רוב הציבור הישראלי נותן ציון נכשל למדיניות הכלכלית של הממשלה היוצאת

הציבור נותן ציון נכשל למדיניות הכלכלית של הממשלה היוצאת. כך עולה מסקר דעת קהל שנערך ביולי 2019 על ידי מכון סמית עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה. חיבור השאלון והניתוח לסקר נעשו על ידי פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, המכהנת כסגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מהסקר עולה עוד כי רוב המשיבים לא סומכים על הממשלה שתנהל את הגירעון באחריות, וכי הציבור סבור שהממשלה צריכה להגדיל את השירותים החברתיים בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות, אך לא להעלות מסים, כי הוא אינו בטוח שהכספים אכן יופנו לצרכים החברתיים.

בסקר, שאת השאלון והניתוח שלו, מלבד פלוג, ערכו גם דפנה אבירם־ניצן מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון לדמוקרטיה, וירדן קידר חוקר במכון, השתתפו 503 אנשים – מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל בהתפלגות על פי מגדר, גיל, אזור מגורים, לאום, השכלה ומידת דתיות בקרב יהודים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג, ושר האוצר משה כחלון צילומים: עמית שעל, אוראל כהן, אלכס קולומויסקי

סדרי עדיפויות לקויים

סולם המדידה שלפיו נשאלו המשיבים הוא בין 1–5, כאשר 1 = נכשל, ו־5 = מצוין. מנתוני הסקר עולה כי מעל רבע מהמשיבים (26.1%) נתנו למדיניות הכלכלית של הממשלה ציון נכשל. 18.9% נתנו ציון בלתי מספיק (רמה 2), 30.5% נתנו ציון ברמת אמצע סולם הבדיקה כלומר משמעותו ציון מספיק (61). עוד עולה כי פחות מרבע מהמשיבים (18.9%) נתנו לממשלה ציון טוב ורק 5.6% נתנו ציון מצוין. כלומר, כ־45% נתנו לממשלה ציון נמוך (רמות 1 נכשל ו־2 בלתי מספיק) ו־24% נתנו ציון טוב ומצוין. הציון הממוצע בשאלה זו הוא 2.6 מתוך 5. המשמעות היא שהציון הוא 52 מתוך 100, כלומר ציון נכשל.

שאלה נוספת שנבחנה בסקר היא הערכת תפקוד הממשלה בתחומים החברתיים. הציון שנתנו המשיבים לתפקוד הממשלה בתחומים אלה היה נמוך מאמצע הטווח (3) בכלל התחומים שנבדקו: הציון הממוצע בתחום החינוך היה 2.68, בתחבורה 2.65, בבריאות 2.42, בצמצום פערים החברתיים 2.3 ובצמצום העוני 2.26 בלבד. מדובר בציונים של 45–54 מתוך 100 כלומר גם כאן מדובר בציון נכשל לממשלה.

בתחום החינוך רוב המשיבים (78%) נתנו לממשלה ציון המשקף שאינם שבעי רצון (רמה 3 ומטה). רק 22% נתנו לה ציון המשקף שביעות רצון גבוהה (רמה 4 או 5). כמחצית מהמשיבים שאינם שבעי רצון ציינו כי הסיבה העיקרית לציון הנמוך היא חוסר אכפתיות או סדרי עדיפויות לקויים של ההנהגה. 15% ציינו שיש קושי אמיתי בפתרון הבעיות בתחום, ואחוז דומה ציינו שתפקוד השר האחראי הוא הסיבה לציון הנמוך. רק 13% ייחסו את הציון הנמוך לתפקוד הממשלה בתחום בחוסר בתקציב.

גם בתחום התחבורה רוב המשיבים (44.2%) נתנו לממשלה ציון המשקף כי אינם שבעי רצון (רמה 3 ומטה). רק 28% נתנו ציון המשקף שביעות רצון (רמה 4 או 5). מבין כלל מי שאינם שבעי רצון מתפקוד הממשלה בתחום התחבורה, 41% ציינו כי הסיבה העיקרית לכך היא סדרי עדיפויות לקויים או חוסר אכפתיות של ההנהגה, ועוד 22% השיבו כי ישנו קושי אמיתי בפתרון בעיות. 15% ציינו את תפקוד השר ופחות מ־9% ייחסו זאת לחוסר תקציב לתחום.

גם בתחום הבריאות רק 17% נתנו לממשלה ציון המשקף שביעות רצון של רמה 4 או 5, בעוד רוב המשיבים – 83% – נתנו לה ציון המשקף חוסר שביעות רצון – רמה 3 ומטה. מבין אלה שאינם שבעי רצון מתפקודה בתחום זה – 45% השיבו כי הסיבה העיקרית לכך היא חוסר אכפתיות או סדרי עדיפויות לקויים של ההנהגה. 15.5% תלו זאת בתפקוד בעייתי של השר הממונה (שר הבריאות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגן שר הבריאות המנהל את המשרד הוא יעקב ליצמן, צ"ז), ואחוז דומה בקושי לפתור את הבעיות בתחום הבריאות. רק 11% סבורים שהבעיה היא חוסר תקציב.

בריאות כן, ביטחון פחות

בתחום צמצום העוני רוב המשיבים (84%) נתנו לממשלה ציון המשקף כי אינם שבעי רצון. רק 16% הביעו שביעות רצון (רמה 4 או 5). מבין אלה שאינם שבעי רצון מתפקוד הממשלה בתחום זה, 55% השיבו כי הסיבה העיקרית לציון הנמוך היא חוסר אכפתיות או סדרי עדיפויות לקויים של ההנהגה, ואילו 15% תלו זאת בקושי אמיתי בפתרון בעיות. רק 11% תלו זאת בחוסר תקציב.

באשר לשביעות רצון מהמצב הכלכלי האישי, כ־35% מהמשיבים השיבו כי הם לא מרוצים ממצבם, לעומת 29% שהשיבו שהם מרוצים. התפלגות זו משקפת שביעות רצון ממוצעת של 2.8, כלומר נטייה קלה לחוסר שביעות רצון.

בסקר נשאלו המשתתפים כיצד לחלק מחדש את תקציב המדינה בין שבעה תחומים. 93% מהמשיבים סבורים שיש להגדיל את תקציב הבריאות, מהם 74% חושבים שיש להגדילו משמעותית. גם בנוגע לתקציב החינוך סבורים רוב המשיבים – 82% – שנדרשת הגדלה. מתוכם, 52% חושבים שיש להגדילו משמעותית. בנוגע לתקציב הרווחה – 72% בעד הגדלת התקציב, מהם 41% בעד הגדלה משמעותית. בתקציב התחבורה – 71% בעד הגדלתו, מהם 37% תומכים בהגדלה משמעותית.

ואילו בנוגע לתקציב הביטחון – רק 38% השיבו שיש להגדילו, מתוכם כ־18% הגדלה משמעותית, מול 28% שהשיבו כי יש להקטינו, מתוכם 10% הקטנה משמעותית.

לנוכח המחסור במקורות להגדלת השירותים, נבחנה שאלת הגדלת כלל השירותים החברתיים והנכונות להעלאת מסים. 86% מהמשיבים השיבו שיש להרחיב את השירותים החברתיים כמו חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי ותחבורה. לעומת זאת, מבין אלה שחשבו שיש צורך בהרחבת השירותים הללו רק כשליש – 37% – ציינו כי הם מוכנים לשלם יותר מסים כדי לממן את הגדלת השירותים.

בנושא העלאת קצבאות הזקנה סבורים כ־85% מהמשיבים שיש צורך להגדילן. מבין אלה שחשבו שיש להגדיל את הקצבאות כמחצית – 51% – ציינו כי הם מוכנים לשלם יותר לביטוח הלאומי כדי לממן זאת.

בסוגיית הגדלת תקציבי הבריאות באמצעות העלאת מס הבריאות השיבו 54.7% בשלילה לעומת 45.3% בחיוב. 69% מהמשיבים שמתנגדים להעלות את מס הבריאות לא מאמינים שההעלאה במס הבריאות תופנה להגדלת תקציב הבריאות.

הסקר מעלה כי רק 72.6% מהמשיבים ידעו כי קיים גירעון בתקציב המדינה, לעומת 5.6% שהשיבו שאין גירעון ו־21.9% שלא ידעו. 43% השיבו כי אינם מבינים או מבינים במידה מועטה מהי המשמעות לגביהם באופן אישי כי קיים גירעון בתקציב. שיעור המשיבים שציינו שהם מבינים את המשמעות עולה עקבית עם הגיל, ורמת ההשכלה.

כשנשאלו מה יש לעשות בנוגע לתחזית שהגירעון יחרוג מהיעד, רק כ־9% מכלל המשיבים השיבו כי הם סומכים על הממשלה שתנהל את הגירעון באחריות. 31% השיבו כי יש להקטין את הגירעון גם במחיר של קיצוצים תקציביים, 25% השיבו כי יש לשמור על רמת הגירעון הנוכחית כדי שלא לקצץ בתקציבים החברתיים, ו־30% השיבו כי ניתן להגדיל את הגירעון (מתוכם 20% שהשיבו כי יש לעשות זאת רק לפעולות שיובילו לצמיחה עתידית ו־10% שהשיבו כי ניתן לממן בעזרת הגירעון הוצאות רווחה).

"הציבור מגלה אחריות"

פלוג מונתה כנגידת בנק ישראל בשנת 2014 על ידי רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר דאז יאיר לפיד וכיהנה עד נובמבר 2018. היא מתחה ביקורת על מדיניות הממשלה היוצאת בראשות נתניהו שבה משה כחלון היה שר האוצר ובכלל זה על תוכנית מחיר למשתכן, החריגה מיעד הגרעון, צמצום משקל ההוצאה הציבורית והקושי לספק שירותים ותשתיות במקרה של העלאת ההוצאה הביטחונית.

פלוג הסבירה בנוגע לסקר כי "לציבור יש עמדה ברורה לגבי סדרי העדיפויות החברתיים כלכליים. כאשר הרוב המכריע (93%) מעוניין בהגדלת חלקו של תקציב הבריאות. מעניין שהסיבה המכרעת לחוסר הנכונות של הציבור לשלם יותר מסים נעוצה בחוסר האמון כלפי הממשלה, והציבור מביע חשש שהעלאת מסים לא באמת תופנה לטיוב השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחים". עוד הוסיפה פלוג כי "הציבור מגלה אחריות: רק 13% השיבו שרצוי להגדיל את השירותים הציבוריים על חשבון הגדלת הגירעון".

דפנה אבירם ניצן: "הסקר מלמד על שביעות רצון נמוכה של הציבור מתפקוד הממשלה בתחומים החברתיים-כלכליים, כאשר הסיבה המרכזית לכך היא סדרי עדיפות לא טובים וחוסר אכפתיות של ההנהגה. למעשה הציבור מביע אי-אמון בממשלה – רובם לא מאמינים שהעלאת המיסים תופנה ליותר שירותים לאזרח ולכן גם אינו מוכן לשלם יותר מיסים. כל זאת, למרות שלדעת רובם יש צורך בהגדלת שירותים בתחומי הבריאות, חינוך, רווחה ותחבורה".