אמן ההיעלמות: העדויות שיוכלו לעזור למדינה להתמודד עם תכנון המס של קובי מימון

יציאתו של איש העסקים קובי מימון מהצל וכניסתו השבוע באופן רשמי לפירמידת אקויטל וישראמקו לוו בהערכות כי הסיבה למהלך היא תכנון לשוב לישראל אחרי עשור של היעדרות כדי להנות מהטבות המס המפליגות שיקבל כתושב חוזר.

אף שרשמית לא הוכחה עד כה בעלותו של מימון על החברות בפירמידת אקויטל, שורת עדויות, תצהירים ואמירות של גורמים מגוונים – מפוליטיקאים ועד עובדים בכירים לשעבר - שמטו לכאורה בעבר את הקרקע מתחת הניסיון של מימון להישאר בצללים, וקשרו אותו יותר ויותר לחברות שהוא ניסה להתנער מהן.

העדויות שמוציאות את קובי מימון מהצל

בחינה של כל אותן עדויות מעלה תמיהה האם מימון אי פעם בכלל התנתק מאותן חברות. אמנם הוא העביר את חייו לחו"ל, אולם נכון לתהות האם הגיוני שמימון יזכה להטבות מס כה מפליגות מהמדינה אחרי שבמשך שנים שיחק ב"חתול ועכבר" עם הרשויות והצליח לחמוק מכך שיקשרו אותו רשמית לפירמידת החברות, קשר שהיה עולה לו בין היתר בתשלום מסים.

הקשר לאיי הבתולה

במשך שנים מייחסים למימון בשוק ההון את השליטה מאחורי הקלעים בפירמידת אקוויטל הציבורית (המחזיקה בשרשור בין היתר בנצבא וישראמקו השותפה במאגר תמר), דבר שמימון הכחיש בתוקף. אולם כעת נכנס מימון כשותף (10%) בשותפות י.ח.ק השקעות ובשותף הכללי שלה (חברת הניהול) בהשקעה של כ־89 מיליון שקל. בנוסף הוא קיבל שתי אופציות שמימושן המלא עשוי להעלות את אחזקותיו ל־40%.

י.ח.ק היא חברה פרטית ששמה מורכב מראשי התיבות של מקימיה – יובל רן, חיים צוף וקובי מימון. היא מוחזקת על ידי חברה בשם יונייטד קינגסווי, הרשומה באיי הבתולה, בבעלות חברו מילדות של מימון, חיים צוף, וכן בידי משפחת לבנת – ובאמצעותה הם שולטים על פירמידת החברות שתחת קבוצת אקויטל.

עומק מעורבתו של מימון במשק הגז בישראל ובפירמידת החברות נבדק בעבר על ידי רשות המסים ורשות ני"ע, אולם מימון טען כי הוא שכיר ויועץ בלבד לחברות ולא בעל שליטה או מניות בקבוצה. במקביל לפתיחת הבדיקה הודיע מימון ב־2010 כי הוא עוזב את ישראל. הוא עבר לגור באירופה עם בת זוגו והתפטר מתפקידיו כיו"ר דירקטוריון בחברות השונות.

קובי מימון על רקע קידוח תמר צילום: אלבטרוס, אוראל כהן

מאז, למעשה, שמו לא נמצא כלל בדו"חות החברות בפירמידה – וגם הרשויות בישראל לא הצליחו להוכיח את אחזקתו במניות החברות. מימון מצידו נלחם תמיד בהצגתו כבעליהן. אחרי היעדרות של עשור, מימון זכאי לקבל מעמד של תושב חוזר שמביא עמו הטבות מס מפליגות. מדובר בהטבה שהתקבלה ב־2008 (תיקון 168 בפקודת מס הכנסה) לרגל חגיגות ה־60 למדינה, שביקשה למשוך חזרה לישראל ישראלים ויהודים שעשו את הונם בחו"ל, ושבמידה רבה הפכה את ישראל למקלט מס.

התיקון פוטר עולים חדשים ואזרחים ששבים ארצה אחרי עשור לפחות בחו"ל מתשלום מס הכנסה על מכלול הכנסותיהם מחו"ל במשך עשר שנים מבואם לישראל. בנוסף הם גם זכאים לפטור מחובת דיווח על הנכסים שבידיהם, ולשר האוצר אף קיימת סמכות להאריך תקופה זו בעשר שנים נוספות. ההערכה היא כי מימון מחזיק בנדל"ן באירופה ובחברת הייטק ששווים הכולל מיליארדי שקלים, ובמידה והוא אכן יחליט לחזור לארץ הרי שיבקש לנצל את ההטבה הזו, שיש מי שמעריך כי היא תולדה של תכנון מס שנעשה כבר לפני שנים.

אאוטינג מכחלון

שורת עדויות מצביעות על הקשר ההדוק גם בעשור האחרון של מימון לחברות שבפרמידה. כך, מי שלא השתתף בהצבעה על מתווה הגז בשנת 2015 הוא שר האוצר משה כחלון, וזאת בניגוד להבטחתו ערב הבחירות. זמן קצר אחרי שמונה לתפקידו, הודיע במאי 2015 כחלון כי לא יעסוק בסוגיית פירוק מונופול הגז בשל קרבתו לקובי מימון וכי הוא מעביר את כל הסמכויות בנושא לראש הממשלה בנימין נתניהו.

כחלון ומימון הם חברים קרובים זה שנים ומשפחותיהם נמצאות בקשרים הדוקים הכוללים גם חופשות משפחתיות משותפות בחו"ל, למשל בטוסקנה. מימון אף סייע לגייס עבור כחלון מתפקדים בעבר בעת התמודדותו בפריימריז בליכוד. בהודעה שפרסם כחלון הוא קשר את מימון למאגר תמר.

לפי הודעת משרד האוצר, "מיד עם כניסתו לתפקיד הודיע שר כחלון כי הוא גוזר על עצמו שלא לעסוק בנושא משק הגז. נציין, כי גם בעבר נמנע השר כחלון לעסוק בכל נושא הקשור למשק האנרגיה ובכלל זה גם בוועדת ששינסקי, זאת עקב קרבתו האישית לנושא – יחסי החברות עם קובי מימון, שהינו אחד מראשי הקבוצות שלהן החזקות בתחום".

משה כחלון צילום: משה מילנר, לע"מ

אולם ה"אאוטינג" שעשה כחלון לחברו הוותיק לא נגמר כאן.בספטמבר 2015 הותרה לפרסום עדות דרמטית של כחלון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב שניתנה באפריל אותה שנה במסגרת מאבק הגירושים בין מימון לאשתו לשעבר כרמלה וילנסקי. כחלון העיד בבית המשפט על עסקיו של מימון: "אני יודע שקובי מאוד דומיננטי, ואני יודע שהוא עומד בראש קבוצה של הרבה מאוד חברות שאני לא בקיא בהן, אבל אני יודע שהן חברות גדולות". כאשר כחלון נשאל על ידי עו"ד בועז בן צור שייצג את וילנסקי האם מימון הוא האדם הדומיננטי בקבוצה הוא השיב: "כן. הוא דומיננטי מטבעו".

קובי מימון יוכל להגיע

בהמשך עדותו התייחס כחלון לנסיבות עזיבתו של מימון את ישראל בשנת 2010 ושוב קשר את מימון לבעלות במאגר תמר: "הוא אמר 'אני נוסע לחו"ל לעשות עסקים. זהו, נמאס לי, קשה לי פה. מכבידה עלי הרגולציה'". לאחר פרסום העדות ניסה עורך דינו של מימון פיני רובין למזער את הקשר שעשה כחלון, וטען כי אמנם מימון כיהן כיו"ר חברות בקבוצה והיה דומיננטי והרוח החיה בחברות, אולם אין זה אומר כי הוא בעל מניות בהן, "כמו גליה מאור שעמדה בראש בנק לאומי משך שנים ארוכות והיתה הגורם הדומיננטי בבנק, אך הדבר לא הופך אותה לבעלת מניות בבנק".

"שליטה מוחלטת"

גם מנהלים בכירים לשעבר בקבוצה חשפו את הקשר של מימון לפירמידת החברות. בולט מכולם הוא מי שבמשך שנים היה איש אמונו של מימון ושימש במשך 23 שנה כמנכ"ל ישראמקו ונפטא, יוסי לוי. באפריל השנה הגיש לוי תצהיר יוצא דופן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במסגרת תביעה שהוא מנהל נגד נפטא לקבלת פיצויים. בתצהיר חשף לוי את מה שמימון כל השנים ניסה להסתיר – שהוא האיש ששלט למעשה ללא עוררין בנעשה באשכול החברות.

"חברת אקויטל והחברות שבשליטתה (יואל, נפטא, איירפורט סיטי וישראמקו) נמצאות בשליטתו של חיים צוף, אך מי ששלט בכל פעילותן היומיומית הוא איש העסקים קובי מימון. ללא אישורו לא ניתן היה לבצע כל מהלך או לקבל כל החלטה מהותית בהן", כתב לוי. "שליטתו בפועל של מימון בחברות היתה מוחלטת, ולא ניתן היה לעשות דבר ללא הסכמתו".

לוי חשף עוד כי גם לאחר שצוף החליף את מימון בתפקידי היו"ר בחברות הקבוצה, בפועל מימון היה האיש הדומיננטי בקבוצה שעל פיו יישק דבר: "גם לאחר עזיבתו של מימון את תפקיד היו"ר הוא המשיך לשבת במשרדו בחברה, ובפועל המשכתי להתנהל מולו ולקבל ממנו הוראות כפי שהיה עד אז. בשל כך גם את ההודעה על סיום עבודתי מסרתי לו".

לוי הוסיף כי "טענות בדבר מעורבותו של מימון בעסקים המיוחסים לו, והיותו הגורם הדומיננטי בהם, הועלו גם על ידי מנהלים בכירים אחרים שעבדו מולו בעסקים האחרים".

יוסי לוי בעבר מבכירי אקויטל צילום: גיא אסיאג

כך, בתצהיר שהגיש לבית המשפט מנכ"ל התחנה המרכזית לשעבר רו"ח חיים אביגל טען אביגל כי מימון הוא בעל השליטה האמיתי בנצבא (שהיא בעלת התחנה), וגולל סיפור שלפיו אנשי נצבא אספו את הכסף המזומן שמשלשלים המבקרים בשירותים של התחנה המרכזית – מאות אלפי שקלים בשנה – והעבירו אותו ישירות למשרדו של מימון.

בתיק זה נתן שופט המחוזי מרכז בנימין ארנון באוגוסט 2017 פסק דין שגם הוא קשר ישירות את מימון לבעלות בחברה: "נצבא, באמצעות בעל השליטה מימון, טענה כי היא פועלת לטובת התחנה ולצורך הגעה להסדר הרבה יותר טוב. בפועל היא פעלה למען האינטרסים האישיים שלה". תצהיר דרמטי נוסף הקושר את מימון לפירמידת החברות הוא של שי כהן, שהגדיר את עצמו כ"איש סודו של מימון" במשך שנים רבות. כהן, בעלי חברת יהלום, העוסקת בתחום השמירה והחניונים, הגיש את התצהיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביוני 2017 במסגרת הליכי פירוק שניהלה איירפורט סיטי נגד יהלום, אשר היתה ספקית שלה.

כהן כתב על מימון בתצהיר כי "למרות היותו 'טייקון' ענק הוא תמיד מאחורי הקלעים ולא נחשף, וזאת למרות העובדה שהחברות בשליטתו חייבות מיליארדי שקלים לציבור המשקיעים בשוק ההון". כהן טען עוד כי על אף ש"חיים צוף רשום כבעלים רשמי, מימון הוא בעל השליטה בפועל" – בקבוצת החברות, הכוללת את נצבא אחזקות, אקויטל, יואל, איירפורט סיטי, ישראמקו ועוד. בתצהיר נטען כי "כל החברות שמפורטות לעיל נשלטות באופן ישיר ולא רשמי על ידי מימון ועושי דברו, אשר משמשים כחותמת גומי. מימון הוא זה שקובע את הכללים ולא בדיוק 'מייעץ' כפי שהוא מגדיר את עצמו".

בתגובה לתצהיר טענו בקבוצת אקויטל כי מדובר בהכפשות של אדם שמצוי בחובות כבדים אליהם וכי "קריסת עסקיו העבירה אותו על דעתו וגרמה לסיפורי הבדים ההזויים וחסרי השחר שלו, אותם הוא הוגה ממוחו הקודח".

גם בהליכים קודמים במסגרת תיק הפירוק של חברת קוי אשראי שקרסה והנכס המרכזי שלה – מניות השליטה בקבוצת אקויטל – נמכר לקבוצת מימון-צוף ולמשפחת לבנת, עלו טענות בבית המשפט לגבי מימון. המפרקים של קוי אשראי הצליחו לגייס את יובל רן, שייסד את קוי אשראי וברח מהארץ עם התמוטטות החברה. רן סיפק עדות ממקור ראשון על האופן בו מימון השתלט על החברות, תוך כדי שהבעלות על החברות לא נרשמת על שמו.

בתצהיר לבית המשפט בנובמבר 2013 טען רן: "ההתנהלות של קובי מימון וחיים צוף מול הרשויות – פלילית... קובי מימון התנה עסקת שותפות באקויטל בכך שהמניות לא יירשמו על שמו ושקווי אשראי תקבל 5 מיליון דולר מאיש הקש המיועד, ושהתשלום הנוסף, ישולם לבעלי השליטה בקווי אשראי במזומן, בשחור". את הטענות האלה הכחישו מימון וצוף באופן גורף, וטענו כי זו דרכו של רן לנסות לסחוט מהם כספים.

יאיר נתניהו צילום: יריב כץ

הקלטה מביכה במיוחד של בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, פורסמה בינואר 2018 בערוץ 2 באותו לילה שבו נסע בליווי נהג ומאבטח לבלות עם חברים במועדון החשפנות פוסיקט. אחד החברים היה ניר מימון בנו של קובי מימון, ובמהלך השיח ברכב בדרך חזרה מהמועדון, כאשר החברים התווכחו על התשלום, נשמע יאיר נתניהו אומר למימון הבן: "אחי, אתה חייב לפרגן לי. אבא שלי עשה לאבא שלך אחלה עסקה. נלחם בכנסת בשביל זה, אחי... אבא שלי סידר לך עכשיו 20 מיליארד דולר. אתה לא יכול לפרגן לי ב־400 שקל?".

הדברים נאמרו ביולי 2015 בתקופה שבה נערכו דיונים בממשלה על מתווה הגז מול מונופול הגז של תמר שבבעלות דלק, נובל אנרג'י וקבוצת ישראמקו – שלפירמידה של מימון היה אינטרס בהוצאתו לפועל. "הסידור", שאליו מתייחס יאיר נתניהו נוגע להחלטה של רה"מ נתניהו שלא להטיל פיקוח על מחיר הגז הטבעי במשק. ואמנם, זמן קצר לאחר מכן נתניהו חתם על מתווה הגז שאותו דחף בכל כוחו.

גם אשתו לשעבר של מימון כרמלה וילנסקי ניסתה להוכיח כי הוא הבעלים האמיתי שעומד מאחורי האימפריה. היא פנתה ב־2013 לבית המשפט וביקשה שיתאפשר לה לעיין באותו תיק הקפאת הליכים של התחנה המרכזית, מאחר ובתיק זה נקשר שמו של מימון להיותו, לטענתה, "בעל השליטה האמיתי בנצבא".

גם שר הרווחה לשעבר חיים כץ, בעל קשר חברי ארוך שנים עם מימון. באוגוסט השנה הודיע היועמ"ש על הגשת כתב אישום בעבירות מירמה והפרת אמונים נגד כץ ונגד איש שוק ההון מוטי בן ארי, היועץ הכלכלי והפיננסי של קבוצת אקויטל. במסגרת הקשר בין השניים, העניק בן ארי לכץ, לפי החשד, טובות הנאה לאורך תקופה ממושכת, שהניבו לו מיליוני שקלים, ובמקביל השר כץ קידם אינטרסים של בן ארי, תוך ניצול תפקידו הציבורי. בכתב האישום מצוין כי כץ הכיר את בן ארי לפני קרוב ל־20 שנה בתיווכו של מימון. ובכתב החשדות נכתב כי "אקויטל קשורה לאיש העסקים מימון".