הצד השני של החירום

"חירום", זעק בני בנץ כדי להצדיק את זחילתו אל זרועות ראש הממשלה בנימין נתניהו; "חירום", יסביר אותו ראש ממשלה - האחראי הראשי לגירעון הממשלתי המיותר - כאשר יבקש לפנים משורת הדין להגדיל את תקרת הגירעון מ־3% תמ"ג לאלוהים יודע כמה. "חירום", צעקו בצדק העצמאים ואנשי העסקים, כאשר ניסו להסביר מדוע הם דורשים ממשרד האוצר לכתוב להם צ'ק ולשלוח אותו בדואר כפי שעשו בארה"ב.

קניון ריק צילום: נחום סגל

אבל החירום הישראלי עובד רק עבור חלק ממי שצועקים אותו. הוא יכול להצדיק הקמת ממשלה שהיתה יכולה לקום לפני שנה בלי שתי מערכות בחירות מיותרות, אבל משום מה הוא נעצר כשצריך להחליט על צעדים כואבים ולא־שגרתיים, שיסייעו ולו במעט לקופת המדינה המידלדלת. כ־900 אלף ישראלים כבר הצטרפו למעגל האבטלה. רובם בחל"ת, אבל לא בטוח שיהיה להם לאן לשוב. במקביל, אלפי עסקים קטנים ובינוניים כנראה יקרסו ויובילו עשרות אלפי עצמאים ושכירים שהעסיקו למצב כלכלי קשה מנשוא.

במגזר הציבורי לעומת זאת כמעט לא ירגישו בפגיעה, לפחות בהיבטים של שכר. בלתי מתקבל על הדעת שכאשר המגזר הפרטי מדמם למוות, המדינה ממשיכה לשלם שכר גבוה ופנסיות תקציביות מנותקות לגמרי ממשבר הקורונה. עובד נמל שמרוויח 40 אלף שקל בחודש יכול לספוג קיצוץ בשכר, בעיקר כשתנועת המטענים בנמלים קטנה.

שר האוצר משה כחלון הפתיע השבוע ודרש לחלק 10 מיליארד שקל במענקים לעסקים, ואז "התפשר" על 5 מיליארד. האם שקל, למשל, להודיע לגמלאי המשטרה שתוספת של 23 מיליארד שקל שקיבלו עבור חוסר יציבות תעסקותית לא תגיע?

הסכמים מוכרחים לכבד. אבל כפי שהוכיח גנץ, בתקופת חירום הכללים האלה מתגמשים. ואם כבר חירום, כדאי לזכור ולהזכיר לכמה שחקנים במשק ובממשלה, ובעיקר לעומד בראשה, כי שתי פנים לחירום. כעת, הגיע העת לדבר על הצד הפחות קל שלו. סוגיית המקורות התקציביים תופסת מקום שולי בדיונים על הצלת הכלכלה, אך בסופו של דבר לא ייתכן דיון כלכלי אמיתי ללא בדיקת עלויות ואיתור מקורות. את הגירעון שהממשלה הזו תחולל - בצדק רב - למען מניעת אסון כלכלי שיגרור "עשור אבוד" כמו ב־1974 - מישהו יצטרך לשלם.

במקום לחכות לתקציב מדינה חדש, שהקיצוצים ייערכו במסגרתו, ניתן לומר די כבר עכשיו לכמה וכמה תופעות - בין אם במגזר הציבורי או כאלה שהתקבלו בהחלטות ממשלה בשנים האחרונות. כי זה זמן חירום. דווקא עכשיו ניתן לשנות סדרי עולם כלכליים ולתקן עיוותים שבימים כתיקונם לא נוגעים בהם למען שלום בית פוליטי. את זה המנהיגות הפוליטית והכלכלית לא עושה. אולי מר בנימין צריך ללמוד מדוקטור נתניהו איך מנצלים שעת חירום להישגים שאינם רק פוליטיים, אלא גם כלכליים.