מחקר: זינוק בהיקף "בריחת המוחות" מישראל
לפי מחקר של פרופ' דן בן דוד, היחס בין אקדמאים שעוזבים את הארץ לאלו שחוזרים אליה זינק בשנים האחרות ביותר מ-70%; 9% מבוגרי האוניברסיטאות בתחומי הנדסה ומדעים מדויקים עוזבים את הארץ. אחוזים גבוהים במיוחד של מרצים ישראלים באוניברסיטאות הבכירות בארה"ב
עלייה חריפה נרשמת בשנים האחרונות בבריחת המוחות מישראל. כך עולה ממחקר חדש של נשיא מכון שורש למחקר כלכלי חברתי פרופ' דן בן דוד, בשם "עזיבת הארץ המובטחת, מבט על אתגר ההגירה מישראל".
- חידה ישראלית: מספר האקדמאים עולה, אך התוצר הלאומי מאכזב
- אין שכל, יש דאגות: בריחת המוחות, גרסת הממשלה
- למ"ס: עלייה של 21% במספר האקדמאים הישראלים השוהים בחו"ל בשנת 2017
היחס בין אקדמאים שעוזבים את הארץ לאלה שחוזרים אליה זינק בשנים האחרונות מ-2.6 ל-4.5. מספר המרצים הישראלים למחשבים באוניברסיטאות המובילות בארה"ב שווה לחמישית ממספר המרצים הבכירים למקצוע זה בישראל, בכלכלה קרוב לרבע ובמינהל עסקים – 43%.
בן דוד בודק במחקר את האליטה המובילה של המשק, מערכת הבריאות וההשכלה הגבוהה. האליטה הזו' שיוצרת את היתרון האיכותי של ישראל' מונה לדבריו רק 130 אלף איש מתוך 9 מיליון אזרחים. הוא כותב כי "בגלל גודלה השברירי של קבוצה זו, לעזיבת מסה קריטית מתוכה – גם אם מדובר בכמה עשרות אלפים – יכולות להיות השלכות קטסטרופליות למדינה כולה". בין היתר הוא מציין שרק 2.7% מהשכירים בישראל עובדים בתעשייה בתחום ההייטק, אבל הם אחראים ל-40% מהיצוא התעשייתי.
ב-2014, על כל בעל תואר אקדמי שחזר לארץ, עזבו כאמור את המדינה 2.6 בעלי תואר. עד 2017, עלה יחס זה ל-4.5 עוזבים לכל חוזר, זינוק של 73%. מדאיגה מאוד גם זהות העוזבים. הסיכוי שאקדמאי ישראלי יעזוב גבוה יותר ככל שהמוסד שבו למד איכותי יותר ואם למד מדעים מדויקים או הנדסה.
כך למשל עזבו את ישראל 2% מבוגרי המכללות להוראה, 4% מבוגרי המכללות הכלליות, 7% מבוגרי מדעי החברה והרוח באוניברסיטאות ו-9% מבוגרי המדעים וההנדסה באוניברסיטאות. האחרונים, מציין בן דוד, הם "האנשים החיוניים ביותר למשק הישראלי". אם ב-2006 היה מספר הרופאים הישראלים בחו"ל שווה ל-10% מהרופאים בישראל ב-2016 הוא גדל ל-14%.
גם יוקר המחיה משפיע
בן דוד בדק את מספר המרצים הישראלים בקביעות או במסלול לקביעות ב-40 האוניברסיטאות המוליכות בארה"ב, כלומר מרצים שברור שהם אובדן לאקדמיה הישראלית. הוא השווה אותם למספר חברי הסגל הבכיר באותו מקצוע בישראל. מספר המרצים הישראלים למינהל עסקים באוניברסיטאות הבכירות בארה"ב שווה ל-43% ממספר המרצים הבכירים למקצוע זה בארץ, 23% בכלכלה, 21% במדעי הנחשב ו-11% בפיסיקה. אחת הסיבות היא הבדלי השכר הדרמטיים ביחוד במינהל עסקים. במדעים מדויקים משפיעה לדבריו גם היכולת לקבל מעבודת טובות בהרבה.
מלבד הבדלי השכר, גורם נוסף המעודד הגירה לישראל הוא יוקר המחיה. בן דוד מציין שמחירו של סל התצרוכת של משק בית ממוצע בישראל גבוה ב-28% מהמחיר בארה"ב וב-66% מממוצע ה-OECD. ירושלים ותל אביב ממוקמות שתיהן בין 5 הערים שבהן יקר ביותר לרכוש דירה במנוחים של שנות עבודה.
בן דוד מסכם, שבעוד שאין הגירה משמעותית מכלל האוכלוסייה הישראלית, יש עזיבה כזו מהחלקים המשכילים יותר של האוכלוסייה: "ממדי העזיבה והמגמה, צריכים להדליק נורות אדומות אצל קובעי סדרי העדיפויות הלאומיים".
הטיפול בבעיה צריך לדבריו להיות באמצעות העלאת קצב הצמיחה והפריון. זאת, בין היתר באמצעות הרחבת ההשכלה המוענקת למגזרים החרדי והערבי.