חזון תחבורה? מוקשי רכב כבר טמונים בכביש

אחת השאלות המיידיות שעולה מפרסום חזון תחבורתי ארוך טווח למדינה היא מה ההיגיון לפרסם את התוכנית דווקא עכשיו? אנחנו בדרך לבחירות שלישיות, אין בכלל תקציב וזה שיהיה יכלול קיצוצים קשים.

במשרדי הממשלה טוענים שדווקא עכשיו, טרם הקמת הממשלה, זו ההזדמנות לקבע מסגרת עבודה בשטח, כך שכל שר שייכנס למשרדו ידע שהדרגים המקצועיים מגובשים בדעתם על מה צריך לעשות, עם הצהרה מפתיעה, כמעט מחתרתית, במדינה שמכורה לאוטו שלה: "התוכנית האסטרטגית הלאומית לתנועה מקיימת במרחב העירוני פותחה במטרה להציע כלים אסטרטגיים להפחתת התלות ברכב הפרטי". 

פקק תנועה בכביש גהה צילום: יריב כץ

האמצעים להשגת המטרה הם בין השאר "הגדלת השימוש באמצעי תחבורה מקיימים לתנועות קצרות (ובראשם הליכה ברגל ורכיבה על אופניים)" וכניסה לעולמות של רכב אוטונומי. עבור יבואני הרכב זו נקודה לדאגה שהם חייבים להתפלל שלא תתמשש, בטח לא במהירות בה משרדי הממשלה מקווים. מה שכן, בממשלה מודים ש"התלות הגבוהה ברכב הפרטי בישראל ומחסור בהשקעה באמצעים מקיימים הביאו לשימוש יתר ברכב פרטי... והשקעות בתשתיות לניידות אורבנית הופנו בעיקר לפתרונות מבוססי רכב".

ולכן דווקא ההיקף של התוכנית והמאמץ שניכר שם לרדת לפרטים עלולים לקבור אותה. הקלישאה טוענת שתפסת מרובה לא תפסת, וזה החשש הגדול - שיהיו לתוכנית כל כך הרבה מתנגדים, שליותר מדי בעלי אינטרסים יהיה חשק למסמס אותה. כאן הפקידות המקצועית חייבת לגדל עמוד שדרה, ולדפוק על השולחן בכל פעם שמישהו מנסה לקעקע את המטרות מסיבה לא הגיונית או מסחרית. המוקש הראשון נמצא דווקא בקריית הממשלה, ברחוב קפלן 1, שם יושבים הפקידים עם היד על הקופה וחוששים שהכנסות אוטומטיות של 42 מיליארד שקל בשנה ממסי דלק ורכב ייעלמו להם לבלי לשוב.