הטבות מס כתושב חוזר הוציאו את קובי מימון מהצל

עשור לאחר שעזב את ישראל, מגלה המיליארדר קובי מימון סימנים ראשונים כי בכוונתו לחזור לחיות בארץ.

מימון, שזה שנים בשוק ההון מייחסים לו את השליטה מאחורי הקלעים בפירמידת אקויטל וישראמקו, נכנס לראשונה להשקעה ישירה בחברת האחזקות הפרטית העומדת בראש הפירמידה.

קובי מימון. בדרך ל־40% צילום: אלבטרוס, אוראל כהן

בדיווח של אקויטל אתמול בבוקר נמסר כי מימון נכנס כשותף (10%) בשותפות י.ח.ק השקעות ובשותף הכללי שלה (חברת הניהול) בהשקעה של כ־89 מיליון שקל. כמו כן הוא קיבל שתי אופציות שמימושן המלא יעלה את אחזקותיו ל־40%. אופציה ראשונה תגדיל את חלקו ל־20% תמורת כ־116 מיליון שקל ותהיה פתוחה למימוש עד סוף 2020. אופציה שנייה תגדיל את חלקו עד ל־40% עד לסוף יוני 2021 תמורת 339 מיליון שקל. מדובר בהשקעה כוללת של יותר מחצי מיליארד שקל.

ד"ש מגיברלטר

מימון עזב את ישראל ב־2010, אז שימש יו"ר י.ח.ק השקעות ואקויטל. לטענתו, לא היה מאז בעל מניות כלשהן בחברות או יו"ר, ושימש על תקן של יועץ בלבד. מאז, הוא חי בגיברלטר עם בת זוג ולהם בן משותף בגיל גן. הוא מחזיק בנדל"ן בהיקף של מיליארדי שקלים באנגליה, בגרמניה ובמדינות נוספות באירופה, וכן בחברת הייטק ששווייה מוערך במאות מיליוני דולרים.

י.ח.ק השקעות שולטת בחברה הציבורית אקויטל, שנסחרת בשווי של 3.75 מיליארד שקל. י.ח.ק מחזיקה ב־30% מהון המניות של אקויטל וב־36% מזכויות ההצבעה בשווי 1.127 מיליארד שקל. אקויטל מחזיקה בשרשור במאגר הגז תמר באמצעות ישראמקו, ובחברת הנדל"ן איירפורט סיטי־נצבא.

לפני העסקה, בעלי היחידות בי.ח.ק ובשותף הכללי כללו את יונייטד קינגסוויי (United Kingsway), חברה פרטית בבעלות חיים צוף המאוגדת באיי הבתולה (74%), ואת משפחת לבנת ויורשי בני גאון (כרמן ניהול נכסים 1997), שהחזיקו ב־26% מהשותפות.

במסגרת העסקה יוקצו למימון 10% מיחידות ההשתתפות של י.ח.ק וממניות השותף הכללי, כך ששני המחזיקים הנוספים ידוללו בהתאמה ל־66.6% ו־23.4%.

בין מימון לצוף אין כרגע הסכם שליטה משותפת, אבל "למען הזהירות לעניין הספים המצריכים הצעת רכש מיוחדת, י.ח.ק השקעות תספור את אחזקותיה יחד עם אחזקותיו של מימון". על הדיווח חתום ערן סער, המנכ"ל הנכנס של אי.די.בי, שעזב את אקויטל לטובת אדוארדו אלשטיין.

חיים צוף. חשדות שאינו בעל השליטה האמיתי צילום: אוראל כהן

עם עזיבתו של מימון את ישראל, פתחה ב־2010 רשות המסים בבדיקה לגבי האיש העומד מאחורי אקויטל, בניסיון לחשב את שומת המס לחברה ועל רקע ידיעות מודיעיניות בנוגע למעורבות של מימון בה.

ברשות המסים וגם ברשות ני"ע חשדו כי צוף אינו בעל השליטה האמיתי. זמן קצר לאחר פתיחת הבדיקה הודיע מימון כי הוא מתפטר מכל החברות הציבוריות של קבוצת אקויטל ועזב את ישראל.

בהמשך העניק מימון ייעוץ לכמה מהחברות בפירמידה בפרק זמן מסוים. הרשויות לא דיווחו על ממצאים כלשהם ולא הצליחו להוכיח שום אחזקה של מימון במניות החברות.

החבר של כחלון

אירוע אחר שהצביע לכאורה על אפשרות כזו היה כששר האוצר משה כחלון פסל את עצמו עם מינויו לטפל בנושא הגז בשל ניגוד עניינים לנוכח קשריו הקרובים עם מימון. מימון, שראה את עצמו מנותק מהחברות, לא אהב את ההצהרה. מדוע, אם כן, הוא חוזר לתמונת העסקים? יש כמה תשובות אפשריות לשאלה הזו.

מקורבים תולים את החזרה ברצון של משפחת לבנת, שמחזיקה במניות החברה, לראות את מימון חוזר לתמונת הניהול, לאחר שהתנתק ממנה בשנים האחרונות. אבל נדמה שזו כשלעצמה לא היתה יכולה להיות סיבה מספקת לצאת מהצללים אחרי שנים כה ארוכות.

אותם מקורבים מוסיפים כי אחרי שעזב את ישראל לאחר גירושים לא פשוטים מלווים בדיונים משפטיים מפרכים, כיום, עם משפחה חדשה, הוא שוקל להחזיר את חייו לישראל.

נדמה שהסיבה העיקרית לשובו היא עסקית. חזרה לישראל אחרי היעדרות של עשר שנים מקנה לאזרח מעמד של תושב חוזר ועמה הטבות מס מפליגות. בין היתר, מדובר בפטור כמעט מלא ומקיף על מכלול ההכנסות שלו מחוץ לישראל וכן פטור רחב מחובת דיווח על אותם נכסים. מימון אינו הראשון ולא האחרון לנצל הטבות מס אלה, אם יחליט אכן לחזור.

צביקה לבנת. אחזקת המשפחה ירדה ל־23.4% צילום: אוראל כהן

מעדיפים הזרמת הון

קיפול מבנה הפירמידה היה כרוך בהוצאות כבדות של בעלי המניות באקויטל. י.ח.ק השקעות השלימה ב־2018, לראשונה, גיוס אג"ח בהיקף של 400 מיליון שקל באמצעות הנפקת סדרה פרטית, שאינה סחירה, לגופים המוסדיים. הגיוס נעשה כחלק מהמהלכים לצמצום הפירמידה לשתי שכבות.

בעלי המניות בי.ח.ק מעדיפים הזרמת הון לחברה כפי שנעשה בעסקה מול מימון, כדי לפרוע את החוב שבזמנו נועד לאפשר לי.ח.ק לבצע הצעת רכש לחלק ממניות הציבור באקויטל, כך שהיא תשמר את השליטה בפירמידה גם לאחר המיזוג שבוצע בין אקויטל לחברה־הבת יואל ב־2018 – הכל כדי לעמוד בהוראות חוק הריכוזיות.

לצד האחזקה בי.ח.ק השקעות, מימון – יחד עם בת זוגו – מחזיק בכ־4.14% מזכויות ההצבעה באקויטל הציבורית – 1.5 מיליון מניות בשווי כ־160 מיליון שקל. מימון רכש את המניות באוגוסט 2018. בדיווח על העסקה נמסר בשעתו כי המען למשלוח מכתבים הוא גיברלטר. במימוש מלא של האופציות, היקף אחזקותיו הישירות והעקיפות של מימון באקויטל עשוי להגיע לכ־20%.

עוד עולה כי מנגנון מינוי הדירקטורים בעסקה קובע שכל בעל מניות שמחזיק 10% מהחברה יהיה זכאי למנות דירקטור אחד.

* * *

הקשר לתיק 1000

ההטבה שהפכה את ישראל למקלט מס

ב־2008, לרגל חגיגות 60 לישראל, החליטו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר האוצר רוני בר־און לאשר את תיקון 168 לפקודת מס הכנסה. התיקון פוטר עולים חדשים ואזרחים ששבים ארצה אחרי עשור לפחות בחו"ל ממס הכנסה על הכנסותיהם מחוץ לארץ במשך 10 שנים מבואם לישראל. בניגוד לפטורים רגילים, התיקון פוטר גם מחובת דיווח ואף קובע כי לשר האוצר הסמכות להאריך אותו בעשר שנים נוספות.

ארנון מילצ'ן. נתניהו ביקש להאריך את תוקף הפטור שלו צילום: חיים הורנשטיין

החוק עלה לכותרות במסגרת חקירת תיק 1000 נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפנה ליאיר לפיד כשהיה שר האוצר כדי שיבחן את הארכת תוקף הפטור עבור ארנון מילצ'ן, כוכב הפרשה, שסיפק למשפחת נתניהו סיגרים ושמפניות בשווי של מאות אלפי שקלים, בין היתר.

התיקון לחוק הפך בעיני רבים את ישראל למקלט מס. כשעולה חדש או תושב חוזר מבקש לפתוח חשבון במוסד פיננסי בישראל, מספיק שיציג תעודת עולה כדי שעבירת העלמת מס תרד מהשולחן.

העלמת מס הפכה לעבירת מקור של הלבנת הון. כלומר, תושב ישראל שמעלים מס מהרשויות הוא גם מלבין הון. הפרקטיקה שמתאפשרת באמצעות חוק מילצ'ן הופכת יותר ויותר בלתי מקובלת בעולם ככל שמשטר המס הבינלאומי הופך יותר ויותר שקוף.

מנהל רשות המסים לשעבר משה אשר הביע התנגדות חריפה להמשך חוק מילצ'ן ודרש לבטל גם את הפטור מתשלום וגם את הפטור מדיווח. עמדתו של מנהל רשות המסים הנוכחי ערן יעקב, שנמצא בימים אלו בכנס של ה־OECD בפריז בדיוק בנושא הזה, פחות חריפה. לדעתו, סוגיית הפטור מתשלום היא עניין למדיניות ממשלתית, אך יש לחייב דיווח.

החל ב־2018 כמעט 100 רשויות מס בעולם מחליפות מידע באופן אוטומטי - מידע המכסה 47 מיליון חשבונות בהיקף כולל של 4.9 טריליון דולר. לפי ה־OECD, זוהו הכנסות פוטנציאליות ממסים בהיקף של 100 מיליארד אירו. ה־OECD מכיר את חוק מילצ'ן, אך נכון לרגע זה אינו מחייב את ישראל לבטלו.

אדריאן פילוט