פסטיבל "לבי במזרח": "עצם קיומו הוא אקטיביזם"

"האג'נדה שלנו היא להביא חשיפה להמון אמנים, סרטים ואירועים שלא היו נראים במקומות אחרים", מספרת האקטיביסטית כרמן אלמקייס, המפיקה את פסטיבל "לבי במזרח" לקידום תרבות מזרחית, שיתקיים זו השנה העשירית במספר מוקדים בתל אביב (24–27 ליוני), ובהם הסינמטק, התיאטרון ערבי־עברי ביפו ותיאטרון ענבל. הפסטיבל יכלול, בין היתר, הופעות מוזיקה, הקרנות סרטים והצגות, ובהם מפגש בין אסף אמדורסקי למשורר רועי חסן, מופע היחיד "ז'קוב ז'קוב" של אוולין הגואל ומופע מוזיקלי של האקטיביסט ברק כהן. "גם היום עצם הקיום של הפסטיבל הוא אקט אקטיביסטי: גם מבחינת התכנים והקהל שמגיע אליו, כל מי שמגיע אליו אומר את זה", מסבירה אלמקייס.

מלמעלה בכיוון השעון: אסף אמדורסקי ורועי חסן, שיעלו מפגש משותף, דמותה של הסופרת וההוגה ז'קלין כהנוב שעומדת במרכז הסרט "לבנטינית" ואוולין הגואל שתציג את מופע היחיד "ז'קוב ז'קוב" צילומים: DariaDaria69, יריב כץ, אבי הראל

את הפסטיבל מפיקה אלמקייס יחד עם שולה קשת, מנכ"לית התנועה הפמיניסטית־מזרחית "אחותי" וחברת אופוזיציה במועצת תל אביב מטעם רשימת "אנחנו העיר". "הפסטיבל הוא תוצר של התארגנות 'לבי במזרח', שבה חברים כ־30 ארגוני תרבות מזרחיים שפועלים לקידום שוויון בחלוקת תקציבי התרבות", היא מסבירה. "כשמירי רגב נכנסה למשרד התרבות הצגנו בפניה את הדו"חות שלנו שמראים כי כל מה שהוא לא תרבות אירופאית, מקבל תקציבים מעטים. אנשי המשרד אמרו שזה לא אמור להיות ככה, והבטיחו שיעשו שינוי. אני בטוחה שהיה שינוי כזה. השאלה אם הוא חל ברמה רצינית או בפירורים".

הקדנציה של רגב השפיעה על תקצוב הפסטיבל?

"בשנים האחרונות קיבלנו יותר כסף, והפסטיבל גדל. עכשיו בכל ערב יש שני מופעים ולא אחד. המאבק שלנו לא החל בתקופתה. זה תהליך ארוך שלאט לאט חילחל. אבל הכניסה של רגב לשם, והחלטה שלה שזה מה שהיא הולכת להתעסק בו, עבדה לטובתנו. כיום יש לנו אוזן קשבת במשרד התרבות, מה שלא היה לפני. יש שם אנשים שעד היום אנחנו בקשר איתם בנוגע לפרויקטים. משרד התרבות השתנה. יש עם מי לדבר, יש למי להגיש דברים, ואם משהו לא בסדר מקשיבים שם".

סוגיית חלוקת התקציב עלתה שוב לכותרות לאחרונה עם הצהרתה של רגב שתפעל למנוע תקציב מהפסטיבל החיפאי "ימי תרבות ערבית" שמתקיים זו השנה ה־39, אף שאין לה הסמכות לעשות זאת. אלמקייס - שהיתה מספר 6 ברשימת גשר לבחירות האחרונות - וקשת מזוהות עם השמאל המזרחי, ההיפך הגמור מהליכוד. "השיח שלי קצת יותר מורכב מזה", אומרת אלמקייס. "רגב היא פוליטיקאית, אפשר לא להסכים איתה ואפשר לפרגן לה על דברים אחרים. אנחנו רגילות שנשים מזרחיות מורכבות מדי לשמאל בישראל, זה לא מפתיע אותי. מה שהיא עשתה למען תרבות מזרחית, זה ראוי להערכה. לא עשו את זה לפניה. אף אחד לא ספר את האנשים האלה".

כרמן אלמקייס. "כניסת רגב למשרד התרבות עזרה לנו. התקציבים גדלו ויש לנו אוזן קשבת שם. אפשר לא להסכים איתה על דברים מסוימים ולפרגן לה על אחרים" צילום: תומי הרפז

חינם למי שאין כסף

"הפסטיבל מביא לפרונט של הבמה דברים שלא היו מגיעים לבמות מסוימות. כביכול לכל במה, לאו דווקא במרכז". הסיבות להדרה הזו, לפי אלמקייס, הן לא גזעניות, אלא לוגיסטיות, ונטועות ברוע המוטמע בבירוקרטיה עיוורת ומיושנת: "מה שמכשיל הצגות יחיד או אירועים אחרים הם פעמים רבות קריטריונים של פסטיבלי התרבות. זה כמו ביצה ותרנגולת, אמנים לא מצליחים להביא את התקציבים כדי לעמוד בקריטריונים. למשל להקת מחול בפריפריה: כדי לקבל תקציב מהמדינה חייבים אולם בגודל מסוים. אבל אם אין לך כסף, אין לך איך לבנות אולם. זה לופ שאנחנו התחלנו לשנות".

אל הפסטיבל מגיעים קהלים מכל רחבי הארץ, והמארגנות נחושות להנגיש אותו גם לקהלים שבדרך כלל שוכחים מהם, כמו קשישים ועניים. "נשים מבוגרות, קשישות מדרום תל אביב שאנחנו דואגות להביא בעצמנו, נשים שלא היו מגיעות לפסטיבל בכוחות עצמן כי יש להן קשיים. אם אין כסף למישהו, הוא נכנס בחינם", אומרת אלמקייס. הנגישות הכלכלית היא ערך עליון עבור היוזמות: "אנחנו מנסות לשמור על קו יסוד שכל אחד יוכל להרשות לעצמו לבוא לפסטיבל. אחרת רק אנשים עם כסף יוכלו לבוא, כמו בהרבה הופעות אחרות".

שרים לבנקאים

אחת ההופעות המעניינות בפסטיבל הוא מופע בכורה של האקטיביסט והמוזיקאי ברק כהן, מייסד "באים לבנקאים". השיר שכתב וביצע נגד השוטר אלון רחמני עורר סערה כשנאסר להשמעה, וכמעט עלה לכהן בשנת מאסר. "הוא אף פעם לא הפסיק לנגן אותו", מבהירה אלמקייס. "השיר יבוצע כחלק ממופע בכורה שלם אצלנו. זה חיבור טבעי, הוא אקטיביסט ואמן. יש אצלנו אמנים עם אמירות פוליטיות, שתואמות לאג'נדה של הפסטיבל".

בין היתר, בפסטיבל יוצג הסרט "לבנטינית" של הבמאי רפאל בלולו, שהלך בעקבותיה של ההוגה והסופרת ז'קלין כהנוב, שנולדה בקהיר וחיה בישראל. באמצעות מפגש עם חברותיה ואינטלקטואלים מובילים בשיח המזרחי בישראל, בלולו מגלה מה קרה ללבנטיניות הישראלית כאופציה תרבותית שמהווה מקור לכבוד וגאווה.