הזמרת קרן אן: “חסרה תפיסה חילונית בארץ כדי שיהיה כאן שקט"
לזמרת הישראלית־צרפתית “קשה מאוד עם הדרך שהרבה דברים מתנהלים בארץ, אבל יש לי גם אהבה עזה וקשר חזק אליה". בראיון היא מספרת מדוע היא בזה ל־BDS וכבר לא תצביע פה בבחירות; בחודש הבא תציין כאן 20 שנות פעילות בסדרת מופעים, שמשלבים בין הזהויות הרבות שלה
"אני לא באה לעשות ביוגרפיה על הבמה, אבל השירים שלי מספרים הרבה ממי שאני", אומרת הזמרת והמוזיקאית קרן אן זיידל היוצרת הצרפתית ממוצא ישראלי שתציין השנה 20 שנות קריירה בסדרת הופעות בישראל (26־28 בפברואר בירושלים, זכרון יעקב ותל אביב) בליווי הפסנתרן הצרפתי מארק שוארן. "20 שנה זה הרבה שירים, אז אקח כמה מכל תקופה ואספר דרך המוזיקה איזה פרקים בחיי שייכים לאיזו קבוצה".
- אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
- בסרט “המגדלור" של רוברט אגרס יש חזון ויזואלי יוצא דופן
- לדייק בצחוק ובבכי: "לחנוך היה כלל, שכאילו ההצגה קובעת דברים ולא אנחנו"
אלבום הבכורה שלה “La Biographie de Luca Philipsen”, יצא לפני 20 שנה, נמכר ביותר ממיליון עותקים והזניק את הקריירה שלה. שלוש שנים אחרי הגיעה הפריצה הגדולה עם האלבום Not Going Anywhere והלהיט הנושא את שמו.
עם שמונה אלבומי אולפן, שיתופי פעולה עם אמנים כמו דייוויד בירן ואיגי פופ, מוזיקה לקולנוע, טלוויזיה ("האנטומיה של גריי"), תיאטרון ("נופל מחוץ לזמן") והאופרה "Red Waters" שכתבה ותעלה מחדש ב־2020, קרן אן רכשה לעצמה מקום מכובד על מפת המוזיקה הבינלאומית.
קרן אן החלה לכתוב עוד בנעוריה. "כתבתי הרבה לאחרים ולא ידעתי שייצא מזה שאהיה זמרת, אבל היו שירים שנהפכו מאוד אישיים ונהיה לי קשר חזק אתם והרגשתי שאני צריכה לסדר אותם שיהיו בקול שלי. יצרתי לעצמי צורת כתיבה עם המון השראה מכותבי שירים שהשפיעו עלי, עד שמצאתי את הסאונד שלי".
במשך השנים כינו אותה מבקרים כמלנכולית והיא מסכימה עם הקביעה. “אני לא חושבת שאמן יכול לא להיות מלנכולי. אני לא יכולה לספר דברים שלא נוגעים בי וברגע שזה יכול לגעת אז בוודאי שזה מלנכולי, אני לא רואה דרך אחרת ליצור”.באלבומה האחרון ”Bleue” מ־2019 חזרה לכתוב בצרפתית. “בחמש שנים האחרונות כל הסביבה שלי בצרפתית והרגשתי שאת הפרק הזה של חיי אני צריכה לספר בשפה הזאת”.
בעד חילוניות
במשך השנים שיתפה קרן אן פעולה עם אמנים ישראלים כמו שלומי שבן ושרה בעברית קאברים ("לא דיברנו עוד על אהבה", "ברחוב הנשמות הטהורות"), אבל כתיבה בעברית לא בתכנון. "אני ישראלית כי נולדתי בארץ אבל חייתי בה רק עד גיל 6, ואני כבר בת 45. כדי לכתוב בעברית אני אצטרך לגור בארץ וזה לא יקרה. כשאבא שלי, שגר בישראל, היה חולה רציתי ללוות אותו אז הייתי הרבה בארץ, אבל כדי לחוות שפה ולספר אותה צריך לחיות בשפה”. כשהיא נשאלת מה טיב הקשר שלה עם המקום הזה, קרן אן אומרת ש”הקשר שלי עם ישראל הוא בדנ"א, קשר עמוק, והמילה עמוק מכילה גם אוהב וגם כואב. הרבה דברים בישראל כואבים לי וחשובים לי. אני מאוד קשורה לאמנות הישראלית וצריכה לפעמים להקשיב ולקרוא עברית בשביל ה־Well Being שלי. קראתי עכשיו את ‘הבשורה על פי יהודה’ של עמוס עוז, דווקא בצרפתית, ולהכיר את ירושלים דרך העיניים שלו, דווקא בצרפתית, קירב אותי יותר לכאן, כי כשקראתי בעברית ספרים על ירושלים לא התחברתי אליה ופתאם ראיתי אותה בכל מקום, אפילו בפריז. אם מדברים על השפעות, אז עוז בהחלט משפיע, כמו וירג'יניה וולף וסילביה פלאת".
בסצנת המוזיקה הישראלית היא מספרת "הרבה פעמים משמיעים לי דברים, וזה לא עושה לי את זה. אני מאוד אוהבת את רונה קינן המדהימה ועוקבת אחרי מה שהיא עושה".
לפני שנתיים הותקפה כאשר צייצה בטוויטר נגד תומכי ה־BDS שהם אובססיביים נגד ישראל, בעקבות ביטול הופעתה של הזמרת לוּרד. "זה לא סוד שאני לא אוהבת את ההתנהלות של ה־BDS. כשמדברים איתי היום על ישראל וחרם, אני תמיד צוחקת: ‘אתם הולכים לנגן באמריקה ובסין אז אתם לא הולכים לנגן בישראל? מה הבעיה?’. אבל זה לא אומר שאני תומכת בפוליטיקה הישראלית, זה ממש רחוק משם. קשה לי מאוד עם הדרך שהרבה דברים מתנהלים בארץ, אבל גם יש לי אהבה עזה וקשר חזק אליה. אני אוהבת תרבות אבל מאוד לא אוהבת דת, וכשהיא נכנסת לענייני מדינה ולחיי האזרחים, זה מסוכן. אני חושבת שחסרים הרבה ערכים של חילוניות בארץ כדי שיהיה שקט. גם בצרפת אני נלחמת על חילוניות. מה שחשוב לי זה שוויון, חופש ואחוות אחים ואזרחים. אני רוצה שבבית הספר של הבת שלי יהיה שוויון, שלכל אשה יהיו אותן זכויות כמוני ללמוד ולהעשיר. ברגע שכל אחד יכבד את החילוניות בלי לנסות להטיל אמונה על האחר זה יהיה טוב, אבל ברור שזה לא יקרה".
עם סיום סדרת ההופעות בישראל קרן אן תשוב לצרפת, זה יקרה יומיים לפני הבחירות. הפעם לא שקלה להישאר להצביע. "פעם הייתי באה במיוחד. הצבעתי ב־2015 כשעוד היתה קצת תקווה, היום אני כבר מצביעה בצרפת כי אני מרגישה אזרחית צרפתייה. אני לא חיה בארץ כדי להחליט בשביל מי שחי בה. מאוד קשה לי עם מה שקורה בארץ עכשיו מבחינה פוליטית, ויש לי המון אהבה ואמפתיה לחברים שלי. כאזרח זה מאוד חשוב להצביע, אי אפשר לא להצביע ואחר כך להתלונן, אבל אני כל פעם מופתעת מחדש מהתוצאות".
במלחמת לבנון השנייה הגיעה קרן אן במיוחד להופיע בהתנדבות בצפון כדי לתמוך בחיילים ובתושבים. האם היתה עושה זאת גם היום? "ברור שכן. הגעתי עם קבוצה מארצות הברית כדי לתמוך בחיילים, כי אני חושבת שילד בן 18 באירופה ששותה בירה בפסטיבלי מוזיקה לא יכול להבין מה עובר בראש של ילד בן 18 בישראל שרק יצא לחיים והולך לצבא כי אין לו ברירה. תכננו לעבור ללבנון כדי להראות שלא כל אזרחי ישראל הם בעד המשך הקונפליקט — אבל זה לא התאפשר. זה מורכב להסביר את זה לעולם שלא נמצא בקונפליקט הזה. בלב שלי רציתי לבוא להיות עם החיילים שלנו. זה לא אומר שאני באה פוליטית להגן על משהו, זה אומר שאני רוצה להגיד להם שהם נולדו בישראל והם צריכים להיות שם כי אין ברירה וזה עצוב וכואב, אבל שגם מרחוק אנחנו אוהבים וחושבים עליהם. גם ככה מקללים ומשתינים עלינו בכל העולם, והילדים האלה צריכים להתחיל את החיים עם התיוג 'הייתי בצה"ל' — זה דבר לא קל לסחוב, בלי קשר למה צודק או לא".
המוזיקה של קרן אן ליוותה כמה קמפיינים בעולם, כולל השיר “Lay your head down” ל־H&M. בימים שבישראל מותחים ביקורת על מוזיקאים שתורמים את פרצופם ויצירתם לפרסומות היא חולקת על הביקורת.
"שכל אחד יעשה מה שבא לו, מה שחשוב זה שכל אחד יהיה חזק באמנות שלו ויעשה את הבחירות שנוח לו איתן. אם סבבה למישהו שהפרצוף שלו יהיה קשור לבנק, אז שילך על זה. לי קשה לראות את הפרצוף שלי קשור למותג אבל את המוזיקה שלי, בהנחה שהאימג' והסאונד טובים — אז סבבה. אני לא אתן את המוזיקה שלי למשהו סליזי, אני עושה בחירות אמנותיות שטוב לי לישון איתן בלילה. אבל בארץ, כמה אנשים יכולים לחיות מהמקצוע הזה? אם מישהו יכול לקבל צ'ק גדול, אז יאללה".
את כבר מזהה את הקהל שלך בארץ?
"תמיד יש לי הרגשה שכל אחד באולם זה מישהו שאני יכולה לשבת איתו לקפה. זה קהל שהכי מרגיש לי חבר'ה כמוני, חלק גדלו איתי, חלק מבוגרים ממני וחלק הצטרפו יותר מאוחר".