פערי ההכנסה בישראל: מהגבוהים במערב

זו השנה השנייה ברציפות שההכנסה החציונית ברוטו לחודש לשכיר במשק עולה בקצב גבוה יותר מההכנסה הממוצעת לשכיר במשק, כך עולה מסקר ההכנסות משכר ל־2018 שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זוהי הבשורה המשמחת כמעט היחידה שפורסמה בסקר זה.

בדומה ל־2017, גם ב־2018 ההכנסה החציונית עלתה בכ־6% והממוצעת בכ־4%. ההכנסה החציונית הוא מדד אמצע המורה על השכר שחצי מאוכלוסיית השכירים משתכרים מעליו וחצי מתחתיו. לעומתו, ממוצע השכר הוא מדד פיזור סטטיסטי לסך השכר של כלל האוכלוסייה חלקי מספר האנשים שמרכיבים את אותה אוכלוסייה.

פערים מגדריים בשוק העבודה

כששומעים שהשכר הממוצע במשק מתקרב ל־11 אלף שקל, הנטייה היא לחשוב כי "הישראלי הממוצע" מרוויח את הסכום הזה. אלא שכמדי שנה עת פרסום סקר ההכנסות של הלמ"ס, מגלים כי מחצית הישראלים מרוויחים עד כ־8,000 אלף שקל בחודש ‑ 7,966 שקל ליתר דיוק ‑ זו המשמעות של שכר חציוני.

בעקבות העלייה המהירה יותר של ההכנסה החציונית, הפער בינה לבין ההכנסה הממוצעת ‑ המאפיין כלכלות אי־שוויוניות ‑ הצטמצם מ־26.2% ב־2017 לרמה של 24.5% ‑ שפל של שני עשורים. כלומר, ההכנסה החציונית מהווה רק 75.5% מהכנסה הממוצעת.

ככל שההכנסה החציונית יותר קרובה להכנסה הממוצעת, חלוקת ההכנסות היא שוויונית יותר כי האמצע יותר קרוב יותר לממוצע. זה בדיוק מה שקורה במשק הישראלי בשנים האחרונות.

ישנה בשורה משמחת נוספת שעולה מנתוני הלמ”ס: יחס שכר המינימום ביחס לשכר החציוני עמד ב־2018 על 66.3% ‑ הרחק מהממוצע ב־OECD שעומד על 52% בלבד. בפרמטר הזה ניצבת ישראל בין שלושת המקומות הראשונים של מדינות הארגון אחרי צ'ילה (ששכר המינימום שלה הוא מחצית מזה של ישראל במונחי כוח קנייה) ודומה למדינות כמו צרפת.

יו’’ר ההסתדרות ארנון בן דוד החל לשגר לחלל האוויר הצעות פופוליסטיות, בדומה לקודמיו, בדמות העלאת שכר המינימום ל־6,000 שקל בחודש. אך ההצעה לא מתקשרת עם המציאות, שכן שכר המינימום בישראל הוא גבוה מאוד ביחס לשכר החציוני.

שר האוצר משה כחלון צילום: רויטרס

כאן פחות או יותר נגמרות החדשות הטובות. הכנסה חציונית של כ־8,000 שקל בחודש מהווה נתון מטריד שכן מדובד בסכום לא גבוה. קל וחומר כאשר יוקר המחיה בישראל, לרבות מחירי השירותים הבלתי סחירים כגון שירותי דיור, חינוך, בריאות ותחבורה רק הולכים וממריאים, ובמקביל, מחירי מוצרים בהם השווקים מאופיינים בהיעדר תחרות, כגון מזון, גם מטפסים במהרה.

העשירון העליון מרוויח פי 31 מהעשירון התחתון

לפי הלמ"ס, פערי ההכנסות בין השכירים מצביעים על כלכלה מקוטבת באופן קיצוני: ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש לשכיר בעשירון העליון גדולה פי 31 כמעט מההכנסה בעשירון התחתון. הפער מצטמצם לפי 27.7 בחישוב של ההכנסה החציונית ולפי 17.1 בחישוב ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה.

כאשר מנטרלים את הקצוות (העשירונים העליון והתחתון), שם נרשמים הרבה רעשים מבחינת הנתונים, התמונה מעודדת יותר אך עדיין מטרידה. אם מחשבים את הפער בין העשירון החמישי לעומת התשיעי ‑ עשירונים בהם מספר שעות העבודה הממוצע דומה (43‑46 שעות) ‑ עדיין מדובר על פער של פי 2.46, מבין הגבוהים במערב והרחק מהממוצע במדינות הארגון (2 בלבד).  

גם הנתונים של הפערים המגדריים בישראל לא מעוררים תקווה: ההכנסה החודשית הממוצעת של גבר שכיר עומדת על 12,498 שקל וההכנסה של אישה שכירה עומדת על 8,546 שקל. כלומר, הפער בהכנסה החודשית הממוצעת בין המינים עומד על 31.6%, עלייה מזערית לעומת 2017. במילים פשוטות, אישה מרוויחה רק 68.4% לעומת גבר. הנחמה הקטנה היא שלפני עשור אישה הרוויחה רק 60% משכרו של הגבר.

יו”ר ההסתדרות ארנון בר דוד. הצעתו לא מתקשרת עם המציאות צילום: אוראל כהן

התמונה לא משתפרת גם אם בוחנים את המשתכרים לפי עשירונים: יותר משני שליש (68%) מהעשירון השני הן נשים. מנגד, רק רבע (24.5%) מהעשירון העליון מורכב מנשים. ככלל, ככל שעולים בעשירוני ההכנסה, משקלן של הנשים הולך ופוחת (למעט העשירון התחתון שמורכב מאנשים שעובדים מעט מאוד שעות).

אקדמאיות מרוויחות

26% פחות מאקדמאים

בלמ"ס בחנו גם את השכר לשעה (נתון שמנטרל את כמות שעות העבודה) של גברים ונשים לפי משלוח יד והמסקנה מדאיגה מאוד: הפער הגדול ביותר נרשם בקרב אקדמאיים, שכן נשים מרוויחות 26% פחות מגברים. מכאן כי ההשכלה אינה מבטלת את האפליה המגדרית.

יתרה מכך, בלמ"ס גם בדקו את הכנסה הממוצעת לשעה לפי מספר שנות לימוד ומין, והמסקנה לא פחות מטרידה: הפער הגדול ביותר בשכר השעתי בין גברים ונשים נרשם בקרב בעלי 16 שנות לימוד ומעלה ‑ יותר מ־22%. זאת לעומת פער של כ־15% בקרב בעלי 10 שנות לימוד.

כפי שעולה מהסקרים הקודמים של הלמ”ס, חלק מהפער בין המינים נובע מהבדל במספר שעות העבודה הממוצע של גברים ונשים (44.7 לעומת 36.9, בהתאמה) וכאשר מחשבים את ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה הפער בין המינים מצטמצם לרמה של 19% (66.3 שקל לגבר שכיר ו־55.7 שקל לאישה שכירה).

גם הפערים בין יהודים וערבים בולטים מאוד: ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש מעבודה שכירה באוכלוסייה היהודית עומדת על 11,191 שקל. זאת לעומת שכר חודשי של 7,338 שקל באוכלוסייה הערבית ‑ 65.6% מההכנסה של האוכלוסייה היהודית ‑ פער של 34.4%. הפער בשכר השעתי הוא אף גבוה יותר ועומד על 36.4%.

הפערים בין גברים יהודים לערבים הוא גבוה עוד יותר: השכר הממוצע של יהודים עומד על 13,558 בחודש, לעומת שכר הגברים הערבים שעומד על 8,190 שקל בחודש ‑ פער של כ־40%.