מנצלים את הגאות: המנכ"לים נוהרים החוצה

לפני כשבועיים פרש לארי פייג' מתפקידו כמנכ"ל ענקית הטכנולוגיה אלפאבית, מארק אוקסטרום נפרד מתפקיד מנכ"ל אקספידיה ואוסקר מונוז מהטייטל מנכ"ל יונייטד ארליינס. וזה רק בשבוע אחד. הם רק בודדים מתוך 1,332 מנכ"לים שפרשו בארה"ב מתחילת 2019, הפרישה המהירה והגדולה ב־17 השנים האחרונות, אז החלה חברת המחקר צ'לנג'ר, גריי וכריסטמס לעקוב אחר הנתונים הללו. הפרישה כה חריפה שהיא זכתה לכינוי משלה - "אקסודוס המנכ"לים". באוקטובר האחרון נטשו לא פחות מ־172 מנכ"לים, מספר העזיבות הגדול ביותר אי־פעם. זה מסתמן כקצב שנתי גבוה מזה של 2008, שיאו של המיתון שאחרי המשבר הפיננסי.

העזיבה הגורפת אינה תולדה של רגולציה חדשה או גל אקטיביזם בקרב בעלי מניות. מרבית העזיבות (817 מנכ"לים) נעשו ברצון. לצדם יש רשימה מגוונת של סיבות, בהן קבלת תפקיד בחברה אחרת (120), מיזוגים ורכישות (30) או סקנדלים אישיים ומקצועיים (42). לא מעט עזיבות היו מחברות גדולות: מארק פרקר שעזב את נייקי, ביל מקדורמט שעזב את סאפ, ברנרד היז שנפרד מקראפט היינץ, דיון ויסלר מ־HP, סקוט וגנר מ־GoDaddy, דווין ווניג מ־eBay וטים סלואן מוולס פארגו.

לארי פייג', אלפאבית צילום: רויטרס

בתקופה הנוכחית, כשכל המדדים המובילים נסחרים בשיאי כל הזמנים ובבית הלבן יושב נשיא פרו־עסקים נלהב - יציאה אולי לא נראית לגמרי הגיונית. אלא שלפי מחקר של אוניברסיטת אוהיו, יש קשר הדוק בין ביצועי המשק לבין פרישת מנכ"לים, שמעדיפים תמיד לפרוש בתנאי שוק טובים.

מהמחקר, שבחן את מחזור העסקים ב־1992 עד 2012, עלה כי ככל שהצמיחה היתה קטנה, כך פרשו פחות מנכ"לים, ולהפך. ב־2009, שבה הצמיחה במשק היתה הנמוכה ביותר, -2.8%, פרשו 11% ממנכ"לי חברות S&P 500. ב־1999, שבה הצמיחה היתה הגבוהה ביותר והסתכמה ב־4.7%, פרשו 20%. הסיבה, לטענתם, פשוטה, ואינה קשורה לחברה או לעתידה, אלא למקסום רווחים אישיים: ככל שתנאי השוק טובים יותר, כך גדל התמריץ לממש תוכניות פרישה וחבילות פיצוי, שפעמים רבות מבוססות מניות.

בצ'לנג'ר רומזים כי החשש מהאטה תורם בעצמו לאקסודוס. "מנכ"לים מוצאים שכשיש מתחים רבים באופק, זה הזמן להכניס לפעולה את תוכניות הפרישה", הסבירו בצ'לנג'ר. עדיף לעזוב בשיא, עם המצנח הגדול ביותר, מאשר לחכות שהמיתון יכה בעוצמה. ואכן, השנה האחרונה היתה רוויה באיומים, ציפיות וחרדות מפני מיתון. ההתעסקות האובססיבית לובתה בשורה לא נגמרת של סקרים: בינואר פרסמה חברת הייעוץ BCG סקר שלפיו 82% מהמשקיעים מתכוננים להאטה כלכלית ו־73% מצפים למיתון בשנתיים הקרובות. סקר של קונפרנס בורד בקרב 1,400 מנהיגים עסקיים מצא כי הפחד הגדול ביותר של האליטה הוא מיתון. בסקר של ענקית ההשקעות UBS מספטמבר חששות אלה תורגמו לפעולות: 55% מהאולטרה־עשירים (בעלי הון ממוצע של מעל 1.2 מיליארד דולר) צפו מיתון ב־2020, 42% מהם עדכנו את תיק ההשקעות שלהם ו־42% נוספים הגדילו את תזרים המזומנים.

לא מוכנים לשלב הבגרות של החברות

לפי מחקר של PwC ממאי השנה, אורך הכהונה החציונית של מנכ"ל עומדת היום על 5 שנים (שלוש שנים פחות לעומת העשור הראשון של שנות האלפיים). זאת בעוד שכהונה ממוצעת של הפורשים ב־2019 היתה בטווח של 8.7 עד 11.6 שנים. לשינוי הסטטיסטיקה הזו מביאים המייסדים־מנכ"לים הפורשים ממגזר הטכנולוגיה, שממנו פרש מספר המנכ"לים הגדול ביותר. "חברות שהתחילו לפני 10 שנים הן כבר בשלב שבו יש צורך במנהיגות חדשה", כתבו בצ'לנג'ר. המנהלים שהקימו את הסטארט־אפים בגל החדשנות, אחרי משבר 2008, נדרשים היום להוביל חברות שהגיעו לבגרות יחסית. כעת, כשמצופה מהם להתחיל להציג רווחים, הם מוסרים את ההגה לידיים מנוסות יותר - פעמים רבות לא מרצון.

זה מתאפשר הודות להתמוטטות פולחן האישיות סביב מייסדים־מנכ"לים ושפיכת הון זול עליהם. זה נכון בהתפכחות מטרוויס קלניאק באפליקציית ההיסעים אובר, בהתפוגגות הכריזמה של אדם נוימן ב־WeWork או בגילוי התרמית לכאורה של אליזבת הולמס בתראנוס. הערצה נטולת ביקורתיות למייסדים, חכמים, מוכשרים ומרשימים ככל שיהיו, עלולה לנטרל התנהגות כלכלית בריאה.

נדחקו על ידי הדירקטוריון או בעלי המניות

עוד מצאו ב־PwC כי 20% מהמנכ"לים שעזבו ב־2018 נדחקו החוצה בכוח על ידי הדירקטוריון או בלחץ בעלי המניות. זהו מספר עקבי, פחות או יותר, לאורך השנים, אך הרכבו שינה צורה. בשנה שעברה, הסיבה הבולטת לפיטורי מנכ"ל עברה לראשונה מביצועים פיננסיים לשאלות אתיות הכוללות התנהגות מינית פסולה, הונאה או מסחר פנים. בסך הכל חל זינוק של 50% במספר הפיטורים מסיבות כאלה לעומת 2017. בין המפוטרים/נדחקים הבולטים ב־2018 נמנים מנכ"ל CBS לס מונבס, שהועלו נגדו טענות על תקיפות מיניות של עובדות; מנכ"ל ברנס אנד נובל דמוס פרנרוס, שפוטר בטענה להתנהלות לא הולמת; ומנכ"ל אינטל בריאן קרזניץ', בעקבות חקירה פנימית של מערכת יחסים שניהל עם עובדת.

2019 ידעה שמות לא פחות גדולים. מלבד נוימן, שהתבקש לעזוב את Wework בגלל אסון ההנפקה וטענות לניהול לא תקין, היו גם קווין ברנס מג'ול, שמתמודד עם חקירות על מקרי מוות כתוצאה משימוש במוצר שפיתח; מנכ"ל מק'דונלדס סטיב איסטרברוק בצל עבירות אתיות; וקווין פלאנק מאנדר ארמור עקב חקירה חשבונאית פדרלית ותלונות על החלטות שטיבן האתי מפוקפק.

התפוררות תדמית המנכ"ל והתגברות המוכנות לפטר אותו מסיבות לא עסקיות טהורות הגיעו בעיקר מתנועת #MeToo. זו פרצה בשלהי 2017 והציפה מבול וידויים חוצה תעשיות, של התנהגויות טורדניות מושרשות והרסניות בתאגידים רבים בארה"ב. בתאגידים הבינו שאי אפשר יותר לשלם עבור שתיקה, וכי האינטרנט מוציא הכל מהר ולא שוכח. העלות לתדמית והסכנה המשפטית והכלכלית פשוט לא שווים בכיר כזה או אחר.

ההתפכחות הזו ותנאי השוק החזקים יוצרים הזדמנות יוצאת דופן להחליף את שורת המנכ"לים בעלת הרקע הדמוגרפי הדומה בקבוצה הטרוגנית ובריאה יותר למשק. נכון להיות נראה כי ההזדמנות מוחמצת, למשל כשרק 22% מהמנכ"לים החדשים הן מנכ"ליות.