עם שלושה בתים שהמדינה מממנת, למה התעקש נתניהו על "סידורי דיור" גם ברוטציה?

השני הוא פנטהאוז ברחוב עזה בשכונת רחביה בירושלים, בשטח של 240 מ"ר, ששוויו מוערך בכ-10 מיליון שקל.

השלישי הוא בית בשטח 582 מ"ר ברחוב הפורצים בשכונת קטמון בירושלים, שאותו קיבלו נתניהו ואחיו עדו בירושה ב-2012. ב-2016 דווח כי איש העסקים ספנסר פרטרידג' רכש את חלקו של האח עדו, מחצית מהבית, ב-4.2 מיליון שקל. ערך הנכס עלה מאז, ויעלה עוד אם יזכה לתוספת זכויות בנייה. פרטרידג', אגב, הוא אחד מאנשי העסקים שאליהם פנה נתניהו למימון הוצאות המשפט שלו.

מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים צילום: גיא אסיאג

משרד ראש הממשלה סירב השבוע להגיב לשאלת ynet ו"ידיעות אחרונות" מדוע נתניהו זקוק לסידורי דיור נוספים לאחר שיפסיק לכהן כראש ממשלה, והפנה לדוברות הליכוד. מהליכוד נמסר: "אין תגובה".

כל ההוצאות של כל הבתים – על חשבון המדינה

משפחת נתניהו השיתה על המדינה את ההוצאות על שלושת הבתים הפרטיים, אף שראש הממשלה מתגורר במעון הרשמי בבלפור מאז 2009, וגם הוצאותיו ממומנות מן הסתם על ידי המדינה.

מדינת ישראל הוציאה במשך השנים עשרות מיליוני שקלים בגין ההוצאות על בתי ראש הממשלה השונים. הנתונים פורסמו בין השנים 2009 ל-2015 (ראו להלן), אולם מאז מסרב משרד ראש הממשלה לחשוף אותם.

בשנת 2010 הקצתה המדינה 3.644 מיליון שקל להוצאות מעונות ראש הממשלה, כולל ההוצאות על הבתים בקיסריה וברחוב עזה.

בשנת 2011 ההוצאות גדלו ל-4.151 מיליון שקל, כאשר ההוצאה על הבית בקיסריה עמדה על 184 אלף שקל.

בשנת 2012 שוב גדלו ההוצאות על מעונות ראש הממשלה, הפעם ל-5.439 מיליון שקל, מתוכם ההוצאות על קיסריה האמירו ל-318 אלף שקל.

בשנת 2013 עמדו ההוצאות על מעונות ראש הממשלה על 4.215 מיליון שקל מתוכם על קיסריה 183 אלף שקל.

בשנת 2014 עמדו ההוצאות על מעונות ראש הממשלה עמדו על שלושה מיליון שקל, מתוכם 284 אלף שקל על קיסריה.

בשנת 2015 עמדו ההוצאות על מעונות ראש הממשלה על 3.6 מיליון שקל, מתוכם 298 אלף שקל על קיסריה.

נתניהו על רקע הווילה שלו בקיסריה צילום: שאול גולן, אלכס קולומויסקי

המדינה שילמה על שיפוץ ואבטחת הבתים הפרטיים

משפחת נתניהו נמצאת רוב ימות השבוע במעון הרשמי ברחוב בלפור. בעבר דווח שלעתים המשפחה מגיעה לבית בקיסריה בסופי שבוע, אך בכל מקרה נתניהו ממעט לארח שם אנשים. אל הבית ברחוב עזה המשפחה כמעט לא מגיעה. בעבר נחשף ב"ידיעות אחרונות" שמאבטחי משרד ראש הממשלה שמרו על המבנה הריק, אך אז האבטחה הפיזית הוסרה ממנו ונשארה השגחה מרחוק.

בשנה שעברה בוצע שיפוץ על חשבון המדינה בביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה בעלות של 160 אלף שקל. בנוסף אישר משרד ראש הממשלה הוצאה כספית נוספת עבור הבית הפרטי בקיסריה בהיקף חריג של 1.6 מיליון שקל לטובת מה שמשרד ראש הממשלה מגדיר כ"פערי אבטחה חמורים וליקויי בטיחות שדורשים טיפול מיידי".

בעבר מימנה המדינה שתילת עצי דקל בתוך הבית הפרטי בקיסריה כדי ליצור הסתרה של הבית וגם אז הנימוק היה ביטחוני. בעבר פורסם כי משרד המשפטים בלם בקשה לשיפוץ הבית בקיסריה בעלות של 450 אלף שקל, בנימוק שמדובר בבקשה מופרזת ולא חוקית. משרד ראש הממשלה הוריד את עלות השיפוץ ל-160 אלף שקל.

נדחתה העתירה לפרסום הנתונים

ביולי 2016 פנתה התנועה לחופש המידע לממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה, בבקשה לפירוט הוצאות המעונות לפי ספק, סכום וסוג הוצאה ובצירוף חשבוניות. היא נענתה בסירוב, ובתגובה הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי, אולם נדחתה בינואר 2019. מנגד התקבלה עתירה של נתניהו נגד החלטת הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, שהתיר לפרסם הוצאות ניקוי יבש של המשפחה במעון ל-2014.

השופט יורם נועם קבע כי "העניין הציבורי בקבלת מידע על הוצאות מעונות ראש הממשלה הוא בפרסום מהות ההוצאות. אך מכאן ועד להצצה לפרטי המזון, כמו גם לפרטי הכביסה או הטואלט – קרי, לצלחת, לחדרי השירותים והרחצה ולארון הכביסה – מרחק רב, והיא אינה משרתת עניין ציבורי ואינה יכולה לתרום לדיון ענייני המתנהל בציבור זולת שיח רכילותי גרידא".

בפברואר 2019 הגישה התנועה ערעור לבית המשפט העליון בטענה שהשגיאה המשמעותית ביותר בפסיקת המחוזי היא בכך שהתעלם מ"נוהל השתתפות בהוצאות ראש ממשלה מכהן" מ-2001. במסגרת נוהל זה מפורטות כל ההוצאות שמותר לראש ממשלה מכהן להוציא במעונותיו על חשבון המדינה, לפי סוג ההוצאה, תוך פירוט הפריטים שניתן לרכוש במסגרתה וסכום המסגרת שניתן להוציא.

לכן, מעצם קיומו של הנוהל עולה שכל ההוצאות המשולמות מכוחו, צריכות להיות פומביות על מנת שניתן יהיה לבחון את עמידת הגורמים הנוגעים בדבר בהוראות. נטען שלא ניתן ליהנות מצד אחד מהמימון הציבורי לפי הנוהל, ומצד שני מפרטיות שתוביל להסתרת מידע אודות השימוש בכספי הציבור – בלי שבית המשפט ערך את האיזון הנדרש בין הפרטיות לחופש המידע.

בערעור נטען גם שבית המשפט המחוזי אימץ את העמדה של ראש הממשלה והממונה, שלפיה מדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה, בלי לערוך בדיקה עובדתית או אפילו הגיונית של השעות שנטען כי יש להשקיע באיתור החשבוניות ובדיקתן.