שופט וראש ממשלה נרצחו, וכמעט גם עיתונאי

1. השופט ד"ר עדי אזר, שצמרת המשפט התכנסה בחמישי האחרון לציון זכרו, הוא האדם היחיד בתולדות מדינת ישראל שנרצח כי היה שופט. מחר אנו מציינים את יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. ובנס, לא הצטרף לשופט ולראש הממשלה עיתונאי, דניאל סיריוטי, שהוכה ונדקר.

אזר לא נרצח בגלל פסק דין ששלח עבריין כבד לכלא, אלא כסטטיסט במזימה שטנית שבחרה באקראי שופט כדי להשתמש בכלי הרצח ככלי מיקוח לשחרור יוזם הרצח מהכלא. ביום חמישי נחנך בבית המשפט המחוזי בתל אביב אודיטוריום על שמו. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות השוותה בין אזר לשופטים האיטלקיים ג'ובאני פלקונה ופאולו בורסלינו שנרצחו בפיצוץ מכוניותיהם, "עונש" על שהביאו להרשעת מאות מאנשי המאפיה הסיציליאנית.

השופט עזר צילום: תומריקו

"במדינה דמוקרטית", אמרה חיות, "שופטים, להבדיל מאנשי צבא למשל, אינם נמנים עם מי שהתפקיד והשליחות הציבורית שנטלו על עצמם עלולים לעלות להם בחייהם". ולמרות הרקע השונה ברציחות, ציינה חיות את הדמיון בין אזר לעמיתיו באיטליה: "המכנה המשותף בין מעשה הרצח הזה לרציחתם של שופטים דוגמת פלקונה ובורסלינו הוא מטרתם של הרוצחים להשיג לעצמם יתרון בהליכים המתנהלים בפני הרשות השופטת".

מחר יצוין הרצח הפוליטי הראשון של ראש ממשלה בישראל. ולאחר תקדימי השופט וראש הממשלה, כמעט היה לנו גם את העיתונאי הראשון שנרצח בגלל היותו עיתונאי. דניאל סיריוטי מ"ישראל היום" הוכה ונדקר לאחר שמדבקת העיתונאי על רכבו הסגירה את עיסוקו ה"שמאלני והבוגדני". האירוניה היא שמדובר בעיתונאי "ישראל היום", המזוהה עם נתניהו והימין, מה שכמובן לא מפחית מחומרת האירוע.

הקשר והגבול בין ביקורת להסתה, בין מילים "משפרות" ל"מילים הורגות" אף פעם לא ברור והוא נקשר ונמתח בעיני המתבונן ואוזני המאזין. ובמקרה שלנו תומכי ביבי אוחזים בביקורת ומתנגדיו טוענים להסתה.

אמיר אוחנה צילום: אוהד צויגנברג

הימין הקיצוני קידם את יום השנה לרצח רבין בתיאוריית הקונספירציה של ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר אילן לפיה רבין לא נרצח בידי יגאל עמיר אלא בידי מתנגדים פוליטיים שחששו כי ייסוג מהסכמי אוסלו - מקלינטון ועד שמעון פרס.

לדברי השר בצלאל סמוטריץ', תיאוריית קידר היא בכלל עניין של חופש הביטוי והסובלנות לשמוע גם דעות מקוממות. כמה צביעות ושקר יש בדברים האלה כשהם באים מפיו של חוזה מדינת ההלכה. אבותיו הפוליטיים של סמוטריץ' סיכלו ב־1992 את עיגון חופש הביטוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חופש הביטוי שעליו נתלה לפתע סמוטריץ' הונחל בפסק הדין האקטיביסטי של השופט אגרנט בבג"ץ "קול העם". את חופש הביטוי לגדף את מערכת המשפט קיבלו סמוטריץ' ואוחנה מבית המשפט העליון שאותו הם עמלים לסרס ולגמד. במדינת ההלכה שסמוטריץ' מפנטז עליה, כשהסנהדרין יחליף את בג"ץ, החופש הזה ייעלם. במדינה הזו קידר לא יוכל להשמיע את התיאוריה שלו מהסיבה שהמשפט העברי מצווה על התרחקות מדבר שקר, וגישת ההלכה לחופש הביטוי היא איסור מוחלט על שקר, לשון הרע, רכילות, מלשינות וקללה.

יצחק רבין

הרב מאיר כהנא שהרעיל את החברה הישראלית בציוויים ההלכתיים לגזענות ואלימות קיבל את כרטיס הכניסה לכנסת ולשיח הציבורי מבית המשפט העליון. בשם חופש הביטוי, בשם הזכות להיבחר וגם ברוח התקווה שצירף אז השופט אהרן ברק לבג"ץ שאפשר לכהנא להתמודד ולהיבחר - שהאמת סופה לנצח את השקר.

הסוף היה שעמיר ניצח את רבין, והמשפט מממשיך להתפלמס (בפרשות הרב עידו אלבה, ומחברי הספר "ברוך הגבר") בשאלה האם "הלכות הריגת גוי" הן דיון הלכתי תיאורטי בלבד או הסתה ממשית לרצח ערבים. על דבר אחד אין מחלוקת והוא שהיהדות ההומניסטית הובסה במאבק על ההשתתפות בהנהגת המדינה. היהדות שדרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום, שמוארת ב"צלם האדם", בחמלה לגרים, מיעוטים וחלשים, התפוגגה כליל מהכנסת ומהשיח הפוליטי לטובת החזון המשיחי הכהניסטי ולמגשימיו, מאיתמר בן גביר ועד בצלאל סמוטריץ'.

4 ראש לשכת עורכי הדין עו"ד אבי חימי הזכיר בדבריו נרצח נוסף, עו"ד יורם חכם, שגם שמו עלה לאחרונה בגילויים האחרונים של דורון הרמן בערוץ 13. כמו ראש ממשלה, שופט ועיתונאי גם עורכי דין נתונים לסיכון מקצועי ששיאו עלול חלילה להגיע לרצח. בעקיפין, גם חכם שילם כנראה בחייו על "חופש ביטוי" שנטל/ה על עצמו/ה עורך/ת דין שהעביר/ה ללקוח של חכם, אסי אבוטבול, ביקורת על איכות הייצוג של חכם. הנה לכם עוד סוג של ביקורת על ביקורת.

וסיכם שר המשפטים אוחנה את דבריו: "אסור, בתכלית האיסור המוסרי - לא רק החוקי - שתיפול חלילה שערה משערות ראשו של שופט. אסור, בתכלית האיסור - שתיפול חלילה שערה משערות ראשה של פרקליטה. אסור - בתכלית האיסור - שתיפול חלילה שערה משערות ראשו של עורך דין. הדבר הזה הוא לאו מוחלט ואין לו סייגים. אין בין זה ובין ביקורת שום קשר ולא צל צלו של קשר".

לפעמים יש קשר, לפעמים אין.