גמר ליגת האלופות: 11 חברים ועוד אחד

במשרדו של אלכס פרגוסון במגרש האימונים של מנצ'סטר בקרינגטון היה צילום אחד בגודל פוסטר. לא של פרגוסון אלא הצילום המפורסם של צ'רלס אבטס "ארוחת צהריים על גורד שחקים". מדובר בתצלום שחור־לבן מפורסם שצולם במהלך הבנייה של בניין ברובע מנהטן שבניו יורק.

בתצלום נראים 11 פועלים הסועדים ארוחת צהריים בנינוחות, כשהם יושבים על קורת מתכת של שלד הבניין בגובה 256 מטרים, כשברקע ניו יורק של 1932. "התצלום הזה מסביר מה זו קבוצת כדורגל ומה היא צריכה לעשות", נהג פרגוסון להסביר לשחקנים שהחתים. "מה הדבר הכי גדול שקבוצה יכולה לעשות? הם מקריבים אחד עבור השני את עצמם. כשמישהו נופל, שניים ינסו להציל אותו. זה מה שנקרא הקרבה".

פרגוסון תמיד הכניס לכדורגל ערכים שספג כעובד במספנה של גובאן באזור גלאזגו. הוא חיפש שחקנים שיהיו פועלים שמוכנים להקריב מעצמם ומהכישרון שלהם למען הכלל, וזה היה סודו הגדול. בתמונה המדוברת, הפועלים יושבים ללא כל אמצעי בטיחות, ונכונותם להסתכן כך מיוחסת לשפל הגדול, שגרם לעובדים להסכים לכל עבודה שהוצעה להם. הם היו חייבים להסתכן בשביל חיי המשפחות שלהם.

הסיטואציה בכדורגל שונה מאוד, זה לא עניין של חיים ומוות, אבל איך מצליחים לגרום לכדורגלנים ברמה הגבוהה ביותר, שתמיד היו הילדים הכי מוכשרים בכיתה ובקבוצות שלהם, להקריב את היכולות שלהם למען חבריהם? זהו תפקיד המאמן, שצריך לדעת להתחבר לכל אחד ואחד ולייצר בקרב האינדיבדואלים המוכשרים הללו רוח קולקטיבית וקבוצה שפרטיה מוכנה להקריב מעצמם כדי לנצח.

מאמנים שעושים זאת אולי טוב יותר מכל מאמנים אחרים בפלנטה הם מאמן ליברפול יורגן קלופ ומאמן טונהאם מאוריסיו פוצ'טינו. השניים מצליחים הרבה מעבר ליכולות הכלכליות של הקבוצות שלהם ויפגשו בגמר ליגת האלופות שיהיה על טהרת הכדורגל האנגלי. אז איך 11 כדורגלנים הופכים ל־11 פועלים בימים בהם לכל פועל יש שפע של אפשרויות, שלא לומר ערוצי תקשורת?

כן או לא אבל על אמת

בספרו של רפאל הוניגשטיין על קלופ, "Bring the Noise", מתואר המאמן הגרמני כטקטיקן מתוחכם שעובד בצורה יסודית ולעיתים מתישה על הקולקטיביזם הטקטי של חניכיו: "עבודת התשתית ליסודות הטקטיים הייתה 'הרבה, המון, מלא אימוני וידאו' לפי סבסטיאן קהל, קפטן דורטמונד לשעבר. קלופ צייר חצים על המסך כדי להראות לשחקנים איפה הם צריכים להיות או לנוע. באיזה חלק על המגרש הם צריכים 'להעמיס' שחקנים. זה השתלב עם עבודה אינטנסיבית במגרש האימונים עם הרבה מאוד עצירות, תיקונים, הטמעה של תנועות ספציפיות שצריך לעשות וללמוד. דברים שלא קורים בן לילה".

לפי קהל, החיבור הטקטי עובד רק עם החיבור החברי בין השחקנים עובד: "הקבוצה מסכימה לאימונים האלה — החברים רואים בהם מעין חוזה חברתי שאומר שכן, אנחנו עושים זאת ביחד, אף אחד לא יכול להצליח לבד. זה מה שצריך כשמשחקים בלחץ גבוה. אתה מפריע להתקפה של היריב, אתה מכריח את היריב לשנות את התוכניות שלו. אבל זה גם עניין מנטלי — הריצה ללחץ לא מסתיימת כשחוטפים את הכדור. היא רק מתחילה. זו המהות של גגנפרסינג (סגנון המשחק שמבוסס על לחץ) והעבודה עליו חייבת להיות טקטית, פיזיולוגית ומנטלית — אי אפשר להפריד את האלמנטים זה מזה באימונים, כי זה מה שקורה במשחקים".

כדי להבין אם הם מתאימים לו ולשיטות שלו, קלופ שואל את שחקניו "האם אתה אוהב להתאמן?" ו"האם אתה אוהב לרוץ?". לאורך הקריירה שלו כמאמן, הוא שחרר במהירות את אלה שענו על אחת מהן בשלילה. "אם אתה חושב שאתה יכול להבקיע שלושה שערים בסוף השבוע בלי להתאמן קשה לאורך השבוע, לעולם לא תשחק עבורי, לא משנה מה שמך", הוא אומר לשחקניו. מההתחלה קלופ מבהיר בדיוק מה הוא רוצה משחקניו. כמה הם צריכים להקריב עבור הקבוצה.

גם הכדורגל של פוצ'טינו מבוסס על לחץ קולקטיבי וחיבור אמיתי ואותנטי עם שחקניו. המקרה של סון יונג־מין הוא דוגמה לעבודה המצוינת שפוצ'טינו עושה עם האישיויות בחדר ההלבשה. סון הגיע מלברקוזן לטוטנהאם ב־2015 כאחד הכוכבים הגדולים ביותר של דרום קוריאה. הוא מסתובב עם פמלייה גדולה סביבו, כולל מזכירה. סוכנו הוא אביו, כדורגלן לשעבר.

בתחילת דרכו בלונדון ביצועי הקוריאני היו רחוקים מלהרשים. הוא אפילו לא הצליח לכבוש כמו שצריך במשחקים פנימיים נגד שחקני אקדמיה וקיבל מעט דקות משחק. בתום העונה סון רצה לעזוב והגיע לשיחה עם פוצ'טינו עם פמלייתו כדי לעשות זאת.

"לא קל לנהל את כל זה", הסביר פוצ'טינו לאתר של טוטנהאם בעונת 2016/17. פוצ'טינו, שאף פעם לא מבטיח דקות משחק לשחקן, אמר לסון שהוא בוטח בו ומאמין שהוא ייתן לו את הכל עבור הקבוצה כדי ש"להתחיל דף חדש מהמשחק הבא". הוא הגמיש את עקרונותיו ונתן לקוריאני לשחק. סון הרשים, כבש ובישל נגד סטוק ולא הסתכל לאחור.

"אם המטרה של כדורגלן היא לא כזו שהוא שותף לה עם חבריו לקבוצה והיא אינדיבדואלית בלבד, הוא ישכח את המטרה של הספורט שלנו" הסביר פוצ'טינו. "אבל שחקן צריך להבין שהוא יפרח אינדיבדואלית ברגע שהוא יהיה מחויב יותר לקבוצה".

פוצ'טינו מומחה ב"החזרת" שחקנים לסגל. הוא עושה זאת עם כנות, מקצועיות, גמישות מחשבתית ופתיחות שמרשימה את כולם. הוא עשה זאת עם סון, מוסא סיסוקו ואחרים. הוגו לוריס עצבן מאוד את ההיררכיה בטוטנהאם כששיחק עם שורש כף יד סדוקה משטות שעשה בחופשה באיביזה. הוא התבייש במעשיו והסתיר את הפציעה מהצוות בטוטנהאם. בספר "A Brave New World", פוצ'טינו הסביר לכתב גילאם באלגה, מה עשה בסיטואציה הזו. "הוגו לא רצה לערבב בין עניינים אישיים לעניינים מקצועיים, אבל הבהרתי לו שהוא יכול לדבר איתי על הכל מבלי שאני אשפוט אותו, שהוא יכול לשתף אותי מבלי שזה יפגע באמון בינינו".

פוצ'טינו המשיך לתמוך בלוריס גם לאחר שזה חגג טיפה יותר מדי את הזכייה עם צרפת במונדיאל ונתפס נוהג בשיכרות. "עשיתי טעות, אבל אני משוכנע שהוא מבין אותי", אמר לוריס על פוצ'טינו לעיתון הספורט הצרפתי "ל'אקיפ". "הוא רק רצה שאלמד את הלקח ואמשיך הלאה".

אדם לאלנה, שהתאמן אצל פוצ'טינו בטוטנהאם ואצל קלופ בליברפול, זיהה את הדימיון בין שני המאמנים: "הדרישות שלהם זהות - תעבוד", אמר להוניגשטיין. "קלופ מבין שתעשה טעויות ולא תשחק טוב בכל משחק, אבל אם אתה תדמם עבורו על המגרש, תזיע עד שאתה לא יכול להזיע יותר על המגרש - זה מה שהוא רוצה".

מתפתח מול מקובע

פוצ'טינו וקלופ מתאפיינים במה שמכונה על ידי פרופסור קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד כ"דפוס חשיבה מתפתח" – הרעיון שבעזרת מאמץ אדם יכול לצמוח ולהשתפר. תפקידם כמאמנים הוא לבחור בשחקנים עם דפוס חשיבה כזה ולהתקדם איתם. זה שונה, למשל מז'וזה מוריניו שאמר על שחקניו "יש איכויות שיש או אין לשחקן".

למוריניו יש מה שמכונה על ידי דווק "דפוס חשיבה מקובע". הוא לא מאמין גדול בשיפור השחקנים דרך מערכות יחסים טובות. "לפעמיים אפשר לחשוב 'הו, המנג'ר הזה בחור נחמד, המנג'ר הזה בעל מערכות יחסים יפות עם השחקנים, השחקנים אוהבים את המנג'ר. זה ממשיך כמה חודשים אחרי זה, מאמן, מנהיג, צריך מבנה מועדון מאחוריו. מערכת יחסים טובה בין השחקנים למאמנים יכולה לקחת אותך עד מרחק מסוים. זה נכון, אבל כדורגל הוא אסטרטגיה" שטח מוריניו את משנתו בפני ערוץ RT הרוסי.

אכן, צריך אסטרטגיה וטקטיקה וכסף לרכוש שחקנים טובים ואיכותיים, וצריך צוות אימון נהדר ומערכת שעובדת מצוין. אולם, בסופו של דבר הכדורגלן הוא אדם והוא צריך כמה דברים כדי להצליח. קודם כל, הוא צריך להבין את הרעיונות של המנג'ר שלו. "כדורגל הוא משחק של רעיונות" אמר קרלו אנצ'לוטי, מאמן נאפולי. "כדי שהרעיון הזה יקבל חיים, צריך להסביר אותו לאנשים אחרים שאמורים להוציא אותו לפועל. בשביל זה צריך לדעת מה להגיד לשחקנים ולתקשר איתם ברמה גבוהה ופשוטה".