הציפייה לסולידריות במשבר לא מדלגת על השורטיסטים

המשקיע המיליארדר ביל אקמן הצליח, בחודש הגרוע בתולדות וול סטריט, לרשום רווח של 2.6 מיליארד דולר. הוא עשה זאת בהימור נגד השוק בצל משבר הבריאות העולמי. אקמן חשף את הרווח המרהיב הזה במכתב למשקיעים מסוף מרץ, חודש שקרן ההשקעות שלו סיימה בעלייה של 3.3% - סיבוב חד מהפסד של 7.1% שרשמה רק בפברואר. השוק רתח מזעם. אקמן, מתברר, העניק ראיון תוכחה לרשת CNBC זמן קצר אחרי הגידור. משקיעים לא נותרו אדישים אליו. "אנא הורידו את אקמן מ־CNBC לפני שאנשים יתחילו לקפוץ מגשרים", צייץ המשקיע הבולט מייק נובוגרץ במהלך הראיון. מאוחר יותר ספקולנטים יטענו שהראיון הוא מהלך מכוון של אקמן להפחיד את השווקים, כדי שיגרוף רווחים גבוהים. אקמן מיהר להכחיש.

בינתיים, בעולם אחר, כוח משימה של ה־FBI פשט על ביתו בברוקלין של ברוך פלדהיים והחרים ציוד מגן רפואי שכלל כמעט 200 אלף מסכות N95, לא פחות מ־600 אלף כפפות, 130 אלף מסכות כירורגיות וציוד נוסף, שפלדהיים מכר במחירים הגבוהים ב־700% מהמחיר בשוק. פלדהיים לא מכר סחורה גנובה או בשוק השחור, אך בארה"ב, בשעת חירום, יש לממשל סמכות להחרים מוצרים נחוצים, במיוחד במקרים קיצוניים של אגירה ומכירה במחירים מופקעים. "זה המעשה הכי לא־אמריקאי שאני יכול לחשוב עליו בשעת משבר", אמר קרייג קרפניטו, התובע הפדרלי הבכיר בניו ג'רזי, שהוביל את כוח המשימה. "שמישהו ייקח חומרים שזקוקים להם בחזית, יוציא אותם משרשרת האספקה, יסתיר אותם וינסה למכור אותם ברווח עצום".

האם תגובה פדרלית דומה, ברוח הרעיון שלא לגרוף רווחים עודפים על חשבון רווח הכלל, נכונה גם לגבי מעשים מהסוג שלכאורה ביצע אקמן? השאלה הזו עומדת בלב ויכוח שניטש בין כלכלנים ורגולטורים בשבועות האחרונים. באופן ספציפי מתמקד הדיון ברעיון לאסור מכירה בחסר (שורטים), פעולה שקרנות גידור נושמות וחיות אותה בימים כתיקונם.

מסר שמעדיפים לא לשמוע

שורטיסטים מהמרים על מניות שהם מאמינים שמחירן יירד. הם שואלים אותן מחברות תמורת אגרה במטרה למכור אותן בשוק, במטרה לקנות אותן בחזרה במחיר נמוך יותר - ולגרוף את ההפרש לכיס. פעילות שיש שטוענים שתורמת לתנודתיות בתקופות משבר ולחץ, וכלל לא תורמת לשיקוף נאות של מחירי מניות. אלה שמגנים על המכירה בחסר סבורים שהיא כלי להביע את השקפתם על ההזדמנויות שקיימות בשוק ומצבן של חברות, ובכל מקרה, חלקה במסחר קטן מכדי שיהיה לה כוח להפעיל לחץ אמיתי על השוק.

האיסור על מכירה בחסר לא חדש. הוא מתקיים לפרקים בעולם כולו מאז נולדו השווקים הפיננסיים. פעילות זו נאסרה, בין היתר, אחרי התפוצצות בועת הים הדרומי במאה ה־18, לאורך שלטונו של נפוליאון בתקופה שלאחר המהפכה הצרפתית, ובארה"ב עם תום מלחמת האזרחים. האיסור המפורסם ביותר בנוגע לשווקים הפיננסיים המודרניים הוא זה שהטילה רשות ני"ע האמריקאית (SEC) בספטמבר 2008 על מכירת כאלף מניות פיננסיות שונות.

עד לאותה העת שורטיסטים נתפסו כמועילים לשוק, ונחשבו לסוחרים חריפים שמזהים חברות שמוערכות ביתר ולוחצים את המחירים לטריטוריות יעילות. תפיסה זו גולמה בהסרת כמעט כל המגבלות על המוכרים בחסר בשווקים הפיננסיים האמריקאיים. היא השתנתה במהירות בזמן המשבר הכלכלי העולמי, והביאה לנפילה מיידית של 77% במסחר מסוג זה בתוך תקופה קצרה. בזמן משבר החובות בגוש היורו ב־2011 הכריזה רשות ני"ע האירופית (ESMA) על איסור מכירה בחסר לכמה מדינות אירופיות למשך 15 יום, זאת במקביל להחלטות אינדיבידואליות של מדינות אירופיות אחרות, כך שכמעט כל היבשת היתה תחת האיסור.

נגיד בנק אנגליה אנדרו ביילי והמשקיע ביל אקמן. "אנא הורידו את אקמן משידור לפני שיתחילו לקפוץ מגשרים" צילום: אי פי איי, בלומברג

מחקרים רבים שנעשו על מהלך יוצא דופן זה התפצלו במסקנתם לגבי יעילותו. חוסר ההסכמה הזה מהדהד גם היום בין הפיננסיירים והרגולטורים. מחקרים רבים מצאו כי האיסור לא מנע את הנפילות בשוק או סייע לתנודתיות, אלא למעשה פגע באמון השוק ונתפס יותר כהחלטה פוליטית, ולא כלכלית. "אלה מהלכים לא פופולריים משום שהם מעבירים את המסר שאנשים מעדיפים לא לשמוע", נכתב בדו"ח של הפדרל רזרב בעקבות האיסור ב־2008. מנגד, אחרים טענו כי מוכרים בחסר מרוויחים בצורה בוטה מהסבל הכלכלי של אחרים.

מה תורמים האיסורים

זהו אינו רק דיון תיאורטי. מאז פרוץ מגפת הקורונה, ממשלות בעולם התחילו לאסור, לפרקים שונים, את המכירה בחסר. בשבועות האחרונים אסרה דרום קוריאה על מכירה בחסר בשלושה שווקים, באיסור שנמשך שישה חודשים, עד 15 בספטמבר. גם איטליה, ספרד, צרפת, בלגיה, אוסטריה ויוון אסרו על מכירה בחסר של מקבצי מניות שונים ולפרקי זמן שונים.

אפילו ברשות ני"ע האירופית קבעו כי שורטיסטים יחויבו בשקיפות מוגברת של העמדות שהם נוקטים. לפי הכללים החדשים, עליהם להצהיר על כל פוזיציה של מכירה בחסר אם מגיעים לסף אחזקה של 0.1% ממניות חברה. אמצעי זה הושת לשלושה חודשים וכונה "מתאים ויחסי", כדי להתמודד עם רמות האיום על שווקים הפיננסיים. "הורדת סף הדיווח היא אמצעי זהירות, שבנסיבות חריגות הקשורות למגפה המתמשכת של Covid-19, חיונית לרשויות כדי לפקח על ההתפתחויות".

סטפיין בוז'נה, מנכ"ל יורונקסט (Euronext), שמפעילה שש בורסות באירופה, תמך באיסור המכירה בחסר ואף הצטער שלא נעשו התאמות קטנות ואחידות בכל הבורסות האירופיות כדי לשמור על השוק פתוח. "כל קובעי המדיניות, כל הרגולטורים, הסכימו כולם כי הנזילות חשובה וכי השווקים צריכים להמשיך לפעול", אמר ל"פייננשל טיימס".

מן העבר השני, בריטניה החליטה שלא להפעיל אמצעים מסוג זה, להוציא איסור על כמה מניות שמושפעות מהחלטות בורסות אירופיות אחרות תוך נימוק כי "מרבית הרשויות האירופיות לא הציגו איסורים אלו, וגם לא ארה"ב". במקום זה הסתפק נגיד בנק אנגליה אנדרו ביילי בנזיפה משודרת בראיון ל־BBC, כשפנה לשורטיסטים ואמר: "פשוט תפסיקו לעשות את מה שאתם עושים". גם בגרמניה, שחקנית גדולה שמכתיבה פעמים רבות את הטון באירופה, עדיין לא עשו צעדים כלשהם, ויצרו חוסר סימטריה שהערים עוד קשיים על המסחר בשווקים האירופים.

ה־WFE, ארגון הגג העולמי לבורסות ומסלקות, יצא השבוע בהצהרה יוצאת דופן והפציר בממשלות שלא לנקוט מהלכים רגולטורים נגד שורטים. "האיסור על מכירת חסר מפריע להיווצרות המחירים ובכך מגביר את חוסר הוודאות. זה לא נכון - ומעולם לא היה נכון - שלאיסורים יש השפעה חיובית על פעילות השוק או על רמות המחירים", אמר מנכ"ל WFE ננדיני סוקומר. יו"ר נציבות ניירות ערך ג'יי קלייטון המשיך באותו הקו בראיון שנתן באותו היום ל־CNBC כי "אסור לאסור מכירת חסר. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לפעול גם בזמן מכירות אלו, כדי להקל את הסחר הרגיל בשוק". בבורסות ובשווקים, שבקושי זוכרים מה זה "רגיל", עדיין לא החליטו באופן גורף אם הוא צודק.