עצה למנהלים: השקיעו בשקיפות

הכלל הראשון בניהול: לך לסקטור הנכון

מה הופך מנהלת או מנהל לטובים? האם מנהיגות? חזון? יכולת ניתוח וירידה לפרטים? כל אלו הם מרכיבים חשובים, אבל גם הסקטור שבו הם פועלים מהווה רכיב מהותי לסיכויי ההצלחה. תשאלו את גלעד יעבץ, מנכ"ל חברת האנרגיה המתחדשת אנלייט, שזכה במקום הראשון בדירוג המנהלים של "כלכליסט" ל־2019. ליעבץ ושותפיו יש יכולות ניהול ויזמות שהביאו לכך שעשור אחרי שהוקמה, אנלייט שווה כ־2.8 מיליארד שקל — אבל היה להם גם מזל: הם נכנסו לשוק האנרגיה בתחילתו של עשור דרמטי של מעבר לאנרגיות מתחדשות, שהגיע לשיאו השנה עם העלייה במודעות למשבר האקלים. אנלייט אינה הנציגה היחידה מסקטור זה: גם אנרג'יקס בולטת במקום השביעי. מי שלא שפר גורלם להיות בסקטור משגשג הם מנהלי חברות התקשורת, שהיעדרותם מהדירוג בולטת. אלו נאבקים בחוסר היציבות, במלחמות המחירים, בצורך להתייעל - בקיצור, בכל מה שמשקיעים סולדים ממנו.

צילום: משאטרסטוק

המבחן של אייל לפידות

השאלה "כמה שווה מנהל" אתגרה את שוק ההון בשנים האחרונות, שהיו רצופות בדיונים על שכר הבכירים. השנה הסוגיה הזו קיבלה טסט קייס כשאייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, עבר לשיכון ובינוי: חרף הביקורת, אושרה ללפידות תוכנית תגמול מהגבוהות שניתנו בשוק, כולל אופציות המוערכות ב־65 מיליון שקל. לפידות עטור במוניטין של מנהל מצוין שיודע לעורר ולהשביח חברות. ועדיין, האם יכולותיו מצדיקות חבילת תגמול שכזו? השנה הוא לא נכנס לרשימת המנהלים הטובים. ההפוגה בנוכחותו נובעת בעיקר מטעמים טכניים: הדילוג שלו נרשם באפריל — מוקדם מדי בשנה מכדי לשפוט את ביצועיו בשיכון ובינוי, ומאוחר מדי מכדי לשפוט את ביצועיו בפניקס. בשנה הבאה כבר נדע אם השוק חושב שחבילת התגמול היתה מוצדקת.

נשים מעטות אך מוערכות

בדירוג השנה מופיעות מעט מאוד נשים, כיוון שהוא מתבסס על רשימת החברות במדד ת"א־125, שסובל מתת־ייצוג לנשים מנהלות. נקודת האור היא ששלוש הנשים שכן מנהלות חברה במדד זה (שלושתן בנקאיות) שובצו במקומות גבוהים: לילך אשר־טופילסקי שסוגרת קדנציה חזקה בדיסקונט מזנקת למקום רביעי, סמדר ברבר־צדיק מהבינלאומי במקום 11, ורקפת רוסק־עמינח, שפרשה מבנק לאומי, סוגרת את העשירייה השנייה. העניין הוא ששתיים מהשלוש הללו עזבו לאחרונה את תפקידן. אם לא ימונו עוד נשים, ברבר־צדיק תיוותר לבדה.

מרוצים מהביצועים, פחות מהשקיפות

הציון הממוצע לביצועי המנהלים הטובים עמד על 8.61, לעומת 8.11 בשקיפות, כלומר המשקיעים המוסדיים היו שמחים לשקיפות גבוהה יותר בחברות. נראה כי המשקיעים לא הולכים בעיוורון אחר תוצאות, ודורשים גם שקיפות במידע העסקי. אבחנה זו בלטה למשל אצל דוד פתאל, הראל ויזל מפוקס ובצלאל מכליס מאלביט מערכות: שלושתם זכו לציון גבוה (סביב 9) בקטגוריית הביצועים – אבל ציון נמוך יחסית בפרמטר השקיפות (סביב 7 אצל שלושתם) גרר אותם לעשירייה הרביעית בדירוג. בעולם בו סוגיות של אחריות תאגידית, שקיפות, התחשבות בבעלי עניין שונים (בעלי מניות מיעוט, לקוחות וכדומה) הולכים וצוברים תאוצה, מומלץ למנהלים להשקיע גם בפרמטרים אלו ולא רק בשאלה איך לשפר את הרווח ברבעון הבא.

כך דירגנו

זו השנה ה־11 ש"כלכליסט" מפרסם את דירוג המנהלים הטובים. השופטים הם הגופים המוסדיים. פנינו אל 25 גופים פיננסים המנהלים את כספי הציבור, וביקשנו שמנהלי ההשקעות והאנליסטים באותם גופים ידרגו את המנכ"לים של החברות שבמדד ת"א 125. קיבלנו תשובות מ־85 מדרגים, לכל אחד מהם משקל זהה בשיפוט. כל מדרג קיבל רשימה של מנהלי החברות שבמדד ת"א 125, והתבקש להעניק ציונים (1–10) למנכ"לי החברות שאחריהן הוא עוקב באופן שוטף, בארבעה קריטריונים: אמינות, ביצוע, שקיפות והתחשבות בבעלי העניין. מפרמטרים אלו גזרנו את הציון הממוצע שקיבל כל מנכ"ל, כשלכל פרמטר משקל של 25% בציון הסופי. 50 המנכ"לים שזכו לציונים הגבוהים ביותר מופיעים ברשימה זו. לטבלה הסופית נכנסו חברות שצוינו בידי עשרה מדרגים לפחות.

המנהלים שדורגו בצמרת בכל קריטריון

1. ברק עילם, נייס (9.14)

2. אבי יעקובוביץ, גב ים (9.13)

3. מוטי גוטמן, מטריקס (9.10)

1. גלעד יעבץ, אנלייט (9.55)

2. ברק עילם, נייס (9.54)

3. לילך אשר־טופילסקי, דיסקונט (9.42)

1. מוטי גוטמן, מטריקס (8.94)

2. גלעד יעבץ, אנלייט (8.81)

3. נתן חץ, אלוני חץ (8.72)

1. אלי זיברט, חילן (8.95)

2. גלעד יעבץ, אנלייט (8.88)

3. רם דרורי, מנועי בית שמש (8.73)