רשות ני"ע החלה לתשאל מעורבים בעסקת בעלי העניין בגרינסטון

ההתפתחויות מפתיעות בבקשה להכרה בתובענה ייצוגית שהוגשה בשלהי 2015 נגד חברת גרינסטון ונושאי משרה בה, שנשלטה בעבר על ידי קבוצת לידר השקעות. ל"כלכליסט" נודע כי ברשות ני"ע החלו לרחרח סביב העסקה והפנו לאחרונה באופן דיסקרטי שאלות לגורמים שהיו המעורבים בה. בבקשה לתביעה הייצוגית מככבים שמות מוכרים בהם יאיר פודים, מבכירי שוק ההון בעבר, שכיהן כמנכ"ל גרינסטון בתקופת עסקת בעלי העניין. פודים נעצר במרץ האחרון ונחקר באזהרה על ידי רשות ניירות ערך בחשד לביצוע עבירות בני"ע בקשר עם החברות הציבוריות ביונדטיים ופרואטולוג'יקס. עוד שם שמתנוסס על הבקשה הוא של צחי אפלויג, יו"ר קבוצת לידר השקעות הנסחרת בבורסה ומחזיקה בשרשור במניות של בית ההשקעות ילין לפידות, ונציג בעלת השליטה עיזבון המנוח דן דוד.

עוד נודע ל"כלכליסט" כי חוות דעת מטעם מומחה ששכר בית המשפט מחזקת את טענות התובע הייצוגי חיים גולדנר, שלפיה באחת עסקאות בעלי העניין השנויות במחלוקת בשוק ההון הישראלי דבק טעם רע. זאת, לכאורה, כאשר החברה הציבורית גרינסטון מכרה ביולי 2011 את השליטה בחברת מחזור הפסולת אי.אי.אר לידי השלד הבורסאי אר.ווי.בי (RVB) שנסחר בנאסד"ק לפי שווי מנופח של 52 מיליון דולר לאי.אי.אר. קודם לביצוע העסקה, רכשה גרינסטון בינואר 2011 את השליטה (65%) באר.ווי.בי מידיו של אביב צידון תמורת 23 מיליון דולר, כשקופת המזומנים שלה הכילה 120 מיליון שקל. בהמשך, בעסקת בעלי עניין, מכרה גרינסטון את אחזקתה באי.אי.אר (30%) לאר.ווי.בי בתמורה ל־15.7 מיליון דולר, עסקה ששיקפה כאמור שווי של 52 מיליון דולר לאי.אי.אר.

בעלת השליטה בלידר היתה עד 2009 קבוצת שרם פודים, עם קריסתה הועברה השליטה בלידר לידי דן דוד המנוח במסגרת הסדר חוב. אפלויג כיהן בתקופת העסקה הן כיו"ר גרינסטון, הן כיו"ר אי.אי.אר והן כיו"ר אר.ווי.בי, ולטענת התובע גולדנר, שהחזיק במועד העסקה במניות אר.ווי.בי, "אפלויג היה אדריכל העסקה וכיהן בכל הכובעים האפשריים, ובעל השפעה על הדירקטורים האחרים בחברות הרלבנטיות לעסקה". גולדנר טען בבקשה כי השווי האמיתי של החברה שנמכרה היא אפס וכי כל תכלית העסקה הייתה ריקון קופת המזומנים של אר.ווי.בי על ידי גרינסטון. ב־2013 נמכרה גרינסטון לסוחר השלדים ירון ייני שבהמשך מכר אותה לניסים דג'לדטי ששינה את שמה לדולומיט.

השופטת בתיק הדס עובדיה מינתה את רו"ח עומר סרבינסקי כמומחה מטעם בית המשפט כדי לבדוק את סבירות השווי שנקבע לאי.אי.אר לצורך עסקת בעלי העניין, ומסקנתו של סרבינסקי מחוות הדעת שהוגשה בסוף מרץ היא שנכון למועד החתימה על העסקה, ב־4 ביולי 2011, עמד שוויה של אי.אי.אר על 9.78 מיליון דולר בלבד – נמוך ב־81% מהשווי לפיו בוצעה העסקה. עוד קובע סרבינסקי כי במועד ביצוע הערכת השווי על ידי דן טהורי, שאישר את נאותות המחיר שנקבע, עמד שוויה של אי.אי.אר על 17.8 מיליון דולר – שווי הנמוך ב־67% מהשווי שלפיו בוצעה העסקה.

סרבינסקי מסביר כי הוא גזר את הערכתו משווי השוק של גרינסטון ולא על בסיס הערכת השווי הכלכלית מכיוון שלאי.אי.אר מאפיינים של סטארט־אפ, ולכן קשה לחזות את גודל השוק העתידי שלה, את נתח השוק שהיא צפויה לתפוס וכמה שנים ייקח לה כדי לתפוס נתח זה. סרבינסקי אף מצא, לטעתו, כי גרינסטון נהנתה מהטבות כתוצאה מהעסקה, בהן שחרור ערבויות בשווי כולל של 6.5 מיליון שקל. בשורה התחתונה, ממצאיו של המומחה מעידים על כך שהשווי לפיו בוצעה העסקה לא היה סביר.

לפני חודש קיימה השופטת דיון עם הצדדים שבו נכח לראשונה גם אפלויג והעבירה לו מסר ברור כי היא ממליצה לו, בעקבות קיומה של חוות הדעת המומחה, להיכנס להליך גישור, אלא שבעצת עורכי הדין החליטו הנתבעים שלא לעשות זאת ולהמתין להכרעת השופטת בתיק. אם התובענה תאושר כייצוגית יוכלו הנתבעים לנסות ולהפריך את חוות דעת המומחה, ולנסות להצדיק את השווי לפיו בוצעה העסקה.

צחי אפלויג ורשות ני"ע סירבו להגיב לידיעה.