בישראל יש יום שואה ממלכתי - אבל לרבע מהניצולים אין מה לאכול

יום השואה הוא יום ממלכתי. יום בו כל היהודים באשר הם מתייחדים עם זיכרון השואה ורוחשים כבוד רב לניצולים. יום בו רוב אזרחי מדינת ישראל נחשפו שוב לזוועות ונחשפו לראשונה לסיפורים האישיים של הניצולים שעדיין כאן איתנו.

יום השואה הוא יום בו מצד אחד התקשורת דואגת להזכיר לנו ש-75 שנה אחרי שניצלו מהזוועות, כרבע מ-200 אלף ניצולי השואה שעוד חיים בישראל, חיים בעוני ובמחסור. אך מצד שני, הסיפור, הנרטיב, המחבוא וההישרדות שלא ייאמנו, הם אלו שמככבים ומובילים את השיח. על כן, מה שזוכרים ביום הזה בסופו של דבר הוא לדבר על השואה ולא על ניצולי השואה.

לתרומת ארוחה חמה לניצולי שואה לחצו כאן .

הפגנת ניצולי שואה (ארכיון) צילום: גיל יוחנן

בימים אלו הכל שונה. מגפת הקורונה שינתה את חיינו, הפכה לנו את היום והעמידה אותנו במצבים שלא התמודדנו איתם מעולם - ברמה האישית וברמה הלאומית (והבינלאומית).

כעת בימי הקורונה, גם על ניצולי השואה עוברת טלטלה. רוב רובם של הניצולים מבודדים כבר כחודשיים, ללא יכולת לפגוש אף אדם מחשש להידבקות בנגיף המסוכן, שמאיים עליהם יותר מעל כל אוכלוסייה בסיכון אחרת.

על כן, ביום השואה הזה, לא נוכל להתקרב אל ניצולי השואה ולא נוכל לשמוע את סיפורם. לא במסגרת "זיכרון בסלון" ולא בטקסים. הכל שונה.

אך אולי בגלל שהכל שונה, ולא פשוט, אולי דווקא "בזכות" המצב הזה נוכל לשנות מעט את החשיבה שלנו? אולי נוכל סוף כל סוף לחשוב על ניצולי השואה ולא רק על השואה?

שלא תבינו לא נכון: לשמוע, להנציח, ללמוד, לזכור ולא לשכוח – כל אלו חשובים מאוד. אך אולי כעת, כאשר הכל שונה ואין לנו את היכולת להנציח "כרגיל", דרך הטקסים והעדויות, אולי כעת נוכל לפנות תשומת לב וקשב למציאות שטופחת על פניהם של הניצולים. אולי כעת, אולי הפעם, נוכל לדאוג להם - כדי שיוכלו לסיים את חייהם בארץ ישראל, מדינת היהודים עליה חלמו, בכבוד. ללא הצורך לרעוב ולחשוש באם מחר יאכלו.

אני אחזור שוב על הנתון שציינתי בתחילת דבריי: כ-50 אלף ניצולי שואה בשנת 2020 חיים במדינת ישראל מתחת לקו העוני. רעבים, עניים, חסרים אוכל וציוד בסיסי.

הדבר החשוב ביותר שנשאר לנו כעת הוא לדאוג שלפחות ארוחת צהריים הם יקבלו. ארוחה חמה ומזינה. כי מה שווים הטקסים, היוזמות להעלאת המודעות לסיפורים והעמידה בצפירה, אם למי שעוד נותר מהניצולים אין מה לאכול?

הגיע הזמן להחליט: האם אנחנו ממשיכים לתדלק את הבעיה או לוקחים חלק בפתרון. אנחנו בצו 8, והגיע זמן להתגייס כדי להפוך את יום השואה ליום בו נוכל לדבר רק על השואה וזיכרון השואה, כי לא נאלץ לעסוק במצב הניצולים הגרוע. כל מי שנושא השואה בליבו חייב להתגייס, כי לרבים מהם כבר לא תהיה את האפשרות לדחות למחר. התגייסו, עזרו ובואו פשוט ניתן להם לחיות בכבוד.

לתרומת ארוחה חמה לניצולי שואה לחצו כאן .

הכותב הואו מייסד ומנכ"ל עמותת 'לחיות בכבוד' שמספקת כ-400 אלף ארוחות חמות מידי שנה לניצולי שואה.