ההתאוששות המהירה בהיסטוריה או מלכודת דובים קלאסית?

ההתאוששות המהירה ביותר בהיסטוריה או מלכודת דובים קלאסית? אחרי השאלה "מתי פותחים בחזרה את הכלכלה?" זו השאלה שנשאלת לעתים הקרובות ביותר בימים האחרונים בזירה הכלכלית. רגע לפני חגיגות הפסחא בארה"ב סיימה וול סטריט את השבוע הטוב ביותר מאז 1974, בעליות של יותר מ־10% בכל המדדים המובילים. לכאורה, אנחנו עומדים בפתחו של שוק שורי חדש, עם זינוק של 25% במדד 500 S&P מאז השפל במרץ, קפיצה של 28% בדאו ג'ונס ועלייה של 23% בנאסד"ק.

למשקיעים האמריקאים יש ביטויים ציוריים רבים לתיאור ההתרחשויות בבורסה. דיון אחד הוא סביב האותיות המתארות את צורות התאוששות הכלכלה, ועמה השווקים, לאחר המשבר. החל מ־V, עבור ב־W - שמשמעותה שפל כפול ורק אחריו התאוששות, או התסריט הגרוע שמגלמת האות L - צלילה חדה כסכין נופלת - ולאחר מכן קו אופקי כמו דופק של חולה שלבו הפסיק לפעום.

גישות ה־V, ה־W וה־L

מצדדי גישת ה־V, כלומר האופטימיים, מסבירים שכפי שמספר חולי הקורונה הנוכחי מראה למעשה את מה שהתרחש לפני שבועיים, הרי שהשווקים מראים כעת את מה שהמשקיעים צופים שיקרה בעוד שבועיים ויותר. הם רואים כי הגרוע מכל כבר ידוע ובחלקו אפילו מאחורינו. לפי הערכות בארה"ב, ירשם השבוע שיא בחולי הקורונה החדשים במדינה וככל הנראה גם בתמותה. לאחר מכן, תוצאות הסגר יחלו להראות את השפעתן, כפי שקורה כעת באירופה. השיח על פתיחה מחודשת של הכלכלה כבר מתנהל ותוכניות הסיוע חסרות התקדים בקנה מידה היסטורי כבר יצאו לדרך.

הצלילה אמנם היתה מהירה, באדיבות מסחר האלגו, שלפי מחקר של גולדמן סאקס אחראי ליותר מ־70% מכלל המסחר במניות. אבל הנוסחאות יכולות להיות גם אלה שיובילו בחזרה לעליות. זאת, למרות שאלפים מתים ועסקים קטנים רבים כלל לא מבינים האם ואיך יוכלו לשוב לתפקוד מלא. סוחרים בשוק יודעים לספר כי לצד הנוסחאות הסטנדרטיות, שמבוססות על ניתוח רמות של מדדים, ישנן נוסחאות חדשניות יותר, שמנתחות גם את הפסיכולוגיה שמאחורי הכותרות. ככל שמתרבות ההתבטאויות על החזרה לשגרה וחלוקת הסיוע לחברות, כך מתרבים גם איתותי הקנייה.

בצידה השני של גישת ה־V נמצאים מצדדי גישת "מלכודת הדובים" - עוד ביטוי של הסוחרים האמריקאים המתאר את אחת התופעות האכזריות של שוק יורד - תחושה מזויפת של סוף הירידות, שמכניסה אנשים רבים בחזרה לשוק, רק כדי להפיל אותם מחדש. לרוב מדובר במפולת אכזרית יותר, שלאחריה ההתאוששות מאוד איטית. לשיטתם, במבט לאחור, על הגרפים ארוכי השנים, העליות של השבועות האחרונים ייראו כמו בליפ קטן בתוך קו ישר ארוך. כך למשל, בין קריסת הבורסה הגדולה ב־1929 ועד סוף שנות ה־30, כשהסתיים השפל הגדול, היו באמצע שישה שווקים שוריים נקודתיים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מעמד ארצו כמעצמה עולמית נפגע צילום: MCT

האופוריה הנקודתית שאפפה בשבוע החולף את המשקיעים בארה"ב עשויה להימשך גם עם פתיחת שבוע המסחר החדש, אלא שתחילת פרסום הדו"חות הכספיים לרבעון הראשון, לקראת סוף השבוע הקרוב, עלולה להחזיר את כולם לקרקע המציאות. כל מי שמנסה להצדיק את העליות האחרונות באמצעות מכפילי הרווח של מדד S&P 500 - שירד לכאורה ל־15 מרמות של כ־20 ערב המפולת, שוכח כי תחזיות החברות ל־2020 כבר לא רלבנטיות. לכולם ברור כי ברוב הענפים, פרט אולי לסקטורים של טכנולוגיה ובריאות, דו"חות הרבעון הראשון יהיו מאכזבים. חברות הנפט, מפעילות הקניונים ויצרניות מוצרי צריכה (פרט למזון), יהיו בין הנפגעות הקשות ביותר. מה שהמשקיעים יחפשו זה את רמת הגמישות של מבנה ההוצאות בחברות שפעילותן נפגעה, שתרמז על יכולת השרידות שלהן לאורך זמן. דבר שני שיעניין את כולם הוא התחזיות למחצית השנייה של 2020, שכן המחצית הראשונה אבודה ודו"חות הרבעון השני יהיו ככל הנראה אפילו גרועים יותר מהראשון, משום שההשפעה המסיבית של מגיפת הקורונה הגיעה לארה"ב מאוחר יותר מאשר לשאר העולם.

גם מי שכבר מוחק לחלוטין את 2020 ומסתכל רק ל־2021, הרי שהמכפילים של 12, שמשתקפים מרמות השווי הנוכחיות בחברות המרכיבות את S&P 500, עדיין יקרים לעומת מכפיל 10 על הרווח הצפוי, אליו התגלגלו המניות במשבר הפיננסי של 2008.

השוק איבד שלושה מנועים חשובים

אבל זהו דיון בטווח הקצר. בהסתכלות לטווח הארוך אסור להתעלם מהעובדה כי שוק ההון האמריקאי איבד במשבר הנוכחי שלושה מנועים חשובים, אחד תיאורטי־תפיסתי ושניים אמיתיים לגמרי. הראשון הוא מעמדה של ארה"ב כמעצמת על עולמית, שנפגע, יש שיאמרו אנושות, לנוכח הכחשה ממושכת ואז ניהול כושל של משבר הקורונה. הכשל שהוביל לתמונות מבהילות של קבורה המונית, תורים ארוכים לחדרי המיון ומשלוחי ציוד רפואי מסין לאור המחסור בו בארה"ב. תמונות אלו נפוצו בכל העולם, לצד נתונים על יותר מחצי מיליון חולים נכון לכתיבת שורות אלה. זו השפעה פסיכולוגית, שתשפיע יותר על הדולר ועל האג"ח האמריקאיות.

שני המנועים הנוספים שיהיו חסרים לשוק המניות לצורך התאוששות לאורך זמן הם היעדר רכישות עצמיות של המניות על ידי החברות ומחירי הנפט הנמוכים. בשנתיים האחרונות, מאז כניסתה לתוקף של הרפורמה במס שהוביל הנשיא דונלד טראמפ, החזירו חברות אמריקאיות רבות את המזומנים שלהן לארה"ב והשתמשו בו כדי לרכוש בחזרה את מניותיהן. פעולה זו תרמה לעלייה ברווח למניה של החברות והקפיצה את מחירי המניות שלהן. מגפת הקורונה מחסלת את מגפת הבייבקים, שכן חברות שיקבלו סיוע ממשלתי לא יוכלו להזרים כסף לרכישת מניות של עצמן.

ברגע האמת, כל אחד דואג לעצמו

מחירי הנפט, ככל שימשיכו להיות נמוכים יותר מרמות של 35-45 דולר לחבית, מהווים מכת מוות לעצמאות האנרגטית שארה"ב הגיעה אליה בשנים האחרונות, בזכות תעשיית פצלי השמן. זו גם מכה קשה למגזר חברות הנפט בארה"ב, שעבר לטכנולוגיות החדשות. השבוע טס שוק המניות האמריקאי, בחלקו גם על אדי ההסכם המתגבש בקרטל הנפט OPEC פלוס, לקיצוץ המיוחל בתפוקת הנפט העולמית. קיצוץ זה, שמקדם בכל הכוח דווקא טראמפ, ולא סעודיה ורוסיה, שתי יצרניות הנפט הגדולות בקרטל, שאמורות להיות הנפגעות הגדולות מקריסת המחיר ל־20 דולר לחבית, עדיין לא התקבל רשמית.

מחיר הנפט הפך לאחד הגורמים המורכבים ביותר במשבר הקורונה. מצד אחד, מלחמת המחירים סביבו מוסיפה חוסר ודאות למערכת, גם בהיבט הגיאופוליטי סביב המשולש ארה"ב, סעודיה ורוסיה. המחירים הצונחים מאיימים על היציבות וכבר גרמו לטראמפ להרים טלפון לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בבקשה להקטין את הכמויות המופקות, כדי לעצור את הדימום בחברות הנפט האמריקאיות. אלו נאלצו להפסיק את ההפקה בחלק משדות פצלי השמן ויש בהן כבר כאלו שהגישו בקשה להגנה מפני נושים.

מצד שני, הכלכלה העולמית, כשתשוב לפעילות, דווקא זקוקה למחירי נפט נמוכים כדי להתאושש. העניין הוא שמשבר הקורונה הציף את האמת העצובה, שאחרי עשרות שנים של ניסיון לבנות מוסדות בינלאומיים חזקים להתמודדות עם משברים, ברגע האמת כל אחד דואג לעצמו. מכיוון שכך, גם התוצאה במלחמת מחירי הנפט תיקבע ככל הנראה לא לפי טובת העולם והאנושות, אלא לפי הרע במיעוטו מבחינת השחקניות החזקות במשחק - ארה"ב, סעודיה ורוסיה, ככל שיגיעו להסכמה ביניהן.