אגרת הייצוגיות יצרה עיוות במערכת

נתוני הרשות השופטת שפורסמו באחרונה בכל הנוגע להשפעת רפורמת התובענות הייצוגיות, העידו על מה שעורכי הדין המתמחים בתחום הייצוגיות למדו על בשרם: רפורמת הטלת האגרה על תביעות ייצוגיות הביאה לניסיונות סחטניים במסווה של פשרות, הרחק מעיניו הבוחנות של בית המשפט. אותו בית משפט שאמור לוודא שהאינטרס של כלל הציבור יבוא לידי ביטוי, ולא רק של זה שמתיימר לייצג אותו.

הריטואל הזה כבר הפך למוכר. מכתב תמים מבחוץ וערמומי מבפנים, תחת הכותרת "התראה לפני נקיטת הליך ייצוגי" או "בקשה לאישור תובענה ייצוגית" מגיעים למשרדיו של מייצג גוף גדול. תחת מכבסת מילים של ייצוג הציבור ופיצוי הולם לקבוצה, מנסים תובעים סדרתיים להלך איימים על גוף באמצעות תביעת ענק. אבל רגע לפני סיום המכתב או סמוך לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט הם מבקשים להשאיר פתח מילוט: פגישה לבחינת הגעה להסדר.

לעתים רבות מידי, הגוף המאוים מעדיף ללכת בדרכו של המאיים. מחשש לפגיעה בשמם הטוב מעצם העלאת הטענות או אף מתוך רצון להימנע מהוצאות משפטיות ומשאבי זמן שתביעות מסוג אלו יכולות לגזול ממערכת, הם נענים להצעה. וכך, נעלמת לה עוד פרשה מעיניו של הציבור. "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" אמר לפני כמאה שנים שופט העליון האמריקאי לואיס ברנדיס, ועם זאת נראה שרפורמת הייצוגיות השיגה את האפקט ההפוך - פשרות במחשכים.

פטיש בית משפט צילום: שאטרסטוק

יש נקודות עידוד בנתונים שנחשפו ונראה שהטלת האגרה השיגה אפקט ועם זאת, כזה שאינו מספיק. אחת הסיבות לכך היא למרות שהאגרות נחשבות בעיני חלק כגבוהות, התובע נדרש לשלם רק 37.5% מהן במועד הגשת הבקשה, ורק אם היא מאושרת והתביעה תנוהל - הוא יידרש להשלים את האגרה לסכום המלא. לאחר אישור התובענה על ידי בית המשפט, יש לתובע סיכוי טוב להגיע לכל הפחות לפשרה, כך שאין בהפרש המשולם כל חסם עבורו.

ניתן, בתור התחלה להטיל חובה על תשלום מלוא האגרה, כאשר לבית המשפט תהיה סמכות לפטור את המבקש מתשלום חלק מהאגרה (אם סבור הוא שהבקשה מגלה עילה על פניה), בדומה לסמכות בית המשפט בהליכים אחרים. שהרי אם בקשה מוצדקת ויש סיכוי לפגיעה בציבור, אין לייצר עבור הציבור חסמים בניסיונו לתקן את המעוות. כך תושג אף עוד יותר מטרת האגרה, לצד הימנעות ממצג של ניסיון להעשיר את קופת המדינה.

סיבה מרכזית נוספת לכך שהרפורמה לא השיגה את יעדיה, היא החלטה לפטור תחומים מסוימים (לדוגמא תובענות בתחום ההנגשה) מחובת תשלום אגרה. מהנתונים שפורסמו, עלה כי חלקן של תביעות הנגישות בסך התביעות עלה מ-1.4% מלפני הרפורמה, ל-30% כיום. בחישוב פשוט, זה אומר שהמספר עלה מ-31 ל-378. כיצד זה ייתכן? הרי עם החמרת החקיקה, העלייה במודעות והפתרונות הטכנולוגיים, גם אם יש בעיות נגישות, הרי שלכל הפחות העולם היום נגיש יותר מתמיד. לבטח, הוא אינו לא נגיש פי עשרה פחות. הטעם לכך כאמור פשוט – תובענות אלו פטורות מתשלום אגרה. זו רק הוכחה נוספת לכך שהמים זורמים להיכן שקל להם, כך גם המומחים בהגשת תובענות ייצוגיות.