מחדר בריחה לחדר בחירה: לארגן מחדש את הבית

כולם נשארים בבית. מגיפת הקורונה והסגר שהושת בעקבותיה על מיליונים בעולם ובישראל הביא את העולם לעצור את התנועה הקדחתנית המתמדת שהיה נתון בה. ולהתכנס בדל”ת אמותיו עם משפחה, שותפים, לבד או יחד. ואם בימים כתיקונם חשובה תחושת הביתיות והביטחון, - על אחת כמה וכמה בימי קורונה.

איך הופכים את החלל הפרטי שלנו לנעים יותר בימים אלה? מגדלים צמחים, למשל. איך מתענגים על הרגע עם מה שיש ומוצאים נחמה בדברים קטנים? שותים אספרסו בספלון יפה שהבאנו מאיטליה. איך מארגנים פינת עבודה נעימה כשהילדים בבית? עם הרבה גמישות, יצירתיות ותושייה. ואיך עושים את זה בלי להוציא הרבה כסף? אפשר לאמץ כמה מעקרונות ההוּגֶה (כמו הדנים), הוואבי־סאבי (כמו היפנים) או הפנג־שוויי (כמו הסינים). אפשר למצוא השראה לכל זה בתוך הבית או מחוץ לו.

"הבית שלנו הוא מקלט, פונקציה, משהו שעונה על צרכים וכרטיס הביקור שלנו”, אומרת היוצרת הרב תחומית נעה בר לב דוידור, מייסדת המותג בילונגינג. "הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב מה יש לנו באמת בבית, והימים האלה הם הזדמנות לקבל השראה ממנו. אני בבית שלי, למשל, מקבלת המון השראה מהאור: כל פעם הוא מגיע מזווית אחרת ונופל על משהו. אני יודעת שהרבה אנשים עסוקים בלקבל תכנים מבחוץ: שיחות זום, הרצאות, סרטים והרבה תקשורת. פחות שמים לב למה קורה בבית. אבל אפשר להזיז דברים ולשנות ופתאום הכל נתפס אצלנו בזווית ונקודת מבט חדשים, פתאום פרח יפה או אפילו ענף ירוק נראה שונה ומשמח”. בר לב דוידור ממליצה להסתכל על הבית כאילו היינו אורחים בו ולנסות לחשוב מה נותן לנו השראה בו: “אפשר להניח חפצים בבית זה לצד זה ולצלם, ליצור פריימים כאלה של דברים שמעוררים בנו תחושה נעימה ובמקביל לשאול את עצמנו מה היינו משנים".

מימין: נעה בר לב דוידור, רוני קרן וחן עטר צילום: תומי הרפז

בשבועון “ניו יורקר”, למשל, מציעים להתחיל במשהו ירוק. "אין כמו שתילת זרעים כדי להביא מזור לנפש אפילו בחלל הקטן ביותר, כמו אדן החלון או במרפסת קטנה. אם אהבתם לגדל צמחי תבלין או גידולים אחרים שמשמשים לתזונת בני הבית לפני הקורונה — תמצאו בכך אושר בימים של בידוד". חן עטר מחנות הצמחים We love plants אכן מספר כי בזמן האחרון יש עלייה ברצון של אנשים להכניס ירוק הביתה. הוא ממליץ, למשל, על סנסיוורה — צמח לחללים פחות מוארים שעמיד בכל התנאים שגם משחרר כמות מוגברת של חמצן ובעצם מנקה את האוויר, ועל פיקוס כינורי לשדרוג כל חלל.

אבל אפילו צנצנת מים ובטטה אחת יכולים לעשות את העבודה. "יש משהו בלהניח בטטה בכלי ולחכות ולקוות", כותבת בר לב דוידור בבלוג שלה. "וכשהניצנים הראשונים מופיעים, חווים שמחזירה אותנו לילדות. חברה הזכירה לי שבחדר בצבא גידלתי המון בטטות. כנראה זה גרם לי להרגיש בית".

הבית, שנהפך בשבועות האחרונים גם למקום העבודה של רבים מאתנו דורש היערכות שונה. רוני קרן, מעצבת פנים, וצוות המשרד שלה עברו גם לעבוד מהבית. "נדרשתי לעשות

התאמות ולייצר לי פינת עבודה, להתייחס לבית הרבה יותר מבעבר", היא מודה. קרן ממליצה בראש וראשונה להגדיר כל מרחב בבית כאזור שמשמש לפונקציה אחרת. כלומר, לא להפוך את שולחן האוכל, למשל, למרחב העבודה. "אם ביומיום אני לפעמים יושבת עם הלפטופ לשולחן להשלים עבודה, עכשיו כשזה קבוע ולאורך זמן צריך לייצר הפרדה. אפשר להגדיר אפילו שידה כמרחב עבודה, אני למשל עובדת על שידה בחדר השינה שלי. אולי זה פחות נוח משולחן, אבל זה עובד. בתוך כך צריך לייצר סביבה נעימה: להניח עציץ , למשל, ולדאוג שלא יהיה עמוס בניירת ועטים וכל הבלאגן שהעבודה מכניסה”. גם בשאר הבית חשוב, לדבריה, לשמור יותר מתמיד על סדר. "אני לא רצה אחרי הילדים שיסדרו כל היום אבל כן סוגרת את היום כשהבית מסודר, כדי לקום לבית נקי ורוטינה נעימה. פעם בשבוע אני עושה הזמנה של פרחים, לא בהרבה כסף, אפילו כמה עלים ירוקים שמכניסים חיים הביתה".

המעבר של משפחתה בשנה האחרונה מבית גדול עם חצר לדירה, והמצב הנוכחי גרמו לה, לדבריה, לראות מרחבים שלא חשבה עליהם קודם ולהשמיש אותם. למשל, החלון הגדול בסלון נהפך למרחב בפני עצמו. "שמתי שם כריות וזה נהפך למרחב נעים כאילו לשהות בשמש. ובכלל", היא אומרת, " זה הזמן לראות מה חסר בבית ומה מיותר בו, ולהפוך אותו לפונקציונלי ונוח יותר. "יש דברים שלא נגענו בהם שנים והם רלוונטים פתאום, ויש כאלה שלא".