יוג'ין קנדל: "יש פה שתי כלכלות נפרדות - וזה בסדר"

"לישראל יש סוף סוף הזדמנות להשתתף במהפכה עולמית חשובה", אומר יוג'ין קנדל בהתרגשות מאופקת האופיינית לפרופסור לכלכלה. קנדל זכור בתפקידו כיושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה ויועץ כלכלי מרכזי לראש הממשלה בנימין נתניהו. היום הוא ממשיך לחשוב באופן רוחבי גם בתפקידו כמנכ"ל הארגון ללא מטרת רווח סטארט־אפ ניישן סנטרל (SNC), שמתמקד בחיבור בין סטארט־אפים מקומיים וחברות ענק בינלאומיות. כעת הוא שואף לחבר את ישראל של הסטארט־אפים וההייטק גם לתעשייה האמיתית, של הברזלים והברגים.

"במהפכות התעשייתיות של מנוע הקיטור והחשמל ישראל לא הייתה קיימת ובמהפכת האוטומציה לא היינו רלבנטיים, אבל במהפכה הנוכחית אנחנו בתמונה. לראשונה ישראל רלבנטית לתעשייה תשתיתית ויכולה להיכנס לשם לא דרך המוצר הסופי אלא דרך רצפת הייצור", מסביר קנדל, שעם כניסתו לתפקיד ב־2015 סימן כנושא מרכזי את תחום ה"תעשייה 4.0" (Industry 4.0) - כינוי המתאר שורה של טכנולוגיות שמייעלות את הליכי הייצור, ומשלבות בין השאר אוטומציה והגברת יכולות עבודה ותכנון ומהוות חלק מרכזי ממה שזכה לכינוי "המהפכה התעשייתית הרביעית".

"לפני ארבע שנים התחלנו למפות את חברות הענק בתעשייה העולמית שיוכלו להתעניין בסטארט־אפים שמפתחים תוכנות לאופטימיזציה של ייצור, שרשראות אספקה, תחזוקה מנבאת, נושאים של ראיית מחשב ובדיקה", מסביר קנדל. "גם אבטחת סייבר לתעשייה - היום קל מאוד לפרוץ למערכות הללו, כי הן מיושנות. בהמשך ראינו שגם חברות ביטוח מתעניינות בכך, כי הן רוצות שהמפעלים שהן מבטחות יכללו טכנולוגיות התאוששות מהירות או מיגון מתקדם".

נתונים שריכז SNC והוצגו ל"כלכליסט" מעלים שתחום התעשייה 4.0 אמנם אינו מרכזי כסייבר, פינטק או בריאות דיגיטלית, אך מתחיל לתפוס תאוצה. לפי נתוני הארגון, בישראל פועלות כ־260 חברות בתחום, כמעט פי שניים ממספר החברות ב־2014. היקפי הגיוסים בתחום זינקו עוד יותר, והגיעו ב־2019 ל־650 מיליון דולר, מהם שני גיוסי ענק של יותר מ־100 מיליון דולר למקימת המרכזים הלוגיסטיים הרובוטיים פבריק ומפתחת החיישנים Vayyar.

אמנם עדיין מדובר בפחות מ־10% מכלל השקעות ההון סיכון בחברות ישראליות אשתקד, אבל העניין רב. השבוע, אם בהלת הקורונה לא תעצור אותם, צפויים להגיע לכנס של SNC בתחום נציגים מחברות ענק בינלאומיות, כולל רוקוול, שניידר אלקטריק והונדה.

"יכלו להיות פה יותר חברות ענק בינלאומיות"

"בתעשייה העולמית רואים מה שישראל עשתה בתחום הרכב", אומר קנדל. "יצרניות הרכב הבינו שאפשר למצוא כאן מענה לסכנה הקיומית שמציבות להן חברות כמו גוגל, שרוצות להפוך את הרכב לקומודיטי. זה הגדיל את תעשיית האוטוטק מ־40 חברות ב־2011 לכ־600 כיום. לא מדובר רק ברכב אוטונומי אלא בתחליפי דלקים ודברים נוספים".

קנדל סבור שהתעשייה היא תחום דומה. אף שבישראל אין תעשייה כבדה או תשתיתית, היא יכולה לספק את הפתרונות הטכנולוגיים שלהם התעשייה זקוקה, גם היא לא תמיד יודעת שהיא זקוקה להם. האתגר אינו קטן: "מרבית גופי התעשייה שמרניים מאוד ומאוזנים מבחינת יעילות המערכות הקיימות שלהם, שיושבות על תוכנות וצ'יפים ישנים מאוד", הוא מסביר.

"התעשייה המתקדמת עובדת ברובה על מעבדים בני 25 שנה מהדור שלפני פנטיום. מרבית החברות לא רוצות לגעת בכלום מחשש שהוא יתקלקל. אבל כשמשהו קורה - פריצה, כשל ציוד, גניבת מידע - ההתאוששות קשה ומפעל עלול להיות מושבת לזמן רב ולהפסיד. התנהלות מיושנצ נוספת היא ביצוע תחזוקה שוטפת לפי הנוהל שנכתב בספרי הדרכה של פעם, אבל אם יש מערכת שמסוגלת לנבא מתי דברים ייצאו מאיזון, אפשר להימנע מהשבתה מיותרת".

יוג'ין קנדל על התלות בארה"ב: "אם מחר טראמפ מצייץ 'אני מטיל מס על רווחים של מוסדיים בחו"ל' - בשנייה הוא הרג חצי מההייטק בישראל" צילום: יובל חן

איך בישראל חושבים על פתרונות כאלו כשכמעט ואין כאן מפעלי ענק?

קנדל: "אנחנו מגיעים לשם מהטכנולוגיה. היזמים יוצאים מהצבא ויש להם כלים, אבל אין להם איפה ליישם אותם. לפעמים זו בעיה, כי הם יוצאים עם פטיש והכל נראה להם כמו מסמר. לפעמים זה לא מסמר ואז שומעים אמירות כמו 'הטכנולוגיה שלכם נהדרת ואלגנטית - רק שהיא פותרת בעיה לא קיימת’".

אתם רוצים להביא לפה עוד חברות ענק? כבר יש באזז על האתגר שחברות כאלו יוצרות בתחרות על כוח האדם.

"צריך לשים את זה בפרופורציה. בעולם יש מיליוני חברות תעשייתיות ופה יש פחות מ־500. יכלו להיות פה יותר, והן לא כי הן לא יודעות עלינו. מכירות של חברות בתחום התעשייה 4.0 הגיעו ל־90 מיליארד דולר ב־2019, זו צמיחה של 55% לעומת 2018".

מה לגבי הכנסת טכנולוגיות כאלו לתעשייה המסורתית בישראל? איכשהו זה מדלג עלינו.

"יש פה שתי כלכלות מאוד מאוד נפרדות שכמעט שאין ביניהן קשר, וכל אחת צריכה כוח אדם, רגולציה, ידע ופיננסים שונים לגמרי. ישנו ההייטק שדוחף את עקומת התמורה של העולם למעלה, וישנה הכלכלה המסורתית שנמצאת עמוק מתחת לעקומה - "כלכלה אחת בשמים והשנייה מתחת לאדמה, והן לא קשורות בכלום.

"בישראל התעשייה קטנה, ולכן היא בכלל לא ברמת תעשייה 3.0, שלא לדבר על 4.0. גם אם מפעל מייצר ב־100 מיליון דולר והוא ישפר את הרווחיות ב־3% בזכות שילוב טכנולוגיה חדשה, לא בטוח שיש טעם להשקיע לשם כך 3–2 מיליון דולר. לעומת זאת, חברת גרמנית שמייצרת ב־50 מיליארד דולר יכולה בהשקעה כזו לשפר דרמטית את הרווחיות. לכן, לא נכון להסתכל על הצלחת שתי הכלכלות האלו במידת החיבור ביניהן. האחת לא צריכה למשוך את השנייה, הן נפרדות. צריך לתת להייטק את מרחב הפעולה וגישה לשווקים, ואילו בשנייה לסגור את הפער מול המקבילות בעולם".

זה רק יגביר את התלות בהייטק, זה לא מטריד אותך?

"ברור שאני מוטרד, צריך להיות עם האצבע על הדופק לגבי תחומים שבהם תעשיית החדשנות הישראלית מייצאת, כדי שלא ייפלו. נדמה לנו שיש הרבה כסף במערכת וסבבי ההשקעה גדלים, אבל יש בעיה גדולה מאוד של מימון בשלבים המאוחרים. אם מחר טראמפ כותב בטוויטר, 'צריך לטפל בתשתיות בארה"ב, לא ייתכן שקרנות הפנסיה שלנו משקיעות בעולם במקום באמריקה, אני מטיל מס על רווחים של מוסדיים בחו"ל' — בשנייה הוא הרג חצי מתעשיית ההייטק בישראל".

"הפנסיונרים הישראלים לא נהנים מפירות ההייטק"

הבעיה, לדעת קנדל, היא שההייטק המקומי מסתמך כמעט בלעדית על מימון של מוסדיים מחו"ל בעוד המוסדיים המקומים לא נמצאים במשחק. "הם מעדיפים להשקיע בנדל"ן בצפון קרוליינה, כך הם בטוחים שבמקרה של כישלון איש לא יידע על כך", הוא מבקר את המוסדיים הישראליים.

"הם חושבים שהם מבינים בנדל"ן יותר מבהייטק, אבל קשה לי להאמין שהם מבינים בזה יותר ממוסדיים בצפון קרוליינה, למשל. הם קונים שם מקבצי דיור - אם זו היתה העסקה הטובה ביותר, למה המקומיים לא עשו אותה? יש לי רשימה של 25 חברות הייטק ישראליות שייצרו ערך של 50 מיליארד דולר שהפנסיונרים הישראליים לא זכו ליהנות מפירותיו. זה מסכן את תעשיית ההייטק".