וירוס השביתות מחפש חיסון

הצו הארעי שהוציא אתמול בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב להסתדרות המורים, בדרישה שיחזירו 50 גננות שלקחו יום מחלה לעבודה, מציפה את העובדה שבכל הנוגע ליחסי עבודה, כולנו שבויים של מי שבוחרים לעבור על החוק.

צילום: אורן אגמון

בהנחה שנגיף הקורונה לא הגיע עדיין לפתח תקווה, אפשר בהחלט לראות במחלה ההמונית של הגננות שביתה איטלקית - והן ממש לא לבד. לפני שנה היו אלה 35 נהגי קטר ברכבת ישראל, שמחלה מיסתורית מנעה מהם לעבוד והביאה לשיבושים בתנועת הרכבות. עובדי מס הכנסה שסירבו לעבור בניין בתוך ירושלים בספטמבר האחרון, לאחר הליך משפטי ארוך בסופו הפסידו, נדבקו בנגיף מדבק במיוחד, שהגיע ל־40% מתוך כ־3,000 עובדים. רק בשנה האחרונה קרו אירועים דומים גם עם ברשות האכיפה והגבייה וברשות האוכלוסין.

מאזן הכוחות בחוקי העבודה בישראל נוטה לטובת העובד, שלרוב הוא גם החלש יותר במערכת היחסים מול המעסיק. אלא שבמגזר הציבורי התמונה הפוכה. שם המעסיק הוא הממשלה, המשכורת מגיעה מכספי המסים והעובדים חוסים תחת כוחה העצום של ההסתדרות. במצב כזה, השימוש בשביתות איטלקיות מהווה ניצול ציני וחסר אחריות של המערכת.

באגף הממונה על השכר מסרבים לקבל את אישורי המחלה, ומתייחסים לאותם אלפי עובדים ששבתו בכסות של מחלה כשובתים לכל דבר. סוגיה זו מונחת כעת לפתחם של בתי הדין לעבודה, שיידרשו להכריע אם השביתות האיטלקיות הן הנורמה החדשה או רעה חולה שצריכה לחלוף. הממונה על השכר ביקש מבית הדין לדחות על הסף עתירה של עובדי רשות המסים, שהוגשה לאחר שהצהרת המחלה שלהם לא התקבלה. אם בית הדין לא יקבע בצורה ברורה את המובן מאליו - ששביתה היא שביתה ומחלה היא מחלה - תופעת השביתות האיטלקיות צפויות להתפשט במשק הישראלי מהר יותר מנגיף הקורונה.