המאייר יזהר כהן: "מחסן הגרוטאות של סבא הוא מאגר הדימויים שלי"
קווי דמיון: המדור שמוקדש למאיירים ואנימטורים ישראליים. והפעם: יזהר כהן, בן 56, גר בתל אביב; בוגר בצלאל; 850 עוקבים באינסטגרם (izhar_cohen@); לקוחות בולטים: ניו יורק טיימס, הדואר הבריטי, הגרדיאן, מגזין סיינטיפיק אמריקן
מה הדבר הראשון שאיירת?
שער למחברת טבע. "בכיתה ב' ציירתי גולגולת על המחברת, ולאט לאט כל מה שנשאר ממנה היה רק השער, כי תמיד הייתי מצייר בשיעורים על הכפולה של אמצע המחברות וכדי שלא תהיה ראיה הייתי תולש אותה אחרי. הציור הוא בעצם מה שהציל אותי, הוציא אותי מהזירה של ההתמודדות בכיתה להרבה משימות אחרות כמו ועדת קישוט ועיתון בית ספר".
- המאייר והאנימטור שחף רם: "בכל תנועה אגבית יש ריקוד קרקסי"
- המאייר יונתן פופר: "דיוקן טוב מרגיש כמו גניבת נשמה"
- המאיירת נעמה בנזימן: "ילדים לא חייבים לקבל הפי אנד"
ממי אתה שואב השראה?
זאב, קריקטוריסט ישראלי. "בכיתה י"ב הוא היה המנחה שלי בעבודת הבגרות. הוא פתח לי את הדלת לסטודיו שלו ופתאום גיליתי שיש אנשים שזה המקצוע שלהם, יש להם ליטרלי מקום – שולחן, כיסא, דלת, לעשות את העבודה הזו. שם נזרע הזרע שהפך את זה לדבר שאני שואף לעשות גם. בזמנו ניסיתי גם לצייר כמוהו אבל לא מאוד הצלחתי, וחוסר ההצלחה הזה שלי בעצם היה מה שחשף בעיניי את כתב היד הפרטי שלי ועיצב אותו".
ראלף סטדמן (Steadman), מאייר בריטי. "יש בעבודות שלו ספונטניות וחופש שאני מתקנא בהם. יכולת לעבד דברים לכדי התפרצות ממושמעת שמשמרת ערכים של כתב יד, אבל גם מסגירה איזשהו טמפרמנט חם ובלתי נשלט. ההתבטאות החזותית שלי היא הרבה יותר מכוונת, ערוכה, אבל לפעמים יוצא לי לשחרר לעולם דימוי שהוא קצת יותר מחוספס כמו שלו".
מה מעורר בך השראה?
גרוטאות. "סבא שלי היה סוחר גרוטאות, והנסיעה אליו בכל סוף שבוע כילד היתה חוויה מטורפת עם חלקי מנועים, ברגים, ברזלים, קרשים – גיבוב של חפצים בלתי מובנים. כל אלה הפכו להיות הבסיס של מאגר הדימויים שלי, ויש חפצים שעד היום מוצאים את דרכם אל תוך העבודות. הוא גם העביר לי את התכונה הזו של איסוף גרוטאות. כיום בגלל אופי החיים שלנו למדתי לשחרר, אבל הן נמצאות בראש שלי, שנהפך לתיקיות על גבי תיקיות של מחסן גרוטאות שמסודרים לי לפי רעיון וצורה. אם אצטרך, למשל, לצייר מנוע של מקרר, לא אצטרך לזה שום רפרנס כי אני מכיר אותם לפרטי פרטים, פירקתי והרכבתי המון כאלה".
תיאטרון. "זה מקום שמהלך עליי קסמים עוד מימי תלמה ילין. כשלמדתי שם, העלינו הפקה של 'אופרה בגרוש' ואני הייתי האחראי על האביזרים וזו היתה חוויה מכוננת. באיורים שלי אני מייצר ממש מיזנסצנה, אני 'מורה' לדמויות איפה לעמוד, לאן להצביע. מה שמרגש אותי במיוחד כשאני צופה בתיאטרון הוא שגם אם ההצגה לא מספיק טובה, אני יודע שיש לי עכשיו חוזה: הצד שלי הוא לשבת בשקט בעוד השחקנים לוקחים את האחריות לעורר אצלי עניין כאשר הם עומדים חשופים על הבמה. אני מרגיש את סוג המחויבות הזו כשאני יוצר איור".
פרויקט שאתה גאה בו במיוחד?
"סדרת איורים שעשיתי במשך שלוש שנים למגזין המדע האמריקאי 'Scientific American'. הם הופיעו אחת לחודש וליוו טור של מדען שעסק בטווח שבין מדע לאמונה. יש לי הזדהות גדולה עם הגישה והתפיסה שלו, וזו באמת היתה מבחינתי הזדמנות פנטסטית. ממש ציפיתי כל חודש לראות איזה נושא אצטרך לאייר הפעם".
מה אתה הכי אוהב לאייר?
כלי תעופה. "טיסה היא מצב אולטימטיבי של ניתוק מזמן וממקום. הרבה דברים שקשה לי לעשות על האדמה, אני מצליח לעשות בטיסות. זה גם בא לידי ביטוי באיורים שלי, שבהם מככבים כלי תעופה רבים. זו מעין הגשמה פונדקאית של החלום שלי להיות טייס".
והכי פחות?
פורטרטים. "פשוט אין לי כישרון לזה".