שחרור רווחים כלואים – צו השעה בעת קורונה

האבטלה במשק גבוהה מ-25% ולפי הודעתו של ראש הממשלה נתניהו, המדינה "שופכת" למשק סכום עתק בגובה 90 מיליארד שקל. נכון לעכשיו, איש אינו רואה את סוף המשבר באופק.

הפחתת מס בגין חלוקת דיבידנדים בחקיקת בזק של הכנסת, בשיעור של כ-10% (23% במקום 33%), לא זו בלבד שתביא בוודאות לגביית מיליארדי שקלים לקופת המדינה, אלא חשוב יותר – תגרום לבעלי החברות לשחרר כספים הכלואים בחברותיהם שנים רבות, ולהעברתם לידיהם הפרטיות. כשהכספים יועברו אליהם, הם ומשפחותיהם יוכלו לצרוך יותר ובכך להיענות לקריאת הממשלה לרכישה מתוצרת התעשייה הישראלית, הזקוקה לכך בימים אלה כאוויר ולשפר את מצב השוק הקמעונאי והתעשייתי. הרי גם מרווחים אלה נהנית בסופו של דבר המדינה בדרך של גביית מס. מהלך מתבקש מסוג זה הוא צו השעה – ויפה שעה אחת קודם.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

בשנים האחרונות דובר ונכתב רבות על בעיית הרווחים הכלואים בחברות, שלה שני מקורות שונים: האחד, שינויים בחוק הביטוח הלאומי שהוכנסו ביוני 2002, בימי שר האוצר סילבן שלום, אשר ביטלו את תקרות דמי הביטוח שהיו קבועות בו. התקרות הושבו על כנן לאחר כשנה על ידי לא אחֵר משר האוצר בנימין נתניהו. כתוצאה מכך, בעלי חברות, בעלי מקצועות חופשיים, בעלי עסקים מכל הסוגים, ושכירים בכירים בחברות, איגדו את פעילותם העסקית במסגרת חברה שחלוקת הכספים ממנה ומכירת מניותיה היו פטורות מתשלום דמי הביטוח הלאומי. השני, הוא חקיקה אנטי-תכנונית דרסטית מדי בחוק עידוד השקעות הון הישן, שקבע בזמנו כי בעת חלוקת דיבידנד על ידי חברה (מוטבת או מועדפת), שקיבלה הטבות על פי חוק זה, בעלי מניותיה חייבים בתשלום המס שנחסך לחברה עקב השקעתם המוטבת בה לפי הוראות החוק.

בתגובה, בעלי המניות בחברות נקטו מדיניות של אי-חלוקת דיבידנדים, ולחלופין השקיעו את הרווחים שנצברו בחברות בנות הזכאיות אף הן להטבות לפי חוק עידוד השקעות הון. היו גם שהעבירו את הרווחים לפעילות בחו"ל. האוצר, שהבין (אומנם בשלב מאוחר) כי בחברות נצברו סכומי עתק (ההערכות כיום מדברות על צבירה של יותר מ-100 מיליארד שקל של רווחים כלואים) נקט עד כה, בשנים 2012 ו-2017, מדיניות נכונה של מתן הנחות במס בגין חלוקת דיבידנדים.

מדיניות זו עוררה ביקורת שלפיה יש בצעד של מתן ההנחה כדי לסייע לבעלי חברות, שהם בלאו הכי בעלי אמצעים. ביקורת זו בחלקה איננה מוצדקת, בעיקר מכיוון שמהלכי האוצר הקודמים - הם שהביאו לצבירה של הרווחים הכלואים, וכן מכיוון שעם צוברֵי הרווחים הכלואים נמנים רבים שהם בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים, שחלקם אינם אמידים במיוחד (בוודאי לא במצב הנוכחי), ושהכנסתם לא השתנתה כלל אלא הם רק שינו את דרך פעילותם בעקבות מהלכי האוצר.

במקביל, הִקשה האוצר מאוד את אפשרות צבירת רווחים כלואים בחברות, בין היתר בכך שקבע כי הכנסות מיגיעה אישית של בעל מניות מהותי בחברת מעטים, ש-70% מהכנסת חברתו נובעים משירות שנתן בעל המניות או קרובו לאדם אחר (בדרך כלל חברות אחרות), ייחשבו להכנסה של היחיד ולא של החברה שבה מצויים הרווחים הכלואים (סעיף 62א לפקודת מס הכנסה). כמו כן ניתנו "שיניים" לחקיקה ישנה (סעיף 77 לפקודה) המאפשרת לראות את הרווחים הכלואים שבחברות, בתנאים מסוימים, כאילו חולקו. הדבר כרוך בהתייעצות עם ועדה מייעצת.

בפועל, למרות מאמציו של האוצר, באמצעות הפעלת חקיקה ונקיטת אמצעי שומה קיצוניים למדי, לגרום לשחרור הרווחים הכלואים בשיטת ה"מקל" במקום ה"גזר" (מאמצים הנתקלים בקשיים, בעניין הפעלת סעיף 77 אף הוגש בג"ץ – צבי פרידמן נ' רשות המיסים), הרווחים הכלואים, ברובם, נותרו בחברות.

בתחילת שנה זו פורסם באמצעי התקשורת כי בשל הגירעון בתקציב המדינה, האוצר שוקל להפחית שוב את שיעורי המס בגין חלוקת דיבידנדים (כיום 33% לרבות מס יסף). יצוין כי שיעור מס זה הוא גבוה בהשוואה עולמית. כך או כך, כיום בעת משבר הקורונה המשק נמצא במצב אחר לחלוטין. ניתן לומר שכולנו מתגעגעים כעת לגירעון בתקציב המדינה שהסתכם במיליארדי שקלים בודדים.

הכותב הינו שותף מנהל וראש מחלקת המיסים במשרד עורכי הדין ש. פרידמן