חסינות על תנאי: מתרחב הפער הנורמטיבי בין המשפט לפוליטיקה

הדיון המסכם בהסרת חסינותו של ח"כ חיים כץ הלם את תחזית הקרקס של יו"ר הכנסת יולי אדלשטין, אבל בהחלט נשזרו בו קווים לדמותו של המאבק הגדול בין הפוליטיקה למשפט. קווים לדמותו של הקרע המתרחב, של חוסר האמון והתהום הנורמטיבית שנפערת בין רשויות השלטון.

חיים כץ בדיון היום צילום: שלו שלום

הקרב המרכזי היה על החסינות המהותית. חסינות זו חלה ב"מתחם הסיכון הטבעי". זו מלת המפתח בהכרעה - האם כץ גלש למתחם הפלילי בהמשך לפעילות לגיטימית שבה החל, מתוך להט של עשייה. כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו שבסערת דיון פרלמנטרי שלף וציטט ממסמך חסוי. בג"ץ קבע שהוא זכאי לחסינות מהותית. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כופר לחלוטין שזה המצב. לשיטתו, כץ לא החל במעשה חוקי שגלש אלא במעשה לא חוקי של הסתרת הקשר עם מוטי בן ארי, שהלך והחמיר לעבירת טוהר מידות — עבירת שחיתות שמלכתחילה לא יכולה לחסות תחת החסינות.

עו"ד נוית נגב, הסניגורית של כץ, הקטינה בממדי החומרה האלה. לדבריה, הפללת כץ היא הפללת נורמות שמקובלות בכנסת. שתהליך החקיקה אינו מחייב גילוי של המניע, היוזם והאינטרס שמאחוריו. חברי הכנסת גילו סימפטיה לטיעון הזה. אנחנו מתייחסים לגופו של החוק ולא לגופם של מוביליו, טענו. בכל מקום שמנדלבליט אמר שחור, אמרה נגב לבן ולהיפך. האם כץ ובן ארי הרוויחו מהחוק, האם ניתן בכלל להרוויח מחוק שאינו מוּחל רטרואקטיבית, האם העסקאות המתואמות מול בן ארי הן עבירה, והכי חשוב: האם ניגוד העניינים כאן פלילי או לא. ההסכמה היחידה בין הצדדים היתה שמוטב אילו כץ היה מגלה מלכתחילה על החברות והקשר עם בן ארי. אבל האם אי גילוי הוא הטעיה של הוועדה? חזרנו למחלוקת.

מלבד החסינות המהותית נדונו עוד שתי עילות חסינות. האם כתב האישום הוגש שלא בתום לב ותוך הפליה, והאם ועדת האתיקה כבר הכריעה בעניין. נגב הדגישה שוב ושוב שהיא אינה מייחסת לפרקליטות וליועץ חוסר תום לב. ומרוב שחזרה על כך, השתכנעו כולם שלזה היא בדיוק מכוונת, במיוחד לסלאלום שעשה כתב האישום שהחל מעבירת מידע פנים, הגביה לשוחד והסתיים במרמה והפרת אמונים — מינורית לטענתה, מאז'ורית לטענת מנדלבליט.

חברי הכנסת אמנם העניקו לכץ את מבוקשו, אבל זה עלול להתברר כקצר מועד. עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת היא שהכנסת רשאית לתת רק חסינות דיונית, שהיא זמנית לכנסת הנוכחית כלומר לחודש, גם בעילה של חסינות מהותית. ואילו בג"ץ (העתירות בדרך) והיועמ"ש רשאים לקבוע חסינות מהותית לתמיד. וכאן ניתן לשער שבית המשפט ייַשר קו עם היועץ המתנגד למתן חסינות לכץ.