מומחים: התוכנית לנטוע טריליון עצים כדי להילחם במשבר האקלים - מסוכנת

תוכנית הפורום הכלכלי העולמי - לנטוע טריליון עצים כדי להלחם במשבר האקלים - עלולה לגרום לפגיעה במערכות אקולוגיות ובחיות בר, ואפילו לתרום להתחממות הגלובלית - כך מזהירים מדענים מובילים בתחום.

התוכנית, שנחשפה במפגש השנתי של הפורום בדאבוס שנערך בינואר, קוראת ליצירת מאמץ של ממשלות, עמותות, עסקים ופרטים ל"שיקום הטבע בקנה מידע אדיר", במטרה ליצור פתרון טבעי להפחתת כמות הפחמן באטמוספירה ואחסונו ביערות. היא זכתה לתמיכה של דמויות כמו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חוקרת הטבע החלוצית ג'יין גודול ומנכ"ל סיילספורס מארק בניאוף.

שריפות באמזונס, באוגוסט האחרון צילום: רויטרס

היוזמה מתבססת על מחקר שהתפרסם ביולי שעבר בכתב העת המדעי Science, לפיו נטיעה של טריליון עצים יכולה להביא ללכידת יותר משליש מגזי החממה שבני אדם שחררו לאטמוספירה מאז המהפכה התעשייתית. המחקר עורר עניין תקשורתי נרחב, כיוון שהציע פתרון פשוט יחסית, שלא כרוך בשינוי מאסיבי של תשתיות כמו מעבר לאנרגיות מתחדשות, על מנת להתמודד עם משבר האקלים.

ואולם, זמן קצר לאחר שפורסם כבר עורר המחקר ביקורת חריפה בקרב מדענים. בתגובה ביקורתית שהתפרסמה ב-Science באוקטובר, טענה קבוצה של 46 מדענים שהערכות המחקר גדולות מדי פי חמש, שהחוקרים כשלו לשקלל התחממות שתגרם כתוצאה מנטיעת עצים במקומות גבוהים מכוסי שלג (השלג הלבן משקף את חום השמש, ועצים כהים יותר יובילי לספיגתו), ושהם קראו לנטיעת עצים באזורים כמו סוואנות וערבות, מהלך שיוביל לערעור ואף הרס המערכות האקולוגיות.

הביקורת על המחקר לא היתה על הרעיון היסודי של נטיעת עצים, אלא על המאמצים המתוכננים לנטוע עצים במקומות שבהם לא היו עצים קודם לכן, או לנטוע כמות גדולה של עצים מזן אחד במה שהם מכנים "מטעי עצים", במקום ביערות אמיתיים. חשש מרכזי אחר הוא שריכוז המאמץ בנטיעת עצים יבוא על חשבון השקעה בפתרונות מהותיים יותר ומסובכים יותר, כמו צמצום פליטות גזי חממה או עצירת בירוא יערות.

"לא צריך לנטוע עץ כדי להחיות יער", אמר ד"ר פורסט פליישמן, מהמחלקה למשאבי יער של אוניברסיטת מיניסוטה, לאתר The Verge. "יערות יכולים לרפא את עצמם אם יאפשרו להם לעשות זאת, ויערות אלו יהיו בסוף יותר עמידים ויתרמו יותר להתמודדות עם משבר האקלים מאשר חלקות עצים שניטעו לאחרונה.

לעזור לקהילות ולאוכלוסיות המקומיות

"הדרך הטובה ביותר לוודא שיש די עצים כדי ללכוד פחמן דו-חמצני היא לתת זכויות פוליטיות לאנשים שתלויים ביערות, בעיקר אוכלוסיות ילידות שהאדמות שלהן נפגעות על ידי ממשלות וחברות. אנשים נתפסו לפתרון הלא נכון. במקום שהבחור מסיילספורס יגיד, 'אני אשקיע כסף בנטיעת טריליון עצים', אני רוצה שהוא יגיד, 'אני אשקיע כסף בסיוע לאוכלוסיות ילידות באמזון להגן על האדמות שלהן. ההשפעה של זה תהיה הרבה יותר גדולה".

צילום: אי פי איי

מחקרים עדכניים מחזקים את דבריו של פליישמן. הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC), שנחשב לאסמכתא המובילה בעולם בתחום, סבור שפגיעה בזכויות בעלות על הקרקע של קהילות מקומיות מסכנת הן את חבריהן והן את עתיד כדור הארץ; ומחקר שהתפרסם בסוף ינואר בכתב העת המדעי PNAS העלה שהדרך היעילה ביותר לשקם את יער הגשם של האמזון היא להשאיר את הטיפול בו בידי האוכלוסייה המקומית. מבחינה היסטורית גילה המחקר שאזורים שנשארו בשליטת אוכלוסייה מקומית רשמו את ההצלחה הגבוהה ביותר בהגבלת פעילויות הרסניות כמו כרייה, חקלאות, גדיעת עצים ושריפות יער.

מנגד, יוזמות נטיעת עצים יכולות לפגוע במאמצים להתמודד עם משבר האקלים ואף לסכן מערכות מקומיות. בהודו, למשל, פעילי סביבה מתנגדים ליוזמה ממשלתית, שזוכה לתמיכת קרן ליאונרדי דיקפריו, לנטוע שני מיליארד עצים באגן הניקוז של נהר קאוורי. זאת, בטענה שהמיזם יגרום לייבוש נחלים ולהריסת בתי גידול.

"אנשים שחיים לאורך הנהר גם ייפגעו", אמר ל-The Verge פרופ' פראקאש קאשוואן, מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת קונטיקט. "הבאז שנוצר מקמפיינים בינלאומיים גדולים יכול לתת יוקרה לפרויקטים שנדחו בשטח. הם מקבלים חיים חדשים, כי הפורום הכלכלי העולמי מדבר על זה".