החריגות פורחות בתפקידים בכירים

יחידת אכיפת השכר בתוך אגף השכר של משרד האוצר היא אחת היחידות החשובות במשק הישראלי.

הסיבה לכך פשוטה: כ־40% מתקציב המדינה הם שכר. מדובר בסכום של כ־160 מיליארד שקל, כך שקל לדמיין מה קורה כשכמה מנהלים בכירים במגזר הציבורי מוסיפים לשכר של עמיתיהם כמה אלפי שקלים ‑ ללא אישור ובניגוד למדיניות.

נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ. השעה השעה מתפקידו בכיר באוצר האחראי על חקירות בנושא חריגות שכר צילום: אבי אוחיון, לע"מ

העובדה שההוצאה על שכר היא כה גבוהה הופכת את חריגות השכר לבלתי מתקבלות על הדעת. אלא שגם אחרי 20 שנות פעילות של היחידה לחריגות שכר, גם בדו"ח הנוכחי מדווחת העמדה לדין משמעתי של כמה מנהלים בכירים, שעליהם "הושתו אמצעי משמעת מגוונים, החל בפיטורין והשעיות ארוכות וכלה בסנקציות כספיות מהותיות", כך לפי דו"ח חריגות השכר ל־2017.

אך למרות זאת, עדיין "מנהלים בכירים מסרבים להעביר נתוני שכר וכוח אדם לממונה על השכר", כך לשון הדו"ח. מעבר לכך, הדו"ח החדש חשף אירוע חריג: סגן הממונה על השכר, האחראי על חקירות החורגים, חרג בעצמו בשכר לכאורה, בשעות וגם באש"ל. אם החששות יאומתו, מדובר במכה קשה עבור אגף השכר של האוצר.

רוב חריגות השכר מיוחסות לבעלי התפקידים החזקים ביותר במערכת. לפי הדו"ח, בכ־61% מהגופים שבהם התגלו חריגות שכר לכאורה, העובדים החורגים אוחזים בתפקידי מפתח בגוף. יתרה מכך, בדיקה של הגופים החורגים לכאורה מעלה כי החריגות מתרחשות דווקא בגופים החזקים ביותר: אלתא, רשות שדות התעופה והאוניברסיטאות הבולטות במדינה.

לא מעט מנהלים תוקפים את האוצר בטענה כי שכר הוא כלי ניהולי שנועד לתמרץ עובדים. אם כך הם הדברים, על השכר לשמש כתמריץ, ולא לעלות אוטומטית כל שנה.