ללי שמר: "אני יתומה דה לוקס"

"אני לא נפרדת מאמא שלי, אני כל הזמן איתה”, אומרת ללי (הללי) שמר, בתה של כלת פרס ישראל נעמי שמר. “אחי אריאל (הורוביץ -  מנ”ש) אומר שאנחנו יתומים דה לוקס כי אמא איתנו כל הזמן. היא נוכחת אפילו כשרק פותחים רדיו. זה נעים מאוד אבל זה גם עצוב כי זה לא באמת, לפעמים זה מדגיש את החוסר והרבה פעמים זה מלטף ומכסה אותי כמו שמיכה נעימה, מין משהו מר־מתוק כזה”.

ללי שמר. “אמי כאילו הצטנעה אבל בעצם שמה את עצמה במקום לא נמוך" צילום: אפרת אשל

החודש ימלאו 15 שנה למותה של נעמי שמר, ובמסגרת פסטיבל המשוררים במטולה שיזם בית הקונפדרציה בירושלים יתקיים ביום ראשון ב־13:00 האירוע “על הדבש ועל העוקץ” שינחה המנהל האמנותי בני ציפר, ובו תשוחח ללי שמר עם המשוררת נורית זרחי והפובליציסט אורי משגב על יצירתה ואישיותה של אמה. ישירו ויקריאו עופר כלף, בועז גלילי, הדרה לוין אדרי ודורון תבורי.

ממלאת את חיי

מאז לכתה אחראית שמר עם אחיה על העיזבון לצד עבודתה בהוראת התעמלות בריאותית בשיטת מחשבת הגוף. “כרגע היא פשוט ממלאת לי את החיים, בעיקר בשנתיים האחרונות עם צאת הביוגרפיה וההצגה ‘סימני דרך’ בהבימה. בהדרגה גם התחלתי להופיע ולהנחות אירועים הקשורים ביצירתה. אם ההורים שלי היו יודעים, הם היו קמים מקברם ופוצחים בצחוק היסטרי, כי אני כל החיים ברחתי מהבמה, אפילו לא רציתי לשבת בשורה הראשונה כדי שלא יצלמו אותי, זה נראה לי עולם שלא כדאי להשתייך אליו. עם הזמן צברתי המון ידע שלא היה לי קודם, נחשפתי להקלטות נדירות שמגיעות אילי מאספנים שיודעים עליה יותר ממני, שלא לדבר על מחקרים אקדמיים עליה, כתבי יד שלא זכרתי ומכתבים שכתבה לי ומצאתי רק אחרי מותה”. רק החודש תעלה שמר מופע עם שולי נתן (“ירושלים של זהב”), מופע עם רוחמה רז ומופע עם גבי ארגוב ומיקה עינב.

אחת השאלות שעולות בפאנל היא האם היא משוררת? “זו שאלה שאני אומרת שאין עליה תשובה”, אומרת שמר. “יש לה שירים שיכולים להיחשב שירה, ויש שירים קלילים יותר. היא ברחה מההגדרות משוררת ופזמונאית והכריזה שהיא מזמוראית, היא פתרה הרבה דברים בעזרת הלשון. היא כאילו הצטנעה אבל בעצם שמה את עצמה במקום לא נמוך”.

אחד הדברים שהכי חסרים לשמר הוא ההומור של אמה כדרך חיים. “ מבחינתה על כל דבר רציני אפשר היה לצחוק, כולל על מחלתה. היא כתבה המון שירים מצחיקים שפחות זוכרים כי זוכרים יותר את ההמנונים. קשה להכניס אותה להגדרה אחת כי איך יכול להיות שהאשה המשכילה ראתה כל יום אופרות סבון; ומי שכתבה את ‘על כל אלה’ כתבה גם את ‘אין לי רגע דל’. אני מתגעגעת לפרדוקסים האלה”.

ללי שמר בילדותה עם אמה צילום: יעקב אגור

הבנת בזמן אמת כמה היא גדולה?

“לא עסקתי בזה כלל. בבית היא היתה אדם נטול גינונים, חיפשה שקט ופרטיות ולהשתולל עם הנכדים. אני זוכרת את עצמי מתרגשת מאוד משירים מסוימים שהאזנו להם פעם ראשונה כמו ‘על כל אלה’ שנכתב לדודתי שהתאלמנה”.

האהבה ניצחה את הפוליטיקה

שאלה נוספת שתידון בפאנל היא האם נעמי שמר לא זכתה לכבוד הראוי לה בשל דעותיה הפוליטיות הימניות. “לפני כמה שנים ערכו לקסיקון לספרות עברית. את מאיר אריאל ויורם טהרלב המופלאים הכניסו ואת אמא שלי לא. קמה צעקה שלא התחילה מאיתנו אבל הצטרפנו אליה שזה בגלל דעותיה הפוליטיות. היא קיבלה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן־גוריון שחתומה על הלקסיקון אבל לא נכללה בו. בזמנו זה צרם לנו אבל עם הזמן אני כל כך מופתעת מכמה שהיא נוכחת, ואני לא בטוחה שהלקסיקון הזה כל כך נוכח. היו לי ויכוחים קשים אתה לאורך כל שנותיי הבוגרות אבל האהבה ניצחה. הסכמתי שלא יפה לערב את מה שחושבים על היצירה למה שחושבים על דעותיה הפוליטיות”.

אחת השאלות שתעלה בפאנל היא האם תם זמנם של כותבי הזמר העברי והם מפנים מקומם לשירים הים־תיכוניים. “אני לא חושבת שהזמר המזרחי דרס פה מישהו ויש מקום לכולם ואי אפשר להתווכח עם ההצלחה כי זה סוחף, זה משמח, זה עשיר”.