אם בארזים: סגירת סטרטוסקייל היא כמו ירידת ליגה של ברצלונה

חברת הסטארט-אפ סטרטוסקייל אינה עוד חברה שלא הצליחה ונסגרת. במונחים של עולם הכדורגל סגירתה מקבילה לירידה של ברצלונה המהוללת לליגת המשנה.

החברה הוקמה ב-2013 על ידי שני יזמי על: אריאל מייסלוס ואיתי בוגנר. מייסלוס עומד מאחורי שורה של אקזיטים מפוארים: המכירה של חברת השבבים אנוביט לאפל וחברת התקשורת פסעבה ל-PMC, שתיהן ביותר מ-600 מיליון דולר. בוגנר מכר את סופהוור לצ'קפוינט ולאחרונה את חברת הסייבר מטה נטוורקס לחברה האמריקאית ProofPoint  משקיעי החברה שהזרימו אליה 70 מיליון דולר כללו את מיטב המשקיעים שיזם יכול לחלום עליהם: מצד ההון סיכון - באטרי ובסמר, ומצד האסטרטגי - אינטל, קוואלקום, סנדיסק וסיסקו.

אריאל מייסלוס

אבל זה לא עזר לחברה שגייסה 70 מיליון דולר. משקיעי החברה אמרו לה לא עוד. החברה לא הצליחה להכניס מספיק כסף, ויתרה מכך לא הראתה עתיד של הכנסות גבוהות וצמיחה עתידית. במצב בזה הבין מייסלוס שאם החברה, שפיתחה מערכות ענן, רוצה להתקיים היא צריכה השקעה עצומה . ייתכן שלפני שנה המשקיעים היו מוכנים לשים יד בכיס. אבל החודשים האחרונים היו חודשים של WeWork ושל הנפקות לא מוצלחות במיוחד. הזהירות התחילה להיות חלק בלתי נפרד ממחשבה של משקיע וגם יזם ותיק ומנוסה כמו מייסלוס הבין שהחברה הגיעה לסוף דרכה.

האם הטירוף של ההשקעות העצומות נגמר? ממש לא, ועוד נראה סיבובי ענק. אבל גם נשמע טונים חדשים של זהירות והמילה רווחיות תופיע ממש ליד המילה צמיחה. צמיחה היא עדיין המלכה, וחברה שלא מצליחה להציג צמיחה של עשרות אחוזים בשנה לא תגייס. זה כבר לא מספיק, חברות מתבקשות לפתע להציג גם מודל עסקי אמיתי שלא רק מביא הכנסות בזכות הרבה כסף, אלא גם יכולת להגיע לרווחיות מתישהו. סטרוסקייל כנראה לא תהיה האחרונה שמשקיעיה אמרו "לא עוד" אבל היא הסנונית הראשונה שמבשרת את בואה של הזהירות.