מדוע ישראל הפכה באישון לילה לפחות דמוקרטית והאם היא אכן בטוחה יותר?

באישון לילה, בזמן שכל המדינה ישנה, החל סבב טלפונים בין שרי הממשלה. האם אתה מאשר? הם נשאלו בזה אחר זה. לא היה אחד שהשיב בשלילה. כשהתעוררו האזרחים לשגרת יומם זו כבר היתה עובדה מוגמרת: השב"כ קיבל אישור לרגל אחרי אזרחים מהשורה, לא מחבלים או חשודים בטרור, אפילו לא כאלו שחשודים בפלילים, תוך הפעלת האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר שבידיו. המשטרה, בינתיים, תוכל לקבל מחברות הסלולר מידע על מיקום אזרחים בלי צו שופט. המטרה, אולי מוצדקת: מניעת התפשטות הקורונה. אך האמצעים, הסכימו מיטב מומחי הפרטיות והמשפט המקוון בישראל מוגזמים, לא נחוצים (שכן יש חלופות טובות יותר שיאפשרו להשיג את אותן המטרות), ובעיקר מסוכנים.

הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: צילום מסך

ביחד עם החלשה של שומרי סף אחרים מדובר בצעד משמעותי נוסף בהליך מתמשך של החלשת המערכת הדמוקרטית בישראל שנכנס, ממש מול עינינו להילוך גבוה. ובין השורות, גם מתבררות כמה יכולות מטרידות שיש לשב"כ, ושהתקנות מקנות לו. ראשית, שלשב"כ יש יכולות לא רק לאתר נתוני מיקום, אלא גם מידע נרחב כמו היסטוריה של התכתבויות, רישום שיחות טלפון שבוצעו ואפילו תוכן שיחות אלו (שבתקנות, מוחרג במפורש – כלומר, זו יכולת שבידי השב"כ).

שנית, היכולות הזו לא מופעלת בצורה אקטיבית אלא קיימת בצורה שוטפת. לפי התקנות, השב"כ יוכל לאסוף ולעבד מידע על 14 הימים שקדמו לאבחון החולה. כלומר, בכל רגע נתון יכול השב"כ לשלוף את פרטי הפעילות הסלולרית של אזרחי ישראל גם אם לא היו נתונים קודם תחת מעקב (שכן, לא הגיוני שהשב"כ יוכל להוציא רטרואקטיבית את פרטי הפעילות של האזרח ללא יכולת מסוג זה). אזרחי ישראל יודעים עכשיו, באדיבות החלטת ממשלה, שבכל רגע השב"כ יכול לדעת איפה הם היו, עם מי הם דיברו ועל מה, ושעכשיו גם יש לו סמכות לעשות את זה. סמכות, אגב, שאמנם מוגבלת ל-14 יום בלבד אך שניתן להאריכה בקלות באותו אופן שבו התקבלו התקנות, וכמובן גם להרחיבה בהתאם לצורך.

נדב ארגמן ראש השב"כ צילום: עמית שאבי

יכולות אלו מבוססות על מערכת שנבנתה למטרה מוגדרת היטב: מלחמה בטרור ושמירה על הביטחון הלאומי. העובדה שבעת זו מורחבות יכולותיה לצרכים אחרים צריכה להדיר שינה מעיני כל אחד ואחד מאתנו, כי מדובר בפרצת סכר שיכולה להביא בעתיד לפרצות נוספות. זהו מדרון חלקלק שאנו כבר גולשים בו במהירות הולכות וגוברת.

בישראל מעולם לא היה דיון ציבורי רחב ומעמיק על הסמכויות שנתנו לשירותים החשאיים ועל היכולות שהם פתחו עדי להוציא אותן לפועל. היה לנו נוח להאמין שזה משמש רק נגד אויבים ומחבלים, לא נגד אזרחים נורמטיביים. עכשיו הכל השתנה, גם אזרחים שלא עשו דבר נמצאים על הכוונת של השב"כ, וזה הזמן שנתחיל לשאול את השאלות הקשות, ולא נוותר עד שנקבל עליהן תשובות.

אבל זו רק זווית אחת במערך החדש שנוצר כאן בשבועיים האחרונים. רק שימו לב אילו שינויים אדירים התבצעו בימים האחרונים במרקם החיים הישראלי (כולם בשם המלחמה בקורונה, לכל אחד מהם צידוק לגיטימי, כמובן): נאסר כינוס של יותר מ-10 אנשים, מקומות הבילוי נסגרו, מערכת החינוך הושבתה, מקומות העבודה צמצמו משמעותית את היקף פעילותם, ועתה גם השב"כ מקבל פס לריגול נרחב אחרי אזרחים והמשאה גישה למידע מיקום ללא פיקוח משפטי. המשמעות של כל שינויים אלו היא שאזרחים יושבים בביתם, מפוחדים לצאת, חוששים למקום עבודתם, טרודים בטיפול הילדים, מופצצים ללא הרף במסרים מאיימים שלפיהם חייהם בסכנה. במצב כזה, למישהו יש באמת רצון לצאת לרחובות ולמחות על ריסוק הדמוקרטיה הישראלית? וגם אם כן, בכל מקרה זה אסור.

ניטור המוני צילום: שאטרסטוק

לפי מודלים שונים, מגיפת הקורונה יכולה להיות אתנו בין שמונה חודשים לשנתיים וחצי. לכל אורך תקופה זו תוכל הממשלה, אם תרצה, להאריך בהנף יד את תקנות החירום השונות שתקנה, ולהשתמש בכוח הבלתי מבוקר שהוענק לשב"כ ולמשטרה על מנת לאכוף חודשים רבים של מדינה בעוצר, ובתרחיש הנורא ביותר בלי חיים כלכליים תקינים, ללא מקומות בילוי או בתי ספר, בלי אפשרות להתאסף בפומבי, ותחת מעקב מתמשך של שירותי הביטחון החשאיים. זו לא דמוקרטיה, לא כמו שאנחנו מכירים אותה לפחות.

יש כאלו שיגידו שהכל מוצדק על מנת להלחם בקורונה ולמנוע מקרי מוות מיותרים ועומס שיביא לקריסת מערכת הבריאות (ובמקרה זה חשוב להזכיר שלו היתה מקבלת המערכת תקציבים ותקנים מספקים בעשר השנים האחרונות, לא היה כזה חשש גדול מקריסתה עתה). אין ספק שהצעדים שננקטים מפחיתים את הסיכון לכך.

קניות בעידן הקורונה צילום: אלכס קולומויסקי

אבל החיים, בסופו של דבר, עם תמיד עניין של סיכון. ב-2019 נהרגו בתאונות דרכים 349 בני אדם. ובכל זאת, למרות הסיכון, אנו עדיין קמים מדי בוקר, נכנסים לאוטו ונוסעים. כי זה סיכון שאנחנו מוכנים לקחת בתמורה לניידות גבוה יותר והטבות כלכליות כמו משלוח מהיר של סחורות. מדי שנה נהרגים בעולם 4.6 מיליון איש כתוצאה מזיהום אוויר, ובכל זאת שום ממשלה לא ממהרת לשתק את הכלכלה שלה על מנת לעצור את הזיהום, לסגור מפעלים ולהכניס את האזרחים לעוצר כללי (וחרף הטבות מרחיקות לכת בהרבה, כמו עצירת משבר האקלים).

ריגול, מעקב ופרטיות צילום: שאטרסטוק

גם כאן, יש מערך של סיכונים. מהצד האחד, שמירה על חיי אדם של כמה מאות או אלפי אנשים. מהצד האחר, שמירה על המנגנונים הדמוקרטיים של המדינה, ומניעת ההתדרדרות שלה לשלטון סמכותני בעל יכולת לדכא את הביקורת עליו ולהפעיל אמצעים שינטרלו מחאה חברתית משמעותית. אלו אותם מנגנונים, אגב, שאפשרו את חופש היצירה והחדשנות שבזכותם הפכה ישראל למעצמת הייטק ולגורם משמעותי בעולם הטכנולוגיה העולמי, חרף העדרם של משאבים כספיים וחומריים עצומים.

השאלה היום, בשבוע שבו השב"כ קיבל סמכות לרגל אחרי אזרחים ישראלים שלא חשודים בדבר, בתקופה שבה מדי יום מתפרסמות הוראות ותקנות מחמירות חדשות היא לא מה עושים כדי לבלום את הקורונה, אלא איך מתמודדים עם הקורונה בלי לרסק את מערכת האיזונים והבלמים, השברירית גם ככה, שנועדה למנוע מהרשות המבצעת להחזיק בסמכויות נטולות בקרה ופיקוח, מבלי להחליש שומרי סף ומבלי ליצור תחושת פחד ונרדפות בקרב האזרחים. יש דרכים לעשות את זה. הן יהיו יעילות פחות, אבל זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם אם ברצוננו להמשיך לחיות בחברה פתוחה וחופשית.