר בגלל חינוך השוק שהתעשייה עברה בימים האלה. אם היה מחסום פסיכולוגי מפני הרכישות המקוונות — המחסום הזה נשבר מכורח הנסיבות.

“אבל בסוף, בשורה התחתונה, מדובר בחברות אופנה שהמכירות שלהן ירדו ב־60% ברבעון, ועוד ברבעון שהוא חגים, אביב, שאמור להיות אחד החזקים ונקלע למשבר. גם אנחנו חלק מהענף. התנהלות בעת חיסכון היא לא התנהלות של תקופת שפע, מה שמכביד על רשתות לחתום על חוזים ארוכי טווח כי הן צריכות קודם לחלץ את עצמן מהמשבר".

יעל ויזל, מייסדת ומנכ"ל Zeekit צילום: אולפן כלכליסט

הסטודיו של אסוס

ויזל מסבירה שאם בימי שגרה חברות אופנה הפעילו סטודיו לטובת צילום קטלוג, ביום אחד הכל הוקפא. לכאן נכנסה Zeekit, שעשתה זאת עבורם, כשהדוגמנים למעשה הולבשו דיגיטלית. "אסוס, למשל, שלחו ליותר מ־30 צלמים ברחבי לונדון בגדים שיש לצלם על בובה”, היא מספרת, “קיבלנו בנפרד צילום של הדוגמנים ושל הבובות, ופתחנו מפעל הלבשה, הפכנו להיות הסטודיו של אסוס בתקופת הקורונה. כל תמונה שהועלתה לקטלוג שלהם בזמן הקורונה הופקה בעצם באמצעות Zeekit. לא רואים הבדל בין צילום סטודיו רגיל, אבל למעשה זו תמונה שמעולם לא צולמה בסטודיו. הדוגמן מעולם לא לבש את הבגד הזה".

מה אומר חדר הלבשה דיגטילי כזה?

"אנחנו מקבלים פריט ועושים לו 'זיקיטיזציה', כלומר דיגיטציה, ואז אפשר להלביש אותו לא רק על דוגמנית אחת, אלא על 100 דוגמנים. הפריט הוא כבר פריט דיגיטלי, לא רק פיזי. הליך הדיגיטציה של הבגד מאפשר להגיע לאותה תוצאה של סטודיו, ואפילו ליותר ממנה. זה עולם אחר של הזדמנויות ושל חוויית לקוח”.

הלבשת הדוגמנים נולדה בקורונה?

"זה מוצר שתמיד היה לנו. הוא נחשב לנמוך בשרשרת הערך שלנו. אבל אכן המשקל של המוצר הזה והתרומה שלו בתקופת הקורונה מאוד עלו. כי זה שם את ההתקשרות של Zeekit עם חלק מהמותגים במקום של צורך, ולא רק כשיפור חוויית לקוח. כי כשהם לא יכולים לייצר תמונות, הם לא יכולים למכור את הפריטים. זה העביר אותנו ממקום של נייס טו האב למאסט, שזה מעבר מאוד חזק".

מאוד יעיל כלכלית, אבל יכול להיתפס כפייק, לא?

“מה שגילינו זה שהם מנהלים אופרציית סטודיו מפלצתית לא הכרחית. החברות הבינו שזה הרבה יותר נוח, יש פחות אופרציה והוצאות ויש גם ערך שהן מקבלות. זה יכול רק לתרום להבנה של הבגד. בעצם הרעיון הוא להראות את הבגד לא רק על דוגמן אחד, אלא על 16 דוגמניות שונות עם צבע עור אחר ונתונים אחרים. אם יש צילום אחד אמיתי ולא רלבנטי אליי — עדיף לי צילום דיגיטלי על שלוש דוגמניות שנותן תובנות אחרות: על צבע עור, מבנה גוף ומידה”.

למזער את שיעור ההחזרה

את הניסיון בתחום רכשה ויזל בשירות הצבאי, ביחידה טכנולוגית מבצעית מיוחדת של חיל האויר. “עשינו מיפוי טופוגרפי של שטחים, ובנינו על הבסיס הזה מפות לצורך מודיעין, וזה בעצם גם מה שאנחנו עושים היום. כל בגד נסרק ומחולק לעשרות אלפי פיסות קטנות המאפשרות לתוכנה להלביש אותן על הגוף על מנת לנבא את ההתאמה של הבגד”.

מתוך אסוס צילום: צילום מסך

הטכנולוגיה יכולה להחמיא בצורה שתטעה אותי?

"לא. אין בה יכולות של להחמיא. היא מאוד פיזיקלית ואובייקטיבית. היא לא רוצה להחמיא, להצר, או להרזות. היא נבנתה כשלאורך יצירתה נעשו הרבה השוואות של התוצר הדיגיטילי מול האמיתי. זה לא שיצרנו אותה במעבדה, אלא עם הרבה בדיקות אמיתויות. היא אמורה לתפקד כמו מראה. נכון שיש מראות מחמיאות, אבל לנו אין אינטרס בזה, כי בסופו של דבר מטרת השימוש של הטכנולוגיה היא להקל את תהליכי הרכישה ולמנוע החזרות. לפי מחקר שעשינו עם שתי רשתות, שיעור החזרות הפריטים עם Zeekit ירד מ־38% ל־2% בלבד. זה משנה את כל כלכלת הרכישות באינטרנט".

הנהירה לאונליין תישאר?

"כן. גם הרשתות שדרגו את השירות שלהן משמעותית מבחינת שרשרת האספקה, מענה ללקוחות, שירותי החזרות, כל מה שרכישה מקוונת כוללת בתוכה".

יש תחושה שהאי־קומרס בישראל מפגר משמעותית אחרי העולם. זה נכון?

"אני לא מסכימה, השוק פשוט תחרותי מאוד. יש שחקניות זרות תחרותיות, כוחות שוק מאוד חזקים. עוד נתון שלא ניתן להתעלם ממנו: ישראל היא מדינה קטנה עם המון קניונים נגישים. כשאת מזמינה אונליין את יכולה לקבל את הבגד בערב, אבל אם במרחק 10 דקות מהבית יש קניון שבו את מקבלת את הבגד מיד במידה מדויקת, זה עדיף. פיזור הקניונים בישראל טוב מאוד ביחס לאוכלוסייה. האי־קומרס צומח בעיקר במקומות גדולים שבהם הנגישות למותגים מוגבלת, כמו בארה"ב, או באירופה, כשנסיעה לקניון בהייוויי יכולה להיות שעה מהבית. נקודת הפתיחה של ישראל טובה".

זה אומר ש־Zeekit תוכל לצמוח רק בחו"ל.

"חד־משמעית. תנאי ההתחלה של נוחות הרכישה בארץ מאוד טובים וגבוהים, ובסוף צרכנים משנים התנהגות כתוצאה מצורך".