הקוויאר של ההדר: קבלו את הפינגר ליים
לימון הקוויאר עשה עלייה מאוסטרליה. מלבד המראה המיוחד, יש לו מרקם יוצא דופן שמתפצח בפה
בתום הביקור במשק חביב בכפר ויתקין העליתי לאינסטגרם תמונה של הפינגר ליים מבפנים. זו כנראה התמונה שלי שזכתה להכי הרבה תגובות (אולי חוץ מאלה שלאחר הלידות) והן נחלקו לשתיים: רוב המגיבים תהו מה זה הדבר המשונה הזה והיכן משיגים אותו, וכמה יודעי דבר זיהו את הפרי ותהו, גם הם - איפה משיגים אותו.
- "הקוויאר של הבשר": הבקר היפני שמרגש את השפים
- המכונה שתכין קוויאר מכל דבר
- יוקרה אקסטרים: בנטלי עם גג בגוון קוויאר בלוגה
רוב הפירות מתייחדים בטעם אבל מדי פעם אנחנו שמים יד על איזה פרי שהמרקם שלו הוא הוא זה שעושה את ההבדל. זה המצב במקרה של הפינגר ליים, או “לימון קוויאר”, כפי שהוא מכונה לעתים. זה פרי קטן וירוק שמבחוץ אין כל סימן שמעיד על מה שמתחולל בו בפנים: שם מסודרים עשרות בקבוקוני מיץ עגולים, שמזכירים יותר מכל בצורתם ביצי קוויאר.
המראה הוא מופלא, אבל כשמכניסים אותו לפה קורה דבר מופלא עוד יותר: נגיסה אחת וכל בועיות המיץ הללו מתפוצצות בחלל הפה ויוצרות אפקט קראנצ'י, כיפי וממכר, והכל בטעם ליים חמצמץ עדין.
את הפינגר ליים מגדלים במקומות ספורים בארץ. זה פרי שמקורו ביערות הגשם באוסטרליה, כך שתנאי האקלים שהוא זקוק להם רחוקים מאוד מאלה שיש כאן. אחד המגדלים העיקריים שלו בארץ הוא משק חביב־פינקלשטיין בכפר ויתקין. זה משק משפחתי שמופעל ברצף כבר ארבעה דורות. היום עובדים בו בעיקר דורון חביב, הנכד של מקימי המשק אברהם ואסתר חביב, ושחר חביב, בנו של דורון (הנין של המייסדים). "זה משק שעבר הרבה גלגולים", מספר שחר. "היו מגדלים פה פרות, הדרים, עגבניות, תרנגולות, אבוקדו. מה לא? היום הוא כולל כ־75 דונם של גידולי פרחי קישוט שנקראים 'רוסקוס', ובשותפות עם מיכאל פינקלשטיין, שגם הוא חקלאי מכפר ויתקין, אנחנו מגדלים בעשר השנים האחרונות פרחי מאכל ובחמש השנים האחרונות גם פינגר ליים".
איך הגעתם בכלל לפינגר ליים?
"יש לי חבר בעל משתלה של עצי הדר", מספר דורון, "הוא ידע שאנחנו אוהבים להתעסק בדברים קצת אקזוטיים, כמו פרחי מאכל. הוא הכיר לי את הפינגר ליים כי חשב שזה יכול להשלים. זה פרי שהאבוריג'ינים באוסטרליה היו משתמשים בו כצמח מרפא כי יש בו המון ויטמינים, בעיקר ויטמין סי. בכל פרי קטן יש כמות כמו בשלוש קלמנטינות".
איך מגדלים פה פרי מאקלים של יערות גשם?
"אנחנו עדיין לומדים", צוחק שחר. "מי שליווה אותנו היה סבא שלנו מצד אמא, שהוא אגרונום בן 87, מומחה להדרים. הוא זה שהביא לארץ את הפומלית. התחלנו יחד להתנסות בגידול של הפינגר ליים לפני חמש שנים ולקח לפחות עוד שלוש שנים עד שהיו לנו פירות שיכולנו להוציא לשוק. זה צמח שגדל באופן מאוד אטי, והעץ שלו הוא מאוד קוצני כך שצריך לקטוף אותו אחד אחד, בזהירות, עם כפפות מיוחדות. הוא נותן פירות מאמצע יוני ועד תחילת דצמבר. זה אתגר גם כי אין עליו כמעט ידע בארץ. אנחנו לומדים תוך כדי ניסוי וטעייה. הוא פרי הדר אבל לא מתנהג כמו פרי הדר".
מה עושים איתו?
"זה פרי יוקרתי. השימוש העיקרי בו הוא לקישוט מנות. הוא מעניק טעם עדין ולא חמוץ מדי של ליים והחוויה שלו בפה מאוד ייחודית. הוא הולך טוב בעיקר עם דגים ויש מאכלים שהוא ממש מעיף אותם, כמו אבוקדו. אנחנו אוהבים לשים אותו בטחינה כי הוא נותן לה מרקם מעניין. גם בקוקטיילים הוא מצוין".
ולשאלת השאלות: איפה משיגים אותו?
"מהמשק שלנו אנחנו מייצאים כ־70% לאירופה. השאיפה היא שהקהל בארץ יכיר את הפרי ויצרוך אותו יותר. אנחנו עובדים דרך משווקים שמוכרים אותו בין השאר בשוק הנמל בת"א, ב'עלה הביתה' ששולחים משלוחי ירקות הביתה וברשת הסופרים 'פוליצר' שיש לה סניפים פה באזור (צפון השרון). זה לא פרי זול, המחיר הממוצע עומד על 35 שקל לקופסה קטנה, אבל מי שטועם אותו פעם אחת מבין שהוא שווה את זה". ניתן להשיג את הפרי גם ב״נוי השדה״ שעושים משלוחים הביתה.