אחריה המבול: על המלחינה אלונה טוראל

בערב חמישי שעבר, בדרכה להופעת יום העצמאות, הלכה לעולמה אלונה טוראל, מפיקה, מלחינה, פסנתרנית ומעבדת שעיצבה במידה רבה את הסאונד של המוזיקה הישראלית משנות השישים ועד התשעים. בין הלחנים הידועים ביותר שלה "אדבר איתך" של חוה אלברשטיין, "הוא לא כל כך חכם", "גשם בוא" ו"אחד חולמני" של להקת הנח"ל ועוד. טוראל היתה חברה בלהקות "הפלטינה ו"זיעה קרה", וניגנה באולפנים ועל במות עם שלום חנוך, אריק איינשטיין, ירדנה ארזי, גלי עטרי, להקת “תמוז”, יובל בנאי ועוד מוזיקאים רבים.

טוראל. את העובדה שנשארה בצללים שייכה למגמה הכללית במוזיקה המקומית צילום: wikipedia

אל האולפנים בארץ הביאה טוראל השפעות של ג'אז, גרוב וגוספל מלימודיה בבית הספר למוזיקה מאנס בניו יורק (בעת שהותה שם חיממה בין השאר את הרבי הנקוק).

כשחזרה לארץ היתה בין הראשונות לנגן בפסנתר החשמלי, פנדר רודס, שנהפך למעין סימן היכר שלה. בניגוד למלחינות אחרות שפעלו בתקופתה טוראל אינה שם מוכר בכל בית. אולי מפני שלא היתה זמרת אלא נגנית, מלחינה ומעבדת, מהמלאכות היותר נסתרות במוזיקה, שלא מזכים בקרדיט ותהילה רבה. במשך שנים טוראל היתה בין הנשים הבודדות שעבדו מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה הישראלית המיינסטרימית. בראיון עם יואב קוטנר אמרה שלא חשה באפליה נגדה. אף שבחלק מההקלטות לא קיבלה קרדיט, היא שייכה את העניין למגמה הכללית במוזיקה המקומית, בה "לא קיבלו קרדיט בדרך כלל". קשה למנות את כל השירים שבהם השתתפה טוראל: מותה בטרם עת הוא הזדמנות לפגוש מחדש כמה מהשירים שאליהם הביאה את הכישרון הוורסטילי ואת הצליל הייחודי שלה.

"אחרינו המבול" / נורית גלרון

הקלידים של טוראל מניעים קדימה את שיר הנושא מתוך האלבום שיצא ב־1989. את הטקסט המחאתי בהשפעת האינתיפדה הראשונה כתבה גלרון ללחן של ארקדי דוכין, וטוראל עיבדה ומנגנת בו בקלידים. בשיר גלרון יוצאת נגד האדישות המקומית: "לא, אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה, זה רק עושה לי רע. בוא נחיה את תל אביב שממול, אחרינו המבול", היא שרה על התינוקת הודא מסעוד ממחנה הפליטים ג'באליה, שכדור גומי פגע בעינה. המיינסטרים לא ידע להכיל את הביקורת של גלרון, והשיר הוחרם בגלי צה"ל עם צאתו.

"בשביל אל הבריכות" / חוה אלברשטיין

הלחן של טוראל למלותיו של יהורם טהרלב הוא מין אוטופיה: לצד בס יציב ודומיננטי מסתלסלים כינורות וחלילים, שעוטפים את השירה התיאטרלית של אלברשטיין. השיר, שנכתב בעקבות מלחמת ששת הימים, מספר על נערה וחייל שנפגשים בפעם האחרונה, רגע לפני שהוא יוצא אל הקרב. השיר כיכב באלבום "מות הפרפר" של אלברשטיין שיצא ב־1968 ונהפך למזוהה אתה. הלחן של טוראל מלא רבדים, עיטורים וקישוטים: כלי המיתר היפהפיים והשירה של אלברשטיין ניצבים בניגוד לטרגדיה המתוארת במלים.

חוה אלברשטיין. הלחן של טוראל ל"בשביל אל הבריכות" עומד בניגוד למילים צילום: דודי חסון

"התעשייה האבירית" / קורין אלאל

הפסנתר של טוראל מככב ב"אנטארקטיקה", האלבום השלישי של קורין אלאל שיצא ב־1989 והיה הפריצה הגדולה שלה לתודעה. יהודית רביץ הפיקה את האלבום וטוראל השתתפה בו "רק" כפסנתרנית. בשיר הפסנתר הדרמטי עם ההשפעות הקלאסיות של טוראל מספר סיפור בפני עצמו ויוצר תחושה של דחיפות וסכנה. טוראל לא רק מלווה כאן את אלאל: הפסנתר הוא שחקן משמעותי בנרטיב שבו אלאל יוצאת בקול חרוך נגד הסגידה לכלי מלחמה והתנהלות תעשיית הנשק הישראלית, למלותיו הציניות והכואבות של מאיר גולדברג.

"תחנת רכבת" / תיקי דיין

ההשפעות האמריקאיות שהביאה טוראל אל המוזיקה כאן ניכרות בשיר הזה שכתבה רותי נוי וביצעה תיקי דיין ב־1971. הלחן מלא בהומור, קלילות וגרוב שאפיינו את הפולק הרוק האמריקאי בשנות ה־60. הקול של דיין נמצא במרכז השיר, ויכל להשתלב בקלות ב”Mamas and the Papas” והרכבים אחרים שצמחו בוודסטוק. אף שההשפעות מחו"ל שייבאה טוראל הגיעו לארץ באיחור, קשה לדמיין את הצליל הישראלי בלעדיהן.