בחסות הליכוד, החרדים, ימינה וישראל ביתנו: חיים כץ קיבל חסינות

הח"כים שהצביעו בעד החסינות הם: קטי שטרית, יואב קיש, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ, שלמה קרעי, קרן ברק ומיכל שיר (ליכוד); מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל (ש"ס); אורי מקלב ויעקב טסלר (יהדות התורה); איילת שקד ואופיר סופר (ימינה); עודד פורר ויוליה מלינקובסקי (ישראל ביתנו); הצביעו נגד: אבי ניסנקורן, יעל גרמן, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, איתן גינזבורג ויואב סגלוביץ (כחול לבן); עופר כסיף (הרשימה המשותפת); מרב מיכאלי ורויטל סויד (העבודה-גשר); ותמר זנדברג (מרצ). נמנעו: מיכאל ביטון וצבי האוזר (כחול לבן); מנסור עבאס ואחמד טיבי (הרשימה המשותפת).

במוקד בקשת החסינות של כץ עומד תיקון לחוק ניירות ערך שקידם ושהיטיב עימו. לטענת כץ ועורכת דינו נוית נגב, כץ לא פעל בניגוד עניינים, אלא קידם את החוק לטובת הציבור הרחב מתוקף תפקידו כחבר כנסת - ולכן מגיעה לו חסינות.

מנדלבליט במהלך הדיון היום צילום: שלו שלום

מדובר בתיקון 44 לחוק ני"ע, שנותן למחזיקי אג"ח של חברות בקשיים יתרון בפירעון החובות על פני בעלי השליטה.

במהלך הדיון התפרץ כץ אל עבר מנדלבליט וקרא לעברו: "בנית סיפור דמיוני. לקחתם לי את הבריאות. אני בן אדם ישר ולא שיקרתי בחיים שלי. המילה שלי זה מילה. עשו אותי רמאי ושקרן". בעקבות הדברים, יו"ר ועדת הכנסת אבי ניסנקורן ביקש מכץ לצאת להירגע.

בהמשך אמר כץ: "באתי לבקש חסינות. אני בן 72, רוצה לתרום למערכת. משפט יימשך שלוש שנים. אין שום סיבה בעולם שימשיכו לתת לי את העונש הזה. לא מעניין מה כתבו בעיתון, אני עבדתי ביושר, אני מבקש לעצור את הסבל שאני סובל ולתת לי חסינות מהותית".

כץ במהלך הדיון היום צילום: שלו שלום

המסר לח"כים: מחר זה אתם

גם עו"ד נגב נשאה דברים, והתייחסה לעניין האישי של ח"כים בחקיקה שהם מעבירים, שעומדת במרכז בקשת החסינות של כץ. "ח"כים תמיד מקדמים חקיקה כללית ורחבה, ומטבע הדברים גם להם עשוי להיות עניין אישי בקידום החקיקה", אמרה. "כשמחוקקים חוק מיסוי, זה חל על כך אחד ואחד מאיתנו. אינטרסים אישיים וניגודי עניינים הם רכיב שגרתי בעבודתם של ח"כים וזה לא מונע מהם לקדם חקיקה. הייעוץ המשפטי של הכנסת קבע שכאשר ח"כ מקדם חקיקה רחבה הוא לא מצוי בניגוד עניינים, גם כשיש לו אינטרס אישי".

נגב העלתה טיעונים משפטיים רבים כדי לשכנע את הח"כים לתמוך בחסינות. הלחן למילים היה ברור: מחר גם אתם יכולים לעמוד בסיטואציה כזאת. היא לא ניסתה חלילה להליך אימים על חברי הכנסת, אבל בהחלט ניסתה לטעת בהם תחושה שלפיה אם תיקון 44 היטיב עם ציבור גדול מאוד, האינטרס הפרטי של כץ בנושא מתבטל. ואם הדרך לשם היתה עקומה - זה לא כל כך נורא. נגב טענה שלאור גודל הקבוצה הנהנית מהתיקון - מחזיקי האג"ח בישראל - כץ לא היה בכלל בניגוד עניינים. ומכאן שגם לא היתה לו חובת גילוי לכנסת של מערכת הזיקות הכלכליות והחבריות שלו עם היועץ הפיננסי של קבוצת הגז והנפט אקויטל, מוטי בן ארי, שקידם את החוק.

נגב, מהסנגוריות הפליליות המובילות בארץ, ניסתה למשוך את השטיח מתחת לרגליו של מנדלבליט. אם אין ניגוד עניינים, מה בעצם הבעיה? כץ לשיטתו פעל להטיב עם הציבור, ואם על הדרך יש עוד מישהו מקורב אליו שמרוויח מכך - זאת הרי דרכם של המחוקקים. לדאוג לחוקים טובים לעם ישראל, שגם הם, משפחתם וחבריהם חלק ממנו.

שיתוף סלקטיבי

אלא שהטיעון של נגב לא סיפר את כל הסיפור. האינטרס האישי של כץ ובן ארי בקידום התיקון היה הרבה יותר גדול ורחב מזה של כל מחזיק אג"ח באשר הוא. הוא נולד, לפי האישום, לאור הקשר החברתי והאינטרס הכלכלי של שניהם.

ולא פחות חשוב מכך: כץ לא חשף את המידע הזה בשום שלב מול ועדת העבודה והרווחה שעמד בראשה. לטענת הפרקליטות, הוא גם המשיך במצגים כוזבים ומרמתיים בנושא הזיקות שלו לבן ארי והאינטרס הכלכלי של שניהם מול ועדת האתיקה של הכנסת, לאחר שזו קיבלה תלונה בנושא ונדרשה אליו. "אם כץ היה נותן גילוי מראש לקשרים והזיקות, אני מניח שבכנסת לא היו מאשרים לו לעסוק בנושא", אמר אתמול מנדלבליט. "ואם בכל זאת היו מאשרים", הוסיף, "לא הייתי מגיש פה כתב אישום".

כץ החזיק באופן אישי אג"ח של חברות בקשיים. ייתן שדאג לציבור, אבל גם לעצמו ולחברו בן ארי. לאחר תיקון 44, אם חברה שהוא החזיק באג"ח שלה היתה מתקשה לפרוע את חובותיה, כץ ובן ארי היו מקבלים באופן אישי קדימות לחוב שלהם על פני בעלי השליטה.

לא מדובר בחוק רע, להיפך. כל ישראלי מחזיק אג"ח דרך קרנות הפנסיה. אלא שלאזרח הפשוט אין כל שליטה על איזה אג"ח לקנות או למכור. כץ, לעומת זאת, היה יכול לסחור באג"ח שלו, בין היתר לפי יכולת הפירעון שלהם. וזה גם קרה בפועל.

לפי האישום, ב־22.11.10 - חמישה שבועות לאחר שהניח את הצעת החוק על שולחן הכנסת, ובעודו יושב עם בן ארי במשרדו של האחרון בפ"ת - סחר כץ מולו באג"ח בשווי של 1.06 מיליון שקל של חברות שהן לא בדיוק מאריות הבורסה. בשעה שכץ הניח את הצעת החוק והחל לקדמה, הוא לא רק היה בעל אינטרס באג"ח בקשיים, אלא גם סחר בהן בעצמו. גילוי על האינטרס הכלכלי שלו ושל בן ארי הוא לא נתן לחברי ועדת העבודה והרווחה.

אם כץ היה נותן גילוי לחברי הוועדה, ייתכן שהיו מחליטים שהוא אינו רשאי לקחת חלק בדיונים ובהצבעות. ייתכן כמובן שהיו מאשרים לו. אלא שבשעה שכץ לא הניח את המידע המהותי הזה בפניהם, הוא מנע מהם להפעיל את שיקול הדעת. ואלה יסודות המרמה והפרת האמונים, לפי כתב האישום.

האם יעלה על הדעת שכץ לא הבין בזמן אמת שמסחר באג"ח, שעה שהוא מקדם חוק שנוגע לבעלי אג"ח ויש לו ולחברו הקרוב אג"ח של חברות בקשיים בעשרות מיליוני שקלים, עשוי לעורר קושי משפטי? ומדוע לא פנה לקבל ייעוץ משפטי בנושא? אלה, לשיטת הפרקליטות, מוכיחים שהוא ידע והסתיר. לא רק מהציבור, אלא גם מחבריו לוועדה.

צילומים: עמית שאבי, שלו שלום

ייעוץ בסתר

לאחר שהחוק אושר, פנתה תנועת אומ"ץ לוועדת האתיקה של הכנסת ודרשה לבחון את קשריו של כץ עם בן ארי - מי שהגיע לדיוני ועדת העבודה על תקן מומחה בנושא אג"ח שהביא כץ, בלי לגלות את הקשר החברי והזיקות הכלכליות ביניהם. הוועדה החליטה רק להעיר לכץ. לפי האישום, הם רק העירו משום שכץ פשוט רימה אותם.

לפי האישום, כץ טען שהוא, ולא בן ארי, יזם את התיקון. אלא שבן ארי היה זה שניהל ויזם את החוק. באותו זמן ניהל בן ארי מאבק חריף נגד בעל השליטה בחברת ליטו גרופ, שהוא החזיק באג"ח שלה, והגיעה לחדלות פירעון. בן ארי ניצל את הקשר עם כץ לקידום האינטרס העסקי שלו והטיח בבעל השליטה בסמוך להגשת התיקון לכנסת: "חוק ליטו אני אעשה לך". הוא המשיך ואמר לו שיגרום לכך שיהיה חוק שיהפוך את האג"ח שמחזיקים בעלי השליטה לנחות ביחס לזה שמחזיק הציבור. "תבינו דרך הרגליים", אמר לו.

חסינות על תנאי מתרחב הפער הנורמטיבי בין המשפט לפוליטיקה הדיון המסכם בהסרת חסינותו של ח"כ חיים כץ הלם את תחזית הקרקס של יו"ר הכנסת יולי אדלשטין; עם זאת, נשזרו בו קווים לדמותו של הקרע המתרחב, של חוסר האמון ושל התהום הנורמטיבית שנפערת בין רשויות השלטון משה גורלי לכתבה המלאה 

וזה לא הכל. כץ טען בוועדה כי התיקון לא היה רלוונטי למשל לישראמקו, שבן ארי ניהל את תיקי ניירות הערך שלה, משום שהיתה לה אחזקה זניחה באג"ח. 1,550 שקל בלבד. זאת לא היתה אמת. בתיק המניות של קבוצת החברות אקויטל, שישראמקו נמנית איתה, היו אג"ח בהיקף של 10% מאלה שהנפיקה חברת ליטו גרופ, שלה היו חובות של 110 מיליון שקל. שני שליש של אקויטל, שליש של בן ארי. כץ לא סיפר ולא חשף את הנושא מול היועצים המשפטיים של הוועדות.

השורה התחתונה, לפי כתב האישום, היא שכץ קידם את החוק - טוב ככל שיהיה - כשהוא נגוע בעניין אישי מובהק לאור אחזקותיו באג"ח של חברות בקשיים; קשריו הכלכלים עם בן ארי שיזם את החוק; והאינטרס הכלכלי של בן ארי וקבוצת אקויטל בחוק. את כל זה הוא לא גילה לשתי ועדות - עבודה ואתיקה. וכשנשאל, נתן מידע חלקי. מאוד. אמר שהוא ובן ארי רק חברים. כץ, נטען, רימה והפר לא רק את אמונו של הציבור, אלא גם את אמונם של חבריו בכנסת.

ויש המשך. כשחלפו השנים, בן ארי המשיך לפי כתב האישום לדאוג לכץ. כץ למשל, הוא המליץ לו לסחור, על בסיס מידע פנים שהיה בידו, בני"ע של קבוצת אקויטל בטרם עסקת מיזוג בקבוצה. עסקה שלאור המידע המוקדם שהיה בידי כץ סייעה לו להרוויח 206 אלף שקלים תוך זמן קצר.

וטובת ההנאה נמשכו, לפי כתב האישום, גם לאחר שכץ מונה לשר. את תיק המניות שלו, במקום להעביר לנאמנות עיוורת, הוא העביר בחשאי לניהול בן ארי. שה המשיך לטפל לו בתיק, תוך מתן שירותי ייעוץ בחינם ללא תשלום.