הפיקוח על אלפי חלפני כספים - בלתי אפשרי

ברקת, שנכנס לתפקיד לפני כשנה, נדהם לגלות שכמעט 90% מהבקשות לרישיון לפעול בתחום מתן שירותים פיננסים הן של שחקנים קטנים, חלק לא מבוטל מהם חלפני כספים זעירים שפעילותם שנויה במחלוקת.

חוק שטרום, שנועד להגביר התחרות במערכת הבנקאית, הסדיר לראשונה משטר של פיקוח על כלל השחקנים החוץ בנקאיים שעד כה פעלו תחת משטר של רישום בלבד. השחקנים הללו כללו שחקנים רציניים וראויים כמו מימון ישיר ופנינסולה. אלא, שתיבת הפנדורה שגילה ברקת, קרי, היכולת של רשות שוק ההון לפקח על אלפי חלפני כספים נוספים - היא על גבול הבלתי אפשרית.

שטרות צילום: שאטרסטוק

שתי דרישות סף מרכזיות הגדירו את מתן הרשיון לשחקנים האלה: היעדר הרשעות פליליות והון עצמי של כמיליון שקל. רובם לא עומדים באחד מתנאי הסף וחלקם אף פועלים על גבול השוק האפור. לפי רשות שוק ההון, חלק לא מבוטל מהשחקנים לא יוכל ממילא לקבל רשיון ולכן דינו לחדול מלפעול.

וכאן עולה השאלה: האם רשות שוק ההון, שמפקחת על שוק הפנסיה והביטוח, היא זו שצריכה לדאוג לטוהר ההתנהלות של חלפני הכספים? האם את התשומות הניהוליות המצומצמות שלה היא צריכה להשקיע בהם, או למקד את משאביה באותם 10% מהשחקנים הרציניים שבאמת יכולים לחולל תחרות?

לפעמים ראוי להודות בטעות. לא נכון היה להטיל על הרשות את הפיקוח על חלפני הכספים. יש לבצע בחינה מחודשת שתציף את השאלה, האם נכון לחזור למשטר הקודם של המשך קיומם, המפוקפק, של חלקם, תחת רישום בלבד, ולהשאיר את אלו מהם שפועלים על הגבול האפור לידיים האמונות של רשות המיסים ורשות הלבנת הון, או להקצות להם פיקוח ייעודי.

מדובר בתחום פעילות זניח במימדיו ליצירת תחרות אמיתית לבנקים, וראוי שרשות שוק ההון תמקד מאמציה בפיקוח והסדרה של מתחרים אמיתיים, בוודאי כשהיא מוגבלת בכוח אדם ומשאבים.