כך יצליח נתניהו גם להגיע לשימוע - וגם לדחות אותו

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אתמול (ב') - כצפוי - ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי הוא מתכוון להתייצב לשימוע בענייני חקירותיו במועד שנקבע - 2 באוקטובר. במידה ולא היה מודיע על כך, כתב האישום יכול היה להיחשף כבר בימים הקרובים.

כעת, כששעון החול החל לתקתק, צפוי התרחיש הבא: נתניהו יבקש פעם נוספת דחייה במועד השימוע; היועץ המשפטי יסרב; ונתניהו ישקול פנייה לבג"ץ נגד "ריצת האמוק", כלשונו, של היועמ"ש, שמקפחת את זכויותיו.

היועמ"ש אבילי מנדלבליט וראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי, אוהד צויגנברג

הנה שאלה מעניינת: האם נתניהו יעתור לבג"ץ לפני או אחרי שיעביר את פסקת ההתגברות, שאמורה למנוע מבית הדין הגבוה לצדק להתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה. מבולבלים? בצדק. הרפורמה להחלשת בג"ץ כוללת, לפחות לפי שרי המשפטים המיועדים, גם את ביטול סמכות השופטים להתערב בהחלטות המינהל; אם יחליט היועץ שלא לדחות את השימוע, מדובר בהחלטה מינהלית שבג"ץ לא יוכל לבטל.

'תפקידו המסורתי של בית המשפט הוא להגן על זכויות אדם', ייכתב בפסק הדין הדמיוני, 'ואין ספק שזכותו של העותר (נתניהו) להליך הוגן היא זכות אדם בסיסית. אלא שהחוק מונע מאיתנו לדון באפשרות להושיט לו סעד כפי שטען בפנינו המשיב (היועץ המשפטי) להיעדר סמכות לנוכח תיקון חוק יסוד: השפיטה, הידוע בכינויו פסקת ההתגברות, שמונע מבית המשפט לבקר את החלטותיו כגוף של הרשות המבצעת'.

ואז יהיה לנו שוויון בפני החוק. כפי שמסתננים ושב"חים לא יוכלו לעתור, כפי שמשפחות שכולות לא יוכלו לעתור למען קיום טקס זיכרון אלטרנטיבי, כפי שנפגעי ביטוח לאומי לא יוכלו לעתור כנגד קיפוח זכויותיהם, כך גם ראש הממשלה לא יוכל לעתור כנגד קיפוח זכותו לשימוע הוגן.

לכן, סביר להניח שחצרניו של ראש הממשלה ידחו את חקיקת פסקת ההתגברות עד לאחר שתוגש, אם וכאשר תוגש, העתירה נגד היועץ המשפטי. אבל, גם ללא הפיסקה המגבילה ההיא, נדמה ששופטי בג"ץ כבר הפנימו לבדם את הריסון המצופה מהם. רק לאחרונה דחו עתירות שדרשו מראש הממשלה והיועץ המשפטי להימנע מקיום פגישות אישיות. לא טוב, נטען, שהתובע והחשוד, מנדלבליט ונתניהו, נפגשים בארבע עיניים - ושופטי בג"ץ דחו את העתירה" "התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה", כתב השופט יצחק עמית, "בנושאים של ניהול חקירה פלילית והחלטה על העמדה לדין שמורים למקרים שבהם ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או על יסוד שיקולים זרים".

אז נכון שאותה סבירות משוקצת – מי אמר ששופטים הם סבירים יותר מנבחרי הציבור, כטענת סמוטריץ ויריב לוין – עדיין מפרפרת בארגז הכלים השיפוטי, אבל כדי שהיא תישלף נגד היועץ צריך להתרחש משהו דרמטי שגובל בחוסר תום לב ושיקולים זרים.

בקיצור, הסיכוי שבג"ץ ידחה את השימוע שואף לאפס. ממילא מספר העתירות שהתקבלו נגד היועץ נספרות על פחות מאצבעות יד אחת; אבל העתירה, אם וכאשר תוגש, לא ממש מצפה לדחיית מועד השימוע. היא נועדה ליחסי ציבור, להאדרת דימויו הקורבני של נתניהו בקרב הבייס ולהפצת עוד איבה ודה-לגיטימציה נגד היועץ והפרקליטות שכביכול מתעמרים בו. מה הוא בסך הכל ביקש? לא להשיב לכתב החשדות במהלך עשרת ימי התשובה.

דחיית השימוע היא לא אופציה עבור היועץ, שכבר דחה אותו פעם אחת, ובצדק, כי המועד שנקבע - 10 ביולי - לא היה הגיוני. אבל לאחר שראש הממשלה נקט סחבת כשפרקליטיו סירבו לגעת בחומר (למעט עו"ד עמית חדד, וגם הוא באיחור ניכר), שלא לדבר על הטלת המדינה לשתי מערכות בחירות רק כדי להרוויח זמן מול השימוע, יתקשה התובע להמשיך ולהתקפל בפני החשוד. אם היועץ ידחה את השימוע הוא יהפוך שותף מלא לקרקס שעושה נתניהו מהדמוקרטיה הישראלית.