עשור גורלי לפנינו: הפעולות שננקוט יכריעו את גורל כדור הארץ

כשהסתיימה בדצמבר ועידת האקלים של האו"ם במדריד, דבר אחד היה ברור לכל מי שהשקיף מן הצד: המדינות שהשתתפו בוועידה כשלו בצורה מוחלטת בקבלת החלטות משמעותיות ובנקיטת צעדים ממשיים שיביאו לצמצום משמעותי בפליטת גזי חממה בעשור הנוכחי – אולי ההזדמנות האחרונה של המין האנושי למנוע עלייה של יותר מ-1.5 מעלות לעומת העידן הטרום-תעשייתי. 

בכל הנוגע למשבר האקלים, 2019 תיזכר כשנה דיכוטומית במיוחד: מצד אחד, ההשפעות של ההתחממות הגלובלית ניכרו יותר מבעבר, עם טמפרטורות שיא, נמיסה מואצת של קרחונים בקטבים, ובעיקר אסונות טבע חריפים יותר מתמיד, שהזכירו לכולם עד כמה המשבר כבר אינו תיאורטי. לכך נלווה מחאות והפגנות גלובליות, בעיקר בהובלת תלמידים וצעירים, שאיחדו אנשים מכל העולם בקריאה נואשת למנהיגים: הצילו את העולם לפני שיהיה מאוחר מדי.

מהצד השני, ריכוז גזי החממה באטמוספירה ממשיך לעלות, וכך גם היקף הפליטות של גזי חממה. ובמקביל, המדינות השונות לא רק שלא נוקטות באמצעים הדרושים על מנת לשנות את המגמה ולהתחיל בצמצום חריף של שימוש בדלקי מאובנים, הן אף מגדילות את ההשקעה בתחום באופן שלא יאפשר לעמוד ביעדים של הסכם פריז.

הפגנה נגד ההתחממות הגלובלית באוסטרליה צילום: אי פי איי

ב-2019 זה היה ברור מתמיד: מנהיגי המדינות, ובעיקר אלו שעומדים בראש המזהמות הגדולות ביותר, מפקירים את הציבור, ודנים את דור העתיד לחיים קשים ורצופי סבל בעולם שהיכולת שלו לקיים 7.58 מיליארד בני אדם, שלא לדבר על ה-10 מיליארד איש שיחיו כאן ב-2050, הולכת ומצטמצמת משנה לשנה, מיום ליום.

הקרב עדיין לא אבוד. העשור שאך התחיל יכול להיות הגורלי ביותר בהיסטוריה של האנושות. הפעולות שננקוט, או שנמנע מלנקוט, יכריעו את גורל כדור הארץ לשבט או לחסד. זה לא יהיה פשוט, וגם יהיה כרוך בלא מעט ויתורים אישיים גדולים וקטנים כאחד – החל מהפחתה דרמטית בצריכת חלבון מהחי ועד ויתור כמעט גורף על רכב פרטי. אבל זה אפשרי, זה לא מעבר ליכולתנו.

יש לא מעט גורמים שפועלים במלוא העצמה שעומדת לרשותם על מנת לשפר את המצב: מדינות גדולות בארה"ב כמו קליפורניה, ערים גדולות ברחבי העולם כמו פריז, שאנגחאי ולאגוס, חברות ענק כמו אפל. אבל כדי לעמוד במשימה האדירה, שכרוכה לא פחות בשינוי בסיס הכלכלה העולמית, דרושה התגייסות מלאה של המדינה עצמה, שיכולה להתניע מהלכים שגם גופים חזקים ברמה המקומית לא יכולים להפעיל.

לשם כך צריך מנהיגים שמבינים היטב את גודל השעה, שמוכנים להתגייס ולגייס למשימה את המשאבים והאנשים הדרושים. מנהיגים בסדר הגודל של צ'רצ'יל ורוזוולט, לא פחות, שידעו לבצע את ההקרבות הדרושות כדי להבטיח את עתיד מדינתם ואת עתיד העולם. כרגע, אין מנהיגים בסדר הגודל הזה, בוודאי לא במזהמות דמוקרטיות כמו ארה"ב והודו.

אבל החדשות הטובות הן שיש מה לעשות. השנה, יתקיימו מערכות בחירות בארה"ב ובישראל. זה הזמן של בוחרים לתעדף כשיקול מרכזי מועמדים ומפלגות ששמים את המלחמה במשבר האקלים במרכז המצע שלהם. בארה"ב, שינוי יכול לבוא גם אם בבית הלבן יושב נשיא שלא בדיוק מחויב לנושא: הכנסת מספר גדול של מחוקקים "ירוקים" לקונגרס יכולה להניע מהלכי חקיקה חשובים שאם תמיכה מספיק גדולה אפילו הנשיא לא יוכל לעצור. בישראל, הגדלת משמעותית של מספר ח"כים בעלי מחויבות לפעילות בתחום יכולה להשפיע רבות על הליכי חקיקה ופעילות משרדי ממשלה.

רבים מהמפגינים נגד משבר האקלים הם קטינים, שלא יוכלו להצביע במערכות הבחירות הקרובות. אבל ההחלטות שיקבלו הממשלים שיוקמו בעקבותיהן ישפיעו על עתידם בצורה רחבה ומשמעותית. ב-2020, בקלפי, הסוגיה שצריכה לעמוד לנגד עיניו של כל מצביע היא: איזו בחירה תבטיח יותר מכל את המשך קיומם של החיים. 2020 היא השנה שבה צריך לבחור בעתיד הילדים והעולם, לבחור לצאת למלחמה נחושה במשבר האקלים.