טכנאי מכונות כביסה, סבל ומוכרת בחנות – העבודות הראשונות של המנכ"לים

העבודה הראשונה של רוב האנשים היא לא מאוד זוהרת. היא לא תמיד קשורה לקריירה אותה נפתח בעתיד או למקצוע בו נבחר - אבל בהרבה מקרים היא מאוד משמעותית ואף קריטית להמשך הדרך.

כשמשה ממרוד, הקים בגיל 27 מעבדה לתיקון מכונות כביסה הוא לא חלם שיום אחד יהיה הבעלים והמנכ"ל של חברת תדיראן שמחזיקה בשלושת מותגי מוצרי החשמל המובילים בישראל; עבור יובל טל, מייסד ומנכ"ל Payoneer העבודה כסבל בחברת מובינג בניו יורק הייתה הכנה לסיטואציות עסקיות מורכבות בקריירה שלו והעבודה הראשונה של ענת בוגנר, מנכ"לית דלתא ישראל, כמוכרת בחנות אופנה בקניון איילון הייתה הצעד הראשון שלה בעולם הריטייל.

מנכ"לים מובילים במשק הישראלי מספרים לכלכליסט על העבודה הראשונה שלהם, האם כיוונו אז להגיע למקום בו הם נמצאים היום ומה למדו מהעבודה הראשונה שעזר להם בהמשך הקריירה.

משה ממרוד, מנכ"ל ובעל השליטה בתדיראן צילום : סיון פרג'

משה ממרוד, מנכ"ל ובעלים של תדיראן

העבודה הראשונה: טכנאי מכונות כביסה

בשנת 80, כשהוא בן 27 ובוגר מגמת חשמל בתיכון מקצועי בבאר שבע, הקים משה ממרוד, היום מנכ"ל ובעל השליטה בתדיראן, מעבדה לתיקון מכונות כביסה. "העבודה הראשונה שלי הייתה טכנאי מכונות כביסה במעבדה בבעלותי. השתחררתי מהצבא קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים. המצב הכלכלי לא היה כל כך טוב אבל מכשירי חשמל אז היו דבר מאוד פופולארי, זה משך אותי והחלטתי להתחיל ולראות איך עושים את זה, הקמתי ביחד עם חבר ילדות מעבדה בשם כביס-אור לתיקון מכונות כביסה", הוא מספר.

ברגע מכונן אחד, כאשר הגיע לתקן מכונת כביסה בבית של לקוח, אחרי שבדק, תיקן, ובישר לבעלת הבית שיהיה צורך בהחלפת חלק בעלות שמשתווה לכ-100 שקלים של היום, בעלה אמר לה 'עזבי, בואי נרד לעיר בערב ונקנה מכונת כביסה'. אז הבין ממרוד שאנשים מחפשים לקנות חדש. הם לא רוצים לתקן. "ראיתי שיש לי יכולות מכירה טובות ואנשים מאוד מאמינים לי. כולם רצו לשמוע ממני המלצות לגבי איזה מכשיר לקנות. ולכן החלטתי, במקום להמליץ להם – למכור להם", הוא אומר. הוא מכר את המעבדה, פתח חנות בבאר שבע והשאר היסטוריה. החנות הצליחה ותוך שלוש שנים הפכה להיות המצליחה ביותר בעיר. משם החליט ממרוד לגדול לרמה הארצית מכיוון שחשב שאם לא יעשה כך, בעוד כמה שנים יבוא בחור צעיר כמותו וייקח את מקומו. 

הפלאייר של מעבדת מכונות הכביסה שפתח משה ממרוד בגיל 27 בבאר שבע קרדיט: משה ממרוד

האם בזמן שעבדת בעבודה הראשונה חלמת שתהיה מנכ"ל ובעלים של חברת מוצרי חשמל?

"מי בכלל חלם על זה אז. כשהקמתי את מעבדת מכונות הכביסה היו ארבע חברות מוצרי החשמל הכי גדולות בארץ. היום, למעט אלקטרה, כולן בבעלותי – תדיראן, אמקור וקריסטל. לא יכולתי לחלום על זה אז".

מה למדת מהעבודה הראשונה?

"למדתי לקחת אחריות על כל דבר. אם אתה עושה דבר טוב, עלא כיפאק. אם אתה עושה דבר לא טוב – תפיק לקחים. הדבר השני שלמדתי הוא ששירות זו השקעה לטווח ארוך. התחלתי ובניתי את עצמי מכלום, מאבא שהוא עובד ממשלה ואמא תופרת עם אמצעים מאוד ממוצעים והפכתי להיות מי שאני בעבודה קשה ולתת שירות טוב – למדתי שאם עשית פאשלה, תיקח אחריות ותלמד".

יובל טל, מייסד ונשיא Payoneer צילום: רון רוזנפלד

יובל טל, מייסד ונשיא Payoneer

העבודה הראשונה: סבל בחברה מובינג בניו יורק

כשהשתחרר מהצבא לאחר שירות ביחידת 669 נסע יובל טל, היום מייסד ונשיא חברת הפינטק פיוניר לניו יורק והחל לעבוד שם כסבל בחברת מובינג גדולה, במה שהוא מתאר כאחת העבודות הכי מסעירות שהיו לו אי פעם. "הגעתי מישראל והתחלתי בעצם להיכנס לאנשים הבייתה ולפגוש אותם בסיטואציות מאוד דרמטיות מבחינתם. למשל, אנשים שהתגרשו, משפחות שמישהו נפטר ומעבירים דירה או שנולד ילד ועוברים לבית גדול יותר, בצד האנושי של זה יש סיטואציות מאוד חזקות. לעבור דירה זה אירוע טראומתי לרוב האנשים ואם אתה לא מנותק ומדבר איתם זו חוויה תרבותית ואנושית מאוד חזקה", הוא מספר.

במהלך העברת דירה, בתור סבל, הוא קיבל את מה שהוא מגדיר אחד השיעורים המשמעותיים ביותר בקריירה שלו. "העברתי את דירתו של התובע של מדינת ניו יורק. בחור יהודי שהזמן שלו מדוד בדקות ולי היה בוקר שלם איתו, שהיה מרתק. מדובר באדם שבוחר את המילים שלו בקפידה. ארזתי לו סט של קריסטל מאוד יקר ואז נפלה לי כוס מהיד והתנפצה למאה אלף חתיכות. זו הייתה סיטואציה שבה שנינו הסתכלנו על השברים הפזורים על הריצפה וברור היה שהסט לא שווה בלי כל הכוסות.

ואז הוא אמר שני משפטים ששינו לי את הקריירה: המשפט הראשון היה 'אני מקווה שלא נחתכת', והשני – 'אל תדאג, זה מההורים של אשתי'. באותו רגע זה מאוד ריגש אותי כי הוא דבר ראשון הסביר לי שהוא רואה אותי, שמה שחשוב לו זה לא הכוס אלא אני כבנאדם והדבר השני שהוא בחר להרגיע אותי, להמיר את הסיטואציה הלא נעימה בהומור - הוא דאג לאיך אני מרגיש.

 השיעור הזה, שקיבלתי בגיל 22 בתור סבל, ממישהו שהעברתי אותו דירה, גרם לכך שבכל סיטואציה חברתית או מקצועית אני לוקח אחריות מודעת לאילו תחושות אני גורם לצד שנמצא מולי. בין אם זה משקיע, חבר בורד, עובד או קולגה, בכל אינטראקציה חלק מהניסוח של הדברים, הבחירה של שפת הגוף, נובע מתוך התחשבות ברגשות של הצד השני", הוא אומר.

כשהיית סבל בניו יורק תכננת להיות מנכ"ל של חברת טכנולוגיה פיננסית?

"כן. לא עבדתי במובינג בשביל פרנסתי ומשפחתי אלא כדי לממן את הלימודים, אבל לא בגלל שבאתי מבית קשה יום אלא כי נהנתי מהחוויה התרבותית. העבודה הייתה בהקשר של ללמוד הנדסה תוך ידיעה שגם העבודה הזאת זמנית ושאני בונה קריירה. חלק מזה זה להסתכל על האנשים ולראות מה בא לי, מה אני יכול. הלכתי להנדסה כדי לבנות חברות. לא יודע אם היה לי את האומץ להגיד אז 'אני אצליח' אבל היה לי סקרנות ונורא רציתי. זו הייתה אז אמביציה גולמית להצליח גם אם היא לא הייתה ספציפית לפינ-טק. אני זוכר למשל שעשיתי העברה בתוך הבורסה של ניו יורק וכחלק מהשיחה דיברתי עם הברוקרים והבנקאים שם כדי להבין מה הם עושים ואיך מגיעים לזה. זה היה כבר מספיק מעניין עבורי כדי שאנהל שיחה על הקריירה שלהם".

מה למדת מהעבודה הראשונה?

"לקחת אחריות על התחושות של אנשים בהקשר עסקי משנה גורלות של חברות. בפיוניר ספציפית כתרבות של חברה אנחנו שמים דגש גדול מאוד על כבוד לעשייה, לערכים ועל לפרגן למי שכן משקיע. יש סביבות עבודה שהן מאוד רעילות וזה בדיוק הפוך מזה. סביבת עבודה מפרגנת נותנת לאנשים את התחושה שמה שהם עושים מוערך ונראה – לטוב ולרע – וגם כשיש מישהו שלא מתאים לחברה אתה מוצא דרך להכיר בזה ובמי שנשאר".

ענת בוגנר, מנכ"לית דלתא ישראל צילום: דנה קרן

ענת בוגנר, מנכ"לית דלתא ישראל

העבודה הראשונה: מוכרת בחנות בקניון איילון

העבודה הראשונה של ענת בוגנר, מנכ"לית דלתא ישראל הייתה במהלך כיתה י"ב בתור מוכרת בחנות של מותג האופנה Esprit בקניון איילון. "מכרתי בחנות, עשיתי את כל הדברים שמוכר צריך לעשות, את העבודה הפיסית שמרבית העובדים שלי היום עושים. בפרספקטיבה אחורה זה לחלוטין תרם לקריירה שלי כי היום אני מנהלת חברת ריטייל אחת מהגדולות בארץ וצריך להכיר את הפרטים הקטנים של העשייה שלך", היא אומרת.

במהלך הצבא הקימה עסק למכירת עוגות בו אפתה את העוגות, עשתה את המשלוחים והשיווק בעצמה. "עיצבתי לעצמי את הפלייר, הייתי עושה בסופי שבוע 15-20 עוגות ואחר כך עושה את החלוקה בעצמי. זו הייתה חוויה מאוד מלמדת כי היה שם גם שיווק, גם מכירות, גם ניהול רווח הפסד וניהול ההוצאות אל מול התמחיר".

כשהתחלת חשבת שתהיי מנכ"לית של חברת ריטייל?

"הסיבה שבגללה הלכתי לעבוד בחנות ולא במלצרות היא שתמיד עולם החנויות קרץ לי. המשכתי את הקריירה שלי בעולמות הריטייל ובהחלט עם הזמן גם הגיעו החלומות. לא חלמתי בהתחלה בכיתה י"ב להיות מנכ"לית חברת ריטייל, אבל בהחלט הסתכלתי על מנהל החנות שלי בהערצה. השאיפה לנהל את כל החברה נבנית עם השנים".

מה למדת בעבודה הראשונה שלך?

"בבסיס למדתי את הנושא של אחריות. זו פעם ראשונה שאתה נדרש כבנאדם שתהיה לך אחריות מהותית של להגיע בזמן, להגיע עם איזושהי מסיכה, שתהייה נחמד ולא משנה מה הבאת איתך מהבית. זה משהו שמלווה אותי עד היום, הלקוח מצפה לזה, העובדים שלי מצפים לזה. בחנות זה מה שמייצר מכירות, ביומיום של העבודה זה מה שנותן את הכוח לאנשים להמשיך ולפעול.

הדבר השני שלמדתי היה לעבוד לפי יעדים. כדי להיות מוכר טוב אתה חייב לעמוד ביעדים. ללמוד איך אתה מנהל את הלו"ז ואת האינטראקציה עם כל לקוח כדי להגיע ליעד היומי והחודשי שלך. כל יום בחברה יש לנו יעדים חדשים וזה לחם חוקנו.

הדבר האחרון, הייתה לי זכות לעבוד בחנות שמנהלת מותג בינלאומי ושם נחשפתי לדברים בצורה מאוד מסודרת – איך בונים את הקולקציה, מסדרים אותה, מה חשוב למותג, עברנו כל מני הכשרות על המותג שזה תמיד מעניין וידע נדרש".

אור עופר, מייסד ומנכ"ל Similarweb צילום: סימילרווב

אור עופר, מייסד ומנכ"ל Similarweb

העבודה הראשונה: עובד מעבדה בחנות מחשבים

בגיל 14, במהלך חופשת הקיץ, עבד אור עופר מייסד ומנכ"ל Similarweb בחנות באג סטור בירושלים. "בהתחלה שמו אותי למכור בחנות. היה מוצר חדש אז שקראו לו קומפי, מחשב לילדים והייתי משכנע אימהות לקנות קומפי לילדים שלהם. אחרי שראו שמכירות זה לא הצד המצטיין שלי – העבירו אותי אחורה למעבדה וככה למדתי להכיר את המחשב", הוא מספר.

האם בגיל 14 בחנות מחשבים חלמת להיות מנכ"ל של חברת הייטק?

"חלמתי לעבוד עם מחשבים ובגלל זה גם הלכתי לבאג סטור. אחרי הצבא הלכתי לעסק המשפחתי, שהיה סטודיו לייצור תכשיטים. התחלתי למחשב אותו, בניתי אתרי אינטרנט ובשלב מסויים התחלתי לנסות להרים אימפריית תכשיטים מאותו סטודיו קטן. חיפשתי אתרים דומים ואז עלה לי רעיון לעשות אתר שמוצא אתרים דומים. שם התחלתי להרים את סימילרווב כהמלצות לאתרי אינטרנט וזה התגלגל למה שסימילרווב היום".

מה למדת מהעבודה הראשונה שלך?

"למדתי לרדת לפרטים. כדי להבין מה הייתה הבעיה במחשב במעבדה היית צריך ממש לפרק אותו לגורמים ולנסות כל קומבינציה אפשרית עד שמצאתי את הבעיה. הייתי אז מקודד ולמדתי מהר, היום אף אחד לא פותח מחשב כדי לתקן אותו. עפתי על זה.

מהעבודה אחרי הצבא למדתי איך לנהל ביזנס, לנהל עובדים, לעשות מיתוג, תהליכים. זה היה סוג של מפעל קטן וגם היום, סטארט-אפ זה כמו מפעל קטן".

אורן שגיא, מנכ"ל סיסקו ישראל צילום: אוראל כהן

אורן שגיא, מנכ"ל סיסקו ישראל

העבודה הראשונה: מתמחה ועו"ד במשרד עורכי דין

העבודה הראשונה של אורן שגיא, מנכ"ל סיסקו ישראל הייתה כמתמחה ואז כעורך דין במשרד עורכי דין. "זאת הייתה הכניסה שלי לעולם העסקי. ייצגתי חברות, ראיתי שהתחום העסקי יותר מעניין אותי והחלטתי לעבור את הקווים. זו הייתה תחילתה של מהפיכת ההייטק, בסוף 1999 תחילת 2000 והיו שם ההנפקות הראשונות הגדולות, זה הסעיר אותי כבחור צעיר בן 28 והחלטתי שאני רוצה לעשות את השינוי", הוא מספר.

את דרכו בעולם ההייטק החל שגיא כאיש מכירות בחברת רד בינת, לאחר מכן עבר לתפקיד של מנהל חוזים ומכירות באלביט מערכות – וזה היה קרש הקפיצה שלו לעולם הטכנולוגי. לאחר מכן הוא הקים סטארט-אפ בשם בראייט בי.אר.אמ, וב-2009 הצטרף לסיסקו.

האם כשהתחלת לעבוד במשרד עו"ד חלמת להיות מנכ"ל של חברת הייטק?

"התשובה היא כן. זה היה בחלום הרחוק רחוק רחוק אבל זו הייתה מטרה מאוד רחוקה שהצבתי לעצמי ובאמת כעבור כמעט 18 שנה הגשמתי אותה. ההחלטה לעבור ממשרד עורכי דין לאיש מכירות הייתה לא קלה, במיוחד לבן לאמא פולניה, מצד שני, לאט לאט הגשמתי את המטרות בדרך לחלום".

מה למדת מהעבודה הראשונה שלך?

"המקצוע המשפטי נותן לך כלים להבין את הלקוח, החובה לבוא מוכן לכל החלטה, דיון או סוגיה והבסיס המשפטי עצמו הוא בסיס חיוני לתפקיד המנכ"ל: המו"מ, דיני חברות, הגבלים עסקיים. אז המקצוע הזה נתן לי קרש קפיצה מצויין ומכיוון שעסקתי גם בקניין רוחני זה נתן לי 'בוסט' בכניסה לעולם הטכנולוגי. אני משתמש ביומיום שלי בניסיון של מכירות, של שיווק, הניסיון המשפטי, אני חושב שבסוף האדם נושא עם עצמו מטען שמשלב ניסיון חיים, כישורים והשכלה. בשביל תפקיד המנכ"ל צריך יכולת בינאישית גבוהה, יכולת להבין מצבים ואת הניסיון של מכירות ושיווק. רק כשמערבבים את הכל ביחד מקבלים איזושהי תוצאה טובה. אני חושב שמהעבודה הראשונה שלי למדתי שצריך ללכת אחרי הלב. עשיתי התמחות אבל ידעתי שהלב שלי לא שם - שהוא בעולם העסקי, וזה מה שהנחה אותי".  

אלי זוגלובק, מנכ"ל זוגלובק צילום: יחצ זוגלובק

אלי זוגלובק, מנכ"ל זוגלובק

העבודה הראשונה: הקמת סטארטאפ ליצור ושיווק תחליפי בשר בארה"ב

מסלול הקריירה של אלי זוגלובק, שהוביל אותו בסופו של דבר לעמוד בראש העסק המשפחתי, הוא לא מה שאולי היה מצופה מבן למשפחה ששמה הוא גם מותג מוכר בכל בית. הוא לא עבד בחברה, לא חלם לנהל אותה ובכלל התחיל דרכו המקצועית כיזם כאשר הקים מאפס מפעל לשיווק מוצרי מזון צמחיים בארה"ב. "סיימתי ללמוד ב-NYU והקמתי מפעל לשיווק מוצרים צמחיים, כמו המוצרים של זוגלובק טבע. מכרתי את המוצרים בסופו של דבר בכל ארה"ב וזה הגיע בערך למחזור של 25 מיליון דולר - ואז מכרתי לאוסם. אלה היו 10 שנים שבניתי את המותג VeggiePatch מאפס וזה היה מותג שנמכר בכל רשתות השיווק הגדולות", הוא מספר.

האם כשהקמת את החברה חשבת שתהיה המנכ"ל של החברה המשפחתית?

"ממש לא חשבתי. דבר ראשון, לא חשבתי שאחזור אי פעם לארץ כי היה לי טוב והצלחתי. בנוסף, לא חשבתי על זה כי זה היה נראה לי מאוד גדול ורחוק - זה בכלל לא היה בכיוון. הבעלות על החברה המשפחתית אז גם הייתה כזאת שלא איפשרה כל כך את העניין. מה שקרה בסופו של דבר זה שאני כבר הייתי בתהליכי מכירה של החברה בארה"ב כי פנו אלי כמה גורמים והתעניינו וגם גדלנו בצורה כזאת שהיינו צריכים להשקיע במפעל חדש בהשקעה גדולה. אז האפשרויות היו או לעשות השקעות או למכור והחלטתי שעדיף לי לממש. באותה הזדמנות התחילו בזוגלובק שיחות על כך שחלק מהבעלים רצו לצאת מהעסק והתחילו להביא כל מני קונים פוטנציאלים. אבא שלי (עמי זוגלובק) ויעל זוגלובק החליטו לקנות את העסק והתנו את זה בכך שאני אבוא למנכ"ל".

מה למדת מהעבודה הראשונה שלך?

"אני חושב שהדבר הראשון שלמדתי הוא שצריך לעבוד קשה. למרות שבמשפחה לימדו אותנו את זה מגיל צעיר, במהלך הקמת הסטארט-אפ עבדתי מסביב לשעון, אין ימים ואין לילות, הייתי על הכביש בארה"ב חמישה ימים בשבוע, החדרתי את המוצר לכל הרשתות, מכרתי והייתי מעורב גם בפיתוח המוצרים. למדתי שכדי להצליח צריך להתאמץ ויותר מזה, צריך איזשהו חוסן כי הדברים לא הולכים כמו שאתה מצפה כמעט אף פעם. לפחות לי זה לא קרה. הגעתי באיזשהו שלב אחרי שנתיים שהעסק רץ לסף פשיטת רגל. אבא הזרים לי אז כסף כדי שהעסק לא יקרוס ודרש שלא אוותר. אני חושב שהנושא של מחוייבות להשקעה, לשעות וגם הידיעה שיש הרבה עליות ומורדות והרבה קשיים הם משהו שלמדתי כשהקמתי עסק מאפס.

הדבר השני שלמדתי, אחרי שנתיים וחצי בערך כאשר הבאתי שותף זה שאני צריך אנשים טובים לידי שאני יכול לסמוך עליהם ולשחרר את הדברים בהם אני פחות טוב. אני הייתי 'שר החוץ' והוא 'שר הפנים' שדאג לכל הדברים בתוך המפעל מה שנתן לי שקט לצאת לרוץ ולשווק. היום אני נעזר בכלל הזה מאוד. אתה לא יכול לעשות הכל. צריך ללמוד להאציל סמכויות אבל להביא אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם".

משה קראדי, יו"ר דלק ישראל צילום: יחצ

משה קראדי, יו"ר דלק ישראל

העבודה הראשונה: קצין מבצעים במשמר הגבול

משה קראדי, יו"ר דלק ישראל שהיה בעברו מפכ"ל המשטרה החל את דרכו המקצועית כאשר התגייס למשמר הגבול במטרה לסיים את הלימודים ולבחור לעצמו מקצוע. אבל אז, הוא מספר, "החיידק תפס אותו" והוא נשאר 20 שנה במשטרת ישראל בתפקידים שונים כמו ראש מחלקת המבצעים, מפקד מרחב לכיש, ראש אגף משאבי אנוש, מפקד מחוז הדרום עד שבגיל 44 מונה למפכ"ל המשטרה. אחר כך, בגיל 47 סיים את הקריירה במשטרה "באופן מוקדם מהצפוי". ועבר לשוק הפרטי, בהתחלה כמנכ"ל חברת דלק פי גלילות שהייתה בבעלות הממשלה ובמסגרת תהליך הפרטה נרכשה על ידי חברת דלק ולפני שלוש שנים מונה לתפקידו הנוכחי.

"אנשים שבאו מהעולם שממנו אני באתי מגיעים לרמות מאוד גבוהות של ניהול אנשים ותקציבים. אתה מביא לעולם העסקי את היכולות שלך בניהול, עבודת מטה ואז משלב אותן עם למידה של העולם הפיננסי. מעבר לתואר ראשון למדתי לימודי תעודה שמתעסקים בפיננסים, השילוב הנכון בעולם העסקי הוא בין אלה שמביאים איתם ניסיון ניהולי מאוד משמעותי לבין אנשים שגדלו בעולם העסקי ובהם יש את הצד הפיננסי", הוא אומר.

האם כשהתחלת כקצין במשמר הגבול כיוונת להיות יו"ר של חברה ציבורית?

"ממש לא כיוונתי, לא חלמתי אבל גם לא חשבתי אז שאני אהיה מפכ"ל שזה אולי אפילו עוד יותר גדול בהרבה מובנים מהתפקיד שאותו אני עושה היום. אחת האבחנות בין היותך מפכ"ל המשטרה ליו"ר חברה ציבורית הוא שתהליך קבלת ההחלטות בחברה רובו ככולו מתבטא בצד הפיננסי של להרוויח ולהפסיד כסף. בתור מפכ"ל הצד העיקרי הוא השפעה על חיים של אנשים, החלטות על חיי אדם, זה סדר גודל של החלטות שונה לחלוטין".

מה למדת מהתפקיד הראשון שלך?

"מהתפקיד הראשון אני לא חושב שהיה מה ללמוד אבל היו שני תפקידים במהלך הדרך – ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, ותפקיד המפכ"ל - מהם למדתי המון. ראש אגף משאבי אנוש הוא תפקיד שיש בו הרבה הקבלה לחיים בחברות פרטיות וציבורית - עניינים של גיוס, השמה, שיבוץ וקידום כוח אדם, נושא השכר, הייתי במשא ומתן עם משרדי ממשלה ומשרדים אחרים ולמדתי לא מעט תהליכים.

בתפקיד המפכ"ל אתה בא בחיכוך עם כל משרדי הממשלה, עם ראשי הרשויות המקומיות, מסביבך נמצאים גורמים ותהליכים שמאוד דומים לתהליכים כיו"ר בחברה ציבורית. ההיכרות של איך המערכות הציבוריות עובדות ואיך עובדים גורמי ממשל, שכן הייתי חלק מגורמי הממשל - מאוד עוזרת לי היום בדיאלוג מולם כיו"ר דלק".

אביה מגן-מזרחי, מנכ"לית רשת מלונות פתאל צילום: יח"צ

אביה מזרחי-מגן , מנכ"לית רשת מלונות פתאל

העבודה הראשונה: פקידת הזמנות במלון

את דרכה בעולם המלונאות החלה אביה מזרחי מגן, היום מנכ"לית רשת המלונות פתאל, מיד אחרי הצבא כשחיפשה 'עבודה מועדפת' בשביל המענק שיאפשר לה לחסוך כסף לטיול הגדול. היא עבדה כפקידת הזמנות במלון 'פור פוינטס', היום לאונרדו קלאב, באילת. "עד היום לא עשיתי את הטיול הגדול, התאהבתי ונשארתי בענף המלונאות", היא מספרת.

הדבר בו התאהבה בעצם היה העבודה עם האנשים, האחריות שקיימת במכירות, בלוודא שהאורחים יהיו שבעי רצון.

האם כשהתחלת בתור פקידת הזמנות חשבת שתהיי מנכ"לית רשת מלונות?

"לא. בזמן העבודה היה חשוב לי שכל דבר שאני עושה, בכל תפקיד, אבצע בצורה הטובה ביותר כי אני מאמינה שברגע שאתה הכי טוב במה שאתה עושה - הקידום גם מגיע. כמובן ששאפתי להתקדם אבל מפקידת הזמנות את לא חולמת להיות המנכ"לית של רשת המלונות. את חולמת להיות מנהלת ההזמנות, ללמוד, להתפתח. בעיקר התמקדתי בללמוד כל מה שאני צריכה כדי להיות הכי טובה במה שאני עושה ולרוב זה גם משתלם ומי שמעליך מכיר בזה".

מה למדת מהעבודה הראשונה?

למדתי שאתה חייב להיות קשוב לצרכים של האורחים כדי שהמכירה הראשונה תהיה מצויינת ובאמת מתאימה לצרכים שלהם. בעיקר למדתי שאתה תמיד צריך לראות לטווח רחוק כדי שתהיה לך גם המכירה השנייה בפעם הבאה בגלל שהתאמת לאורח את החופשה בדיוק למה שהוא צריך. בסוף, בכל שלב מביצוע ההזמנה יש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים על החוויה הכוללת וצריך ליצור אותה באמצעות השיחה הראשונה, לענות על כל השאלות, להיות קשוב ולעשות את ההתאמות למלון המתאים. למדתי שאתה חייב להכיר את המוצר שאתה מוכר היטב".

ירון אשל, מנכ"ל גזית גלוב צילום אופיר אייב

ירון אשל, מנכ"ל גזית גלוב

העבודה הראשונה: סטאז'ר במשרד רואי חשבון

כשסיים את לימודי החשבונאות שלו, בגיל 25, החל ירון אשל, מנכ"ל גזית גלוב לעבוד במשרד רואי חשבון שנקרא Grant Thornton, שם עבד שלוש שנים. "עברתי לאחר מכן לתפקידי ניהול כספים בשלוש חברות ומשם הגעתי לנהל את הנדל"ן בחברת הביטוח מגדל. לפני 14 שנים הגעתי לגזית גלוב", הוא מספר. העבודה הראשונה הזאת הייתה מבחינתו הבסיס להכל גם בפן המקצועי - הכלים החשבונאים והאנליטים שמשרתים אותו עד היום -  וגם בפן השירות בהיבט של המבקר מול המבוקר.

האם כשהתחלת כסטאזר חשבת שתגיע להיות מנכ"ל של חברת נדל"ן?

"הכי רחוק מזה שיכול להיות, ממש לא חשבתי שאגיע להיות מנכל של חברת נדל"ן. לא חשבתי שאתמקצע בנושא של נדל"ן מסחרי ולא הייתי בטוח שהעתיד הולך לניהול חברה, החיים בתור רואה חשבון מלמדים אותך לחשוב על ניהול כספים ואפילו לא חלמתי להיות מנכ"ל".

מה למדת בעבודתך הראשונה?

"למדתי שבמשרדי רואי חשבון בהם הרבה מהעבודה היא עבודת ביקורת, יש את הערך המוסף שאתה, גם כשאתה מבקר, צריך להביא למנהל. למדתי את הנושא של שירות ללקוח. שגם כמשרד רואי חשבון יש לך לקוחות ולמדתי בעיקר לחשוב ביחד. במשרד רואי חשבון הייתה גם ביקורת פנים, ולמדתי לחשוב יחד עם תהליכי קבלת ההחלטות, לא לבקר אותן רק בדיעבד. הדבר הכי חשוב שלמדתי, וזו מנטרה שלימד אותי הבוס שלי, הוא כל יום להשקיע 10 דקות במחשבה על העתיד העסקי ולהסתכל על זה. אם אתה מגיע ליום בו חזרת הביתה ואתה שואל את עצמך מה עשיתי היום? והתשובה היא שעשית רק דברים שוטפים – ביזבזת יום".

אבירם סושארד, מנכ"ל פיליפס אלקטרוניקס ישראל צילום: סטודיו שלמה שהם

אבירם סושרד, מנכ"ל פיליפס אלקטרוניקס ישראל

העבודה הראשונה: נציג מכירות בחברת ג'ונסון אנד ג'ונסון ישראל

"לאחר שסיימתי תואר MSC במימון בארה"ב, זו היתה העבודה המשמעותית הראשונה שלי. למעשה, זה היה מקום העבודה הראשון שקיבל אותי לאחר שטסתי לארץ בחופשה בין הסמסטרים לראיון עם מנכ"ל החברה דאז.

בדומה להיום, התפקיד הראשון שלי היה סביב השעון, עבדנו מול חברת האם בארה"ב ובאירופה מחד ומול הלקוחות בארץ מאידך. במובן הזה, אין זה שונה מהתפקיד שאני ממלא היום כמנכ"ל פיליפס אלקטרוניקס ישראל. חשוב לי לעבוד בארגון רב לאומי בתחום הבריאות והטכנולוגיה, גם בגלל העניין הרב וגם בגלל המשמעות. מעבר למשימת המכירות, התפקיד כלל רבדים נוספים של הדרכות, שיווק, הטמעות קליניות, כנסים והשתלמויות. זהו מאפיין של מרבית החברות העוסקות בפתרונות רפואיים.

מסלול ההתקדמות שלי בג'ונסון אנד ג'ונסון היה מנציג מכירות למנהל שיווק ומכירות ואז למנהל יחידה עסקית. לאחר מכן, התמניתי לסמנכ"ל ומנהל חטיבה עסקית ומשם ההמשך הטבעי היה לחברה רב לאומית כמו פיליפס, אשר עוסקת בחדשנות טכנולוגית ובפתרונות מצילי חיים סביב כל הרצף הטיפולי – החל מאורח חיים בריא, דרך פתרונות מניעתיים, אבחון, טיפול ולבסוף גם דרך פתרונות לטיפול רפואי בבית".

האם כשהתחלת בתפקידך הראשון חשבת שתהיה מנכ"ל?

"בראיון העבודה עם המנכ"ל של ג'ונסון אנד ג'ונסון נשאלתי מה ארצה לעשות בעוד 12-15 שנה. השבתי שארצה ללמוד ממנו ולהחליף אותו".

מה למדת מהעבודה הראשונה?

"התפקיד הזה לימד אותי את המשמעות של אתיקה מקצועית, את משמעות החפירה בשוחות יחד עם הלקוח, כלומר, את המשמעות של אחריות מלאה מא' עד ת' כלפי הלקוחות. והכי חשוב, למדתי שהכל אישי ושמקצוע המכירות הוא אומנות לכל דבר. מעבר לכך, הבנתי במהירות שאתה טוב ככל שהאנשים שלצידך טובים ומוכשרים ולכן, אין חשוב יותר מההון האנושי.

אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נכנסתי לצפות בפרוצדורה ניתוחית מורכבת, שם הבנתי לראשונה את האחריות ואת המהות של עבודה בתחום מציל חיים. שם הבנתי שמדובר בהרבה מעבר למכירה של מוצרים ופתרונות. התובנה הזו מלווה אותי בתפקידי בפיליפס עד היום".

תומר דביר, מנכ"ל ומייסד סולוטו צילום: סולוטו

תומר דביר, מנכ"ל ומייסד סולוטו וסגן נשיא מוצר באשוריון

עבודה ראשונה: מכירת מחשבים אישיים

העבודה הראשונה של תומר דביר, מנכ"ל ומייסד סולוטו הייתה בחברה שמכרה מחשבים אישיים. הוא הרכיב מחשבים ולימד אנשים שרכשו מחשב חדש איך מתפעלים אותו וכיצד למקסם את יכולותיו. "נתקלתי במחשב לראשונה בגיל 6 כאשר הורי קנו לי את המחשב הראשון שלי. התאהבתי במכשיר שעושה מה שמבקשים ממנו ובכל הזדמנות הצעתי את שירותי באותה חנות שהמחשב נרכש ממנה, ביליתי שם בחופשים ובכל זמן פנוי שהיה לי. ושם בגיל ממש צעיר הדרכתי לקוחות שרכשו מחשב חדש כיצד להשתמש בו. מדובר על שנת 88, המחשב אמנם היה מוגבל ביכולות שלו, אך יחד עם זאת מרשים, כך למעשה נתקלתי לראשונה בפער הגדול בין הרצון של אנשים לרכוש טכנולוגיה לחוסר הידע שלהם לנצל אותה. בדיעבד, שם התחילה דרכה של סולוטו ששמה לעצמה למטרה לסייע לאנשים ליהנות ולמקסם את הטכנולוגיה שלהם. לתכנת למדתי באופן עצמאי דרך סדרת החוברות "מחשבת", השקעתי בזה שעות, רק אני והמחשב, לא היה אינטרנט כמובן ולא היה עם מי להתייעץ ולדבר. מהצד של בית הספר דווקא פחות השקעתי, היה לי סיפוק גדול בהרבה מהמחשב".

האם בעבודתך הראשונה חשבת שתגיע להיות מנכ"ל של חברת הייטק?

"לא דמיינתי שזה יוביל למקום בו אני נמצא היום. אבל בראייה לאחור, יש קשר ישיר. בין העבודה הראשונה ולהקמת סולוטו".

מה למדת מהעבודה הראשונה?

"למדתי כמה גדול הפער ביננו הגיקים חובבי המחשבים שמבינים טכנולוגיה לעומק לעומת רוב האנשים, וכמה פוטנציאל מפוספס יש שם"

אהובה תורג'מן, מנכ"לית קבוצת BBB צילום: טל אזולאי

אהובה תורג'מן, מנכ"לית קבוצת BBB המונה את רשתות BBB, מוזס ובורגרים

העבודה הראשונה: ניהול יומנים בבית ספר לנהיגה

אהובה תורג'מן, מנכ"לית קבוצה BBB גדלה בבית עם חמישה אחים וחמש אחיות ובתור תלמידת בית ספר תיכון בכיתה י"א חיפשה עבודה. "היה בית ספר לנהיגה מול התיכון שלי ונכנסתי לשאול אם הם צריכים עובדים, שאלו אותי אם יש לי ניסיון וכמובן שאמרתי שכן, עבדתי שם בניהול יומנים למורים לנהיגה - שיבצתי מי מלמד מתי בין 4 ל-7 בערב, עד שסיימתי את התיכון", היא מספרת.

אחרי שהתחתנה עברה לגור ברמת גן ואז החלה לעבוד כפקידת קבלה בסוכנות ביטוח, תוך שנתיים ניהלה את הסוכנות ועשתה זאת במשך שמונה שנים. לעולם המסעדנות עברה כאשר אחיה, שהיה בעלים של רשת יטבתה בעיר ביקש ממנה לנהל סניף בטיילת תל אביב ואחר כך עוד סניף בנתב"ג. "אחר כך גם מינכ"לתי את רשת יטבתה בעיר והבנתי שזה לא משנה מה אתה מוכר, פוליסת ביטוח או המבורגר, אתה צריך באמת להיות מנהל", היא אומרת.

כיוונת בעבודות הראשונות שלך להיות מנכ"לית?

"לא חשבתי שאהיה מנכ"לית אבל תמיד הייתי שם. תמיד הסתכלתי לקודקוד וסימנתי ששם אני אהיה. לא זוכרת שאמרתי שאהיה מנכ"לית אבל כן הסתכלתי לקודקוד".

מה למדת מהעבודה הראשונה שלך?

כשעבדתי בתור תיכוניסטית הבנתי שצריך להעז, בעבודה השניה שלי כבר הזזתי דברים, יזמתי. למדתי שאם לא אעשה לא אטעה ולא אדע. כשגיליתי שהבחורה של הביטוח האלמנטרי במשרד בהריון אז החלטתי שזה יהיה התפקיד הבא שלי, התיישבתי לידה ולמדתי. באופן טבעי הביאו לי מחליפה כפקידת קבלה במקום להביא לה מחליפה כשילדה. למדתי שאם אתה רוצה השמים הם לא הגבול".