"כשאת הבת של הבעלים חובת ההוכחה היא עלייך, אנשים חושבים שאת פה בחסד ולא בזכות"

יפית אטיאס, הבת של רמי לוי, שמשמשת כמנהלת השיווק של החברה יודעת שזה לא מובן מאליו שבגילה הצעיר היא זו שנבחרה להיות סמנכ"לית השיווק הרשת. "בהתחלה הגעתי עם סטיגמות וסטראוטיפים על מי שאני ועל המקצועיות שלי. יש אנשים שחושבים שאני פה בחסד ולא בזכות ולכן עלי חובת ההוכחה", היא אומרת. מכיוון שמדובר בחברה ציבורית העשייה שלה נבחנת בזכוכית מגדלת ומכיוון שהיא גם הבת של הבעלים, היא נבחנת בקפידה רבה אף יותר מאחרים.

"אנשים שוכחים שאמנם אני צעירה אבל מגיל 14-15 אני חיה את העסק ושותפה בתהליכים שקורים בו. יש לי פז"ם של אדם בן 50 ובגלל שאני הבת של בעל הבית הייתי מעורבת במיליון ואחד פרויקטים או תהליכים שהייתי ממודרת מהם בכל מקום אחר, זה מאוד תרם למקצועיות שלי", היא אומרת.

חיים פייגלין, מנכ"ל צמח המרמן, בנו של נתנאל פייגלין ז"ל שהיה אחד ממייסדי החברה מספר שהבחירה המקצועית שלו נבעה ישירות מהשיוך המשפחתי; ויוני פדרמן, המשנה למנכ"ל קפה לנדוור ובנו של שאלי פדרמן, המייסד והבעלים מספר שהוא גדל אל תוך ובתוך העסק. מצד אחד קריירה בעסק שהקימו ההורים יכולה להיות נוחה, היא מאפשרת הזדמנויות לקבלת תחומי אחריות, צמיחה וניהול שלא בהכרח היו קיימות במקומות עבודה אחרים. מצד שני, נטל ההוכחה הוא כבד, להראות שאתה לא שם רק בגלל הייחוס המשפחתי, האחריות לעסק גדולה כי הוא שלך, של המשפחה. ההתנתקות מהעבודה היא כמעט בלתי אפשרית וכשיש אי הסכמה היא עלולה לפגוע גם ביחסים המשפחתיים.

שוחחנו עם שלושה אנשים שבנו קריירה בעסק שהקימו הוריהם על על הייתרונות והחסרונות של העבודה כשאבא הוא הבוס.

יפית אטיאס לוי, מנכלת השיווק של רשת רמי לוי קרדיט: יניב אדרי

יפית אטיאס לוי (37)  - מנהלת השיווק של רשת רמי לוי

ביתו של רמי לוי, מייסד מנכ"ל ובעלים של החברה

יפית אטיאס לוי החלה לעבוד ברשת כבר בגיל 14 בתור קופאית בסופר. לאט לאט היא החלה לקחת על עצמה עוד ועוד אחריות ובגיל 17 כבר הייתה אחראית על סגירת הסניף, הייתה מסיימת לעבוד את משמרת הערב ובסוף היום אחראית להוריד את הכסף לכספת. היום היא מנהלת השיווק ברשת ומרגישה שיש לה קריירה מאוד גדולה ואחריות כבדה מאוד.

אם לא היית הבת של רמי לוי, באיזו קריירה היית בוחרת? איפה היית היום?

"אני חושבת שהייתי עושה משהו בעבור המדינה. אולי הייתי בפוליטיקה, אולי הייתי עושה קריירה צבאית, אבל זה היה עבור המדינה. אני מאוד אוהבת לעשות דברים שאני מרגישה שהם חשובים, אולי הייתי בוחרת בתחום השיווק. אני יזמית בנשמה ומחוברת ללקוחות שלנו ולהון האנושי. זה יישמע אולי לא אמין אבל כשהייתי קטנה רציתי להיות מה שאני היום. רציתי לעבוד בעסק הזה ולהוביל אותו קדימה.

את מרגישה שהיית יכולה לפתח קריירה אחרת? אולי גדולה יותר?

"אני בנאדם מאוד טוטאלי וברגע שאני נכנסת לפרויקט אני מתמסרת אליו על מנת שהוא יצליח. בארגון אחר אני בטוחה שהייתי מתקדמת כמו שהתקדמתי פה כי ההתקדמות הייתה על בסיס הדברים שעשיתי. אנחנו חברה ציבורית ובגלל שמדובר בי אז העשייה שלי נבחנת עוד יותר בזכוכית מגדלת. אולי בארגון אחר היה לי קל יותר בעולם האישי שלי כי הייתי לוקחת דברים פחות קשה ומתמקדת בתחומי האחריות שכלולים בהגדרת התפקיד שלי. בגלל מי שאני ומה שאני אני עושה לא רק דברים שקשורים לשיווק. יכול להיות שבמקום אחר ההתמקדות שלי הייתה יותר בתחומי האחריות שנובעים מהטייטל. היום אני יכולה להתעסק במועדון הלקוחות, במותג הפרטי, דברים שסמנכ"ל שיווק במקומות אחרים לא מתעסק בהם".

איך היותך בת משפחה משפיע על הקריירה שלך?

"יש את הצדדים הטובים שבדבר והפחות טובים. בהתחלה הגעתי עם סטיגמות וסטראוטיפים על מי שאני ועל המקצועיות שלי והרגשתי שיש עלי חובת הוכחה מכיוון שיש אנשים שחושבים שאני פה בחסד ולא בזכות. בנוסף, בתור בת משפחה אני לא יכולה להתעלם מדברים. כל בעיה שיש בכל מחלקה נוגעת אלי ואני לוקחת את הדברים באופן אישי כי זה שלי. ההתנתקות מהעבודה היא כמעט בלתי אפשרית. הייתרון זה שגדלתי בתוך העסק הזה ואני מכירה כל פינה ופינה בו ואת האנשים שבו ואת תהליך הגדילה שלו. זה נותן ייתרון של הסתכלות רחבה ועמוקה יותר".

יש מקרים של התנגשות? קונפליקטים בעסק שמשפיעים על המשפחה?

"שום דבר לא מתנגש בין העסק למשפחה כי אנחנו מאוד מחונכים לזה שהאגו נשאר בבית ורואים קודם כל את טובת העסק.  אם יש משהו שלא מסכימים עליו בוחנים את התועלות והחסרונות ואת ההחלטה מקבל אבא שלי, שהוא הבוס שלי. ברגע שמתקבלת החלטה, גם אם היא לא לפי מה שאני מאמניה שנכון באותו רגע, אני מתיישרת ועושה הכל כדי שההחלטה הזאת תצליח. היו למשל כל מני פרויקטים בשיתוף עם גורמים חיצוניים שלא האמנתי בהם כי חשבתי שהם פחות כלכליים אבל ברגע שנלקחה החלטה שזה מה שעושים עשיתי את זה בצורה הכי מקצועית. מחקתי את כל מה שהאמנתי ועשיתי את המקסימום כדי שזה יצליח.

הדבר הכי חשוב בקריירה בעסק המשפחתי הוא להשאיר את האגו בבית. לזכור שהדבר הכי חשוב זה טובת העסק והוא במקום הראשון. בסופו של דבר יש בעל בית אחד והוא מחליט ואי אפשר להתווכח על זה. בעסקים משפחתיים שמנוהלים על ידי אחים למשל אז המעמדות לא ממש ברורים אבל ברגע שהדברים מאוד ברורים זה מפחית קונפליקטים כי אין יותר מדי מה להתווכח על זה ואפשר להוציא את האגו מהמשוואה. הדבר השני שחשוב הוא לצאת ללמוד ולפתח את המחשבה והידע כל הזמן".

חיים פייגלין, מנכ"ל צמח המרמן קרדיט: כפיר סיוון

חיים פייגלין (67) מנכ"ל צמח המרמן וסגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ

בנו של נתנאל פייגלין ז"ל שהיה אחד ממייסדי החברה

כשחיים פייגלין הצטרף לחברה שהקים אביו היא לא הייתה חברה משפחתית. לצד אביו, שהחזיק שליש בחברה, היו שותפים אחרים שאינם מהמשפחה ולימים הוא קנה את חלקם של השותפים האחרים והחברה הפכה למשפחתית. "זה לא קל לעבוד עם משפחה, וזה לא שצנחתי לאיזה חברה ענקית משגשגת מאוד שמנה ומרופדת. מי שמשך אותי להיכנס לחברה היה דווקא אחד השותפים האחרים. זה היה כאשר סיימתי את לימודי הנדסת הבניין והוא הכיר אותי מעבודות שעשיתי בחופשים כסטודנט. אני מניח שאבא שלי לא התנגד אבל הדברים האלה הם תמיד מאוד עדינים כי כאמור אז החברה לא הייתה משפחתית", הוא מספר.

אם לא היית בן משפחה איזה קריירה היית בונה? איפה היית היום?

"אם לא הייתי הולך בדרכו של אבי ז״ל, ללמוד הנדסת בניין בטכניון, הייתי ככל הנראה לומד הנדסה כימית בעקבות הערצתי למורה שלי לכימיה בתיכון. היא הייתה מורה מצויינת שלימדה גם את פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל, כך שמי יודע לאן הייתי מתגלגל אם הייתי בוחר במסלול של הנדסה כימית. התאהבתי בכימיה בעקבות נעמה גרינשפן ז"ל שגידלה, כך מסתבר דורות של אנשים שאוהבים כימיה, אבל בסופו של דבר ההערצה והאהבה שלי לאבא שלי גרמו לי ללמוד הנדסה אזרחית. טוב לי עם מה שאני עושה, אני מסופק מהעשייה שלי ולא מתוסכל אבל לפני 40 שנה זו הייתה צומת של החלטה שהתלבטתי בה מאוד".

האם אתה מרגיש שיכולת לפתח קריירה אחרת, גדולה יותר?

"אני מאוד מרוצה מהקריירה שפיתחתי ומאוד מזדהה ושלם עם מה שאני עושה. יחד עם זאת, אני בהחלט חושב שיכולתי ללכת לכיוון ההוא שרציתי אז בהנדסה כימית ואולי אז היו נפתחים בפני אופקים אחרים והזדמנויות אחרות. אני לא עסוק בשאלה הזאת. אני אדם בעל תחושת שייכות ומעורבות גבוהה בכל מסגרת לה אני שותף, כך שברור שההזדהות הגבוהה שלי עם חברת הבניה הציבורית בשליטה המשפחתית גרמה לשאפתנות שלי ולמוטיבציה לקדם ולשפר את החברה בכל שלב. אני ממשיך לעמוד כמנכ"ל החברה וחותר לפיתוח וקידומה יום יום.

איך היותך בן משפחה משפיע על הקריירה שלך?

"הבחירה המקצועית שלי נבעה ישירות מהשיוך המשפחתי. ההחלטה ללמוד ולעסוק בהנדסת בניין הייתה החלטה של הליכה בעקבות אבי. למרות שאין לדעת מה היה קורה לו הייתי עושה אחרת, אני שמח בהחלטה שקבלתי. עם זאת, זה לא קל לעבוד עם משפחה. לפעמים דברים דורשים ליבון, לפעמים יש דעות שונות, צריך לדעת להתפשר לפעמים עבודה עם המשפחה יכולה להשפיע גם על הבית. אם אתה רוצה להיות נאמן למחשבות ולרעיונות שלך זה מביא אותך לקונפליקטים גם עם בני משפחה. לכן, צריך לדעת לנהל את זה גם בצורה שתהיה נכונה לדרך העסקית ומצד שני לא תביא לקרע במשפחה, זה לא דברים כל כך פשוטים וצריך לעשות אותם, אפשר לצלוח אותם אבל צריך לעשות אותם בהרבה רגישות.

בשנים הראשונות אבא שלי היה מנכ"ל החברה ואני הייתי בתפקידים שונים מתחתיו. אחר כך הייתי מנכ"ל כשאבא שלי עבר לעבוד בגוף אחר וכאשר אבי חזר לתפקיד בצמח המרמן זה היה כמנהל פרויקט כאשר אני הייתי מנכ"ל. לנהל את אבא שלי שהוא ניהל אותי בעבר דרש הרבה מאוד רגישות. צלחתי את זה בשלום מאחר ואיפשרתי חופש פעולה מאוד רחב בפרוייקטים שהוא ניהל ומצד שני הוא כבעל מניות יחד איתי ואחרים שהיו שותפים לשליטה בחברה נתן את התמיכה והגיבוי. אלו היו חילופי דורות בהחלט לא פשוטים שהתרחשו בשנים מאתגרות עסקית לענף הבניה בישראל וגם לחברה שלנו".

היו מקרים של התנגשות? קונפליקטים בעסק שמשפיעים על המשפחה?

"היה ביני לבין אבי קונפליקט מקצועי, ענייני ועסקי מאוד קשה בפרויקט בו בנינו את מסוע האשלג ממפעלי ים המלח שמעלה את האשלג לתחנת הרכבת שמול הקריה למחקר גרעיני בדימונה. ביצענו את הפרויקט הזה, שהיה מאוד מאתגר וקיים עד היום עם חברה בריטית והחוזה היה בדולרים. זה היה בשנת 85 עד 87 שהיו שנים של אינפלציה נוראית של עד כדי 400% לשנה.  ב-1 ביולי 1985 ממשלת ישראל החליטה להקפיא את הדולר כצעד לעצירת האינפלציה. זאת הייתה החלטה ממשלתית שהפכה את הפרוייקט שלנו למלכודת מוות עסקית מכיוון שפתאום במקום לקבל את התמורה הדולרית קיבלנו דולר קפוא שעמד על 1.5 שקל כשהאינפלציה המשיכה עוד חודשים רבים וכל חומרי הגלם בפרויקט התייקרו. היה לי ברור שלא נוכל לגמור על הרגליים את הפרויקט הזה וניהלתי על כך דיון עם אבא שלי, שהיה אז מנכ"ל. בחוזה שלנו מול החברה הבריטית היה סעיף של כוח עליון שלפיו החלטות ממשלה נחשבות לכוח עליון. אני רציתי להשתמש בסעיף ולהודיע שאנחנו לא יכולים להמשיך בתנאים האלה את הפרויקט. שצריך לשנות את תנאי החוזה או את לוח הזמנים שלו. אבא שלי חשב אחרת. הוא ראה כערך עסקי עליון שהחברה תסיים את הפרויקטים שלה בזמן בכל תנאי. נקלעתי לקונפליקט מולו והוא הכריע בוויכוח בניגוד לדעתי. בסופו של דבר זזתי צעד אחורה וויתרתי על עמדתי. סיימנו את הפרוייקט ב-87 כאשר החברה שלנו נשחקה בו כמעט עד הסוף והגיעה למשבר קיומי. כשאני מסתכל על הקונפליקט המאוד אמוציונלי הזה ביני לבין אבא שלי אני חושב שהיום בדיעבד אולי הוא אפילו צדק כי הוא שמר על שמה של החברה. אני לא חושב שהייתי מחליט כמוהו, הייתי בוחר בדרך ביניים, אבל אולי יתברר שהדרך שלו בדיעבד הייתה נכונה יותר".

יוני פדרמן, משנה למנכ"ל קפה לנדוור קרדיט: אבי לוי

יוני פדרמן (41), משנה למנכ"ל קפה לנדוור

הבן של שאלי פדרמן, המייסד והבעלים של הרשת

יוני פדרמן גדל לתוך העסק המשפחתי, עבד בו בחופשים וידע שבו יעבוד בהמשך הקריירה שלו. הוא מודה שכניסה לעסק המשפחתי מהווה קרש קפיצה נוח אבל מסביר שמהרגע שנכנס לעסק - חובת ההוכחה היא עליו.

אם לא היית בן משפחה איזה קריירה היית בונה? איפה היית היום?

"יש שני עולמות תוכן שאני מאוד אוהב שהם עולם הקולינריה ועולם הספורט. לגבי קולינריה  אני מאוד אוהב בישול בדגש על הרמוניה בין טעמים ומרכיבים שונים. התפקיד שלי בקפה לנדוור וייצור קפה בתוך עולם התוכן משמעותם שבעצם בתחום הזה אני 'חי את החלום'. הספורט הוא גם כן תחום שקרוב אלי מילדותי. עד גיל 14 הייתי שחיין וגם היום אני רץ למרחקים ארוכים כתחביב. כנראה שהייתי בוחר באחד הכיוונים האלה וממשיך איתו הלאה".

האם אתה מרגיש שיכולת לפתח קריירה אחרת, גדולה יותר?

בשנה שעברה עברתי את גיל 40 אז כיום אני יכול להגיד חד משמעית לא, שכן אני מאמין בשיטת עקב אחר אגודל, בעשיה יומיומית לאורך זמן ושואב מוטיבציה מזה, ולא מרגיש חסך מקריירה אלטרנטיבית שכביכול הייתה יכולה להיות במבט לאחור, אלא מביט וממשיך קדימה ונהנה ומעריך את כל מה שיש לי בחיים.אני פשוט לא חושב על זה, על הוויתורים והדברים שכביכול הייתי יכול להשיג או לא להשיג".

איך עובדת היותך בן משפחה משפיעה על הקריירה שלך?

"חד משמעית משפיע מאוד. לפחות אצלי אני יכול להגיד שגדלתי אל תוך ובתוך העסקים, בתור ילד בחופשים הגדולים תמיד חיפשתי להרוויח כמה גרושים בין אם באריזות חבילות שי ובין אם לצאת עם הנהגים לחלוקה. אין ספק שזה גם קרש קפיצה הרבה יותר נוח. כמו כל אדם השתחררתי מהצבא, טיילתי בדרום אמריקה, סיימתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד. הייתה לי דרך שאליה ידעתי שאני הולך. עם זאת חובת ההוכחה בסופו של דבר היא עלי. כאשר אתה ראשון בין שווים אתה צריך להיות קשה או קל עם עצמך בדיוק כפי שאתה עם אחרים. בחרתי לעשות תואר ראשון למרות שידעתי מה ארצה לעשות בסופו מכיוון שאני חושב שהמהות של תואר היא לגרום לך לחשוב בצורה נכונה, יותר מערכתית. זה גורם לך ללמוד לחשוב בצורה קצת שונה ונכונה ואחר כך אין ספק שבסופו של דבר כל אדם מיישם את הידע שלו בצורה שהוא רוצה".

היו מקרים של התנגשות? קונפליקטים בעסק שמשפיעים על המשפחה?

"יש ויכוחים מקצועיים שבסופו של דבר משפיעים גם על המשפחה אבל מנסים להשאיר אותם בעבודה.

בסופו של דבר אני שמח בחלקי וטוב לי ואני מיישם את הרצונות שלי ואת הפוטנציאל שלי עקב בצד אגודל ומרגיש שאנחנו מתקדמים יפה. יכול להיות שיהיו הזדמנויות אחרות בעתיד ויכול להיות שאתהה על קנקנם אבל זה משהו מאוד היפוטתי".