כך נכחדות מנכ"ליות בחברות המובילות

למרבה הצער, הנתונים הללו נכונים לא רק בישראל, אלא גם במדינות מערביות נוספות. מחקר של חברת הדירוג S&P שפורסם החודש מצביע על ירידה בשיעור המנכ״ליות בחברות המרכיבות את מדד החברות הציבוריות הגדולות של ארצות הברית S&P 500 בעשור האחרון. לאחר שיא (עצוב) של 28 מנכ״ליות ב־2017, כעת רק 24 נשים מובילות חברות ענק בארצות הברית.

מימין לילך אשר טופילסקי ורקפת רוסק עמינח צילומים: רמי זרנגר, אוראל כהן

מדוע, למרות המודעות הגוברת לנושא המגוון המגדרי במקומות עבודה, ואף שלכאורה חברות עושות לא מעט מאמצים על מנת לשלב ולקדם נשים, המספרים הללו לא רק שלא עולים, אלא אף יורדים? יש לא מעט תשובות לשאלה הזו, אבל כולן מתנקזות, בסופו של דבר, לנקודה מרכזית אחד והיא שמנכ״ליות - בדיוק כמו מנכ״לים - לא נולדות אלא נוצרות.

על מנת למנות אשה לעמוד בראש חברה, נדרשת עתודת נשים מצוינות בתפקידים בכירים, ובסעיף הזה הרבה חברות נכשלות. במכוון או שלא, חברות רבות נוטות באסטרטגיית "עלה התאנה": אשה בכירה בודדת בתפקיד בולט בחברה, שנשלפת לכל תמונה או אירוע חשוב.

לא מספיק לגייס נשים לתפקידים זוטרים ולהמתין שהן יתקדמו, צריך ליצור תשתית וסביבה שיאפשרו להן לעשות זאת. בשנים האחרונות אנחנו עדים ללא מעט מחקרים שמתפרסמים על פערי שכר, אפליה ואפילו הטרדות מיניות.

כל המחקרים הללו חשובים מאוד, אבל לצדם חובה לשים לב גם לשורה של שינויים קטנים שנדרשים בכדי להפוך מקום עבודה לסביבה רב־מגדרית. חלל עבודה משותף, למשל, מצטלם יפה מאוד, אבל האם הוא מועיל וידידותי לנשים אחרי לידה שצריכות פינת הנקה?

העובדה שיש היום רק מנכ״לית אחת ב־125 החברות המובילות במשק היא מטרידה מאין כמוה, אבל שאלה חשובה לא פחות שמוכרחה להישאל היא: כמה מועמדות מתאימות לתפקיד יש היום בכל אחת מהחברות הללו? וכדאי שהשאלה הזו תעלה בכל ישיבת דירקטוריון עד שהתשובה עליה תהיה ״לפחות חצי״.