בלי נשים בגלובוס הזהב

לפחות בקטגוריית השחקנית הטובה לא שמו מועמדים גברים. הבדיחה, שמוכרת כבר מטקסים והכרזות על מועמדים לפרסים קודמים בתחום הקולנוע והטלוויזיה — נהייתה שוב אקטואלית שלשום עם ההכרזה על המועמדים לפרס גלובוס הזהב 2020 בתחום הבימוי, שבו לא נמצאה ולו אשה אחת הראויה לכבוד הזה.

בניגוד למועמדויות לפרס האוסקר, ששם כן הקפידו על גיוון מגדרי, נשים זכו לכתף קרה מתא הכתבים הזרים, העומדים מאחורי הטקס, גם בתחומים אחרים, כמו התסריט. בולט לרעה במיוחד הוא המקרה של גרטה גרוויג, הבמאית של "נשים קטנות", אחד הסרטים הפייבוריטיים לזכייה בטקסים החשובים השנה. המקרה של גרוויג בולט במיוחד מפני שזו היתה הזדמנות לתקן עוול קודם של אותם מעניקי הפרס: ב־2017 סרטה "ליידי בירד" זכה בגלובוס על הסרט הקומי הטוב ביותר, אך היא עצמה לא הוצבה כמועמדת לפרס הבימוי.

גרטה גרוויג. עוול כפול מוועדת גלובוס הזהב צילום: שאטרסטוק

עוד התעלמות מפתיעה של חברי הגלובוס — שמחלקים פרסים גם בתחום הקולנוע וגם בתחום הטלוויזיה, בחלוקה ליצירה קומית וליצירה דרמטית, כך שהיה די מקום לאתר במאיות מועמדות לפרס — היא מאווה דוברניי, שביימה את הסדרה המרשימה של נטפליקס "כשהם רואים אותנו" על חמישה חשודים באונס בסנטרל פארק.

למעשה’ ב־76 הפעמים שבהן התקיים טקס גלובוס הזהב נמצאו רק חמש נשים ראויות למועמדות לפרס הבימוי: ג'יין קמפיון (על "הפסנתר"), סופיה קופולה ("אבודים בטוקיו"), קתרין ביגלו ("מטען הכאב"), אווה דוברניי ("סלמה") וברברה סטרייסנד ("ינטל"), כאשר רק האחרונה זכתה בפרס הבימוי, וזה היה ב־1983.

השחקנית שרליז תירון, המועמדת לפרס השחקנית על השתתפותה בסרט "Bombshell", סיכמה זאת כך: "נשים מייצגות כ־10% מהבמאים בתעשייה, ואחרי שנה טובה כמו שהיתה לנו זה ממש מגוחך. לא קוּל בכלל".