השינוי במערכת החינוך בחברה הערבית אפשרי והכרחי

לאחרונה פורסמו נתוני מבחני הפיזה ובהם בלטו התוצאות הנמוכות מאוד של תלמידים מהחברה הערבית בישראל.

אלו ללא ספק נתונים קשים ומעציבים, אך הנתונים העגומים של מערכת החינוך בחברה הערבית אינם גזירת גורל. הפתרון לכך נעוץ גם בהקצאת המשאבים הנדרשים אך גם בשינוי שיטת הלימוד והתאמתה של מערכת החינוך הערבית למאה ה-21.

תלמידים ערביים צילום: עמית שאבי

מערכת החינוך בחברה הערבית כיום היא מערכת מיושנת, אשר סגנון ההוראה המרכזי בה הוא שינון. מערכת שפועלת בשיטות הוראה ישנות ומסורתיות, אינה מאפשרת לממש את הפוטנציאל הקיים בקרב התלמידים מהחברה הערבית. מערכת כזו לא מאפשרות חשיבה יצירתית ומעצבת, לא מאפשרת חשיבה ביקורתית ולא מרחיבה את האופקים. מערכת כזו בעיקר מייצרת מציאות של "שנן ושכח", מציאות בה לאחר מכן מגיעים צעירים וצעירות מהחברה הערבית לאקדמיה עם פערים אדירים בידע ובכישורי למידה, אך הפוטנציאל קיים ובכמויות אדירות.

שיטות ההוראה המיושנות הן לא הבעיה היחידה. מבנה מערכת החינוך בחברה הערבית לא מאפשר תחלופה והכנסת כוחות צעירים של מורים ומנהלים שירעננו את המערכת ויישמו את אותן שיטות ההוראה החדשות להם אנו מייחלים. זאת משום שמינוי ובחירה של מורים בחברה הערבית, בשונה מהחברה היהודית, נעשים באמצעות מאגר של משרד החינוך בו המורים והמורות זוכים לניקוד במגוון קטגוריות, כאשר המרכזית בהם היא ותק ההמצאות במאגר ולאחר מכן, גיל ומצב משפחתי.

כלומר כלל בוגרי ההוראה נכנסים למאגר ו"מנוקדים" לפי הקטגוריות (שאינן בהכרח רלוונטיות) שמשרד החינוך קובע ולא בהתאם לכישוריהם האישיים או המקצועיים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בראיונות או מרכזי הערכה. כתוצאה מהשיטה נוצר מצב בו למנהלים אין השפעה על בחירת המורים. לעומת זאת בבתי הספר היהודים למנהל יש את היכולת להפעיל את שיקול דעתו. מרכזיותו של ותק ההימצאות במאגר מוביל למצב בו אנשי הוראה ממתינים תקופה ארוכה להתקבל לעבודה ובמהלך זמן ההמתנה הם מאבדים רלוונטיות וחיבור לשיטות ותפיסות לימוד חדשות.

כך נוצר מצב בו התחלופה של המורים במערכת החינוך הערבית היא נמוכה ביותר, וכך מי שהתמזל מזלו להשתלב במערכת נשאר בה עד ליציאה לפנסיה. מלבד הבעיה המבנית בבחירת המורים, מאפיין תרבותי בחברה הערבית מעודד אחיזה בכל מה שמספק יציבות כלכלית מה שגם כן משפיע על תחלופת המורים הנמוכה.

העדר התחלופה יצר דור ותיק של מחנכים, ששיטותיו אינן רלוונטיות למציאות בה אנו חיים כיום, אינן מותאמות למאה ה-21. באופן הזה נמנעת האפשרות מצעירים וצעירות, שרכשו את השכלתם בשנים האחרונות להשתלב במערכת, לרענן את השורות וליישם את השיטות החדשות. זהו צוואר בקבוק מאוד משמעותי, מחד יש אלפי מורים ובעיקר מורות שסיימו הוראה במכללות להוראה עם מוטיבציה גדולה אשר לא מוצאים מקומות תעסוקה בתפקידים הולמים במערכת החינוך, מה שיוצר אבטלה ואכזבה גדולה בקרב בוגרי לימודי הוראה וחינוך.

מנגד, המערכת ממשיכה לדשדש בשיטות ישנות ולא רלוונטיות, מה שמעכב שינוי בחשיבה ובתפיסה של התלמידים והתלמידות מהחברה הערבית.

בהקשר זה ראוי לציין כי ההשפעה של הרשויות המקומיות על המינויים בתוך מערכת החינוך, ברמת הדרג הניהולי, היא השפעה שלא מסייעת למערכת להשתנות ולהשתפר. מדובר בהשפעה שצריך לצמצם כי אינה משרתת בצורה המיטבית את השינוי שמערכת החינוך צריכה לעבור.

מציאות זו מצריכה רפורמה משמעותית במערכת החינוך בחברה הערבית, החל משינוי שיטות ההוראה וכלה בשיטת קליטת המורים החדשים. בנוסף יש לעודד מורים ותיקים לצאת לפנסיה מוקדמת ולהצמיח מנהיגות חינוכית חדשה ורעננה וחדשנית עם חשיבה אחרת.

כיום 18 אחוז מהסטודנטים לתואר ראשון בישראל הם מהחברה הערבית, אך כפי שמבינים, זה לא בזכות מערכת החינוך, אלא למרות. זהו מצב שמייצר פערים גם בתוך החברה הערבית משום שמי שיש לו את היכולת משקיע בפיתוח ובלימוד של ילדיו במסגרות פרטיות, חיצוניות למערכת החינוך ומי שאין לו את המשאבים לכך, נשאר מאחור. עם זאת, הודות לארגונים חיצוניים למערכת (פילנתרופיים וחברתיים) העוסקים בעזרה ובפיתוח של הצעירים מהחברה הערבית אנו רואים בשנים האחרונות התחלה של שינוי.

המערכת כפי שהיא כיום, מקשה על הסטודנטים והסטודנטיות להצליח באקדמיה. אולם, כשהצעירים מקבלים מעטפת חינוכית אחרת, מקצועית וחדשנית יותר, ההשתלבות במערכת ההשכלה הגבוה מניבה פירות מרהיבים.

לראייה, אנו עדים להצלחות כבירות של צעירים וצעירות בתחילת הלימודים האקדמיים או בשלבים טרום-אקדמאים מגיעים עם פערים משמעותיים אל מול הסטודנטים מהחברה היהודית. פערים של שפה בעברית ובאנגלית, פערים במתמטיקה ובמיומנויות הרכות. הפער המשמעותי ביותר אשר נחשף באקדמיה הוא בסגנונות הלמידה השונים – שינון מול חשיבה. מתוך הניסיון שלנו ושל גופים נוספים, אנו רואים כי כאשר מערכת איכותית ומקצועית מלווה את אותם צעירים, הם מצליחים להשתלב במערכת ההשכלה הגבוהה, ללמוד ולהגיע להישגים מרשימים.

כשנותנים מענה נכון לצרכים ניתן לייצר שינוי. כך הצלחנו בקרן אדמונד דה רוטשילד לצמצם נשירה מהאקדמיה של החברה הערבית ב- 50% באחד הפרויקטים בו פעלנו, עם תוכניות מותאמות לצרכים.

בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בתפיסה של החברה הערבית לחשיבות ההשכלה הגבוהה ומשם לתעסוקה ראוייה. אם אנשים מוכנים למכור קרקע כדי להשקיע בחינוך של ילדיהם זהו איתות כי הם זועקים לעתיד טוב יותר. נתוני פיז"ה הם קריאת השכמה למדינה להתחיל את השינוי כבר בבתי הספר כבר עכשיו. זה אפשרי והכרחי.

הכותב הוא מנהל תחום החברה הערבית בקרן אדמונד דה-רוטשילד