המאייר והאנימטור שחף רם: "בכל תנועה אגבית יש ריקוד קרקסי"

מה הדבר הראשון שאיירת?

ראש של ילדה. "בכיתה ד' ישבתי מאחורי ילדה שמאד אהבתי, אז ציירתי על העטיפה של מחברת החשבון את הדימוי שלה כמו שראיתי אותו כל יום מהגב – בעיקר שיער אסוף בקוקו. הציור נשאר אצלי. לא התכוונתי לתת לה אותו. רק רציתי ללכוד רגע קטן בזמן. וככה יש לי היום תזכורת קטנה לאיך זה לאהוב מישהי בכיתה ד'. זה משהו שמלווה עד היום באיור, הרצון לצוד רגעים קטנים ולשמר אותם".

ממי אתה שואב השראה?

BOM K, אמן רחוב צרפתי. "יש בו המון ניגודים שמאוד מדברים אליי: הוא יכול להיות מטריד ומורבידי, אבל גם מטופש ומצחיק. רציני, אבל גם אקראי וחסר משמעות. זה מרשים ממש, וגם בעבודות שלי אני מנסה להביא כמה שיותר שילובים כאלה".

איור: שחף רם

מייק לי (Lee), מאייר אמריקאי: "אני מאוד אוהב את הניקיון שבעבודות שלו שמקנה להן מראה של משהו קדוש. הוא פותר דברים בצורה מאוד פשוטה, בונה קומפוזיציות שמורכבות מכתמים של תנועה והדמויות שלו בעצם באות לשרת מטרות אחרות – משהו שגם אני עושה אצלי, אפילו בצורה אוטומטית. כמוהו, אני אוהב "לגזור" דימויים החוצה. אם אני יושב לצייר ויש מסביבי אנשים אני 'גוזר' החוצה סצנה קטנה בתוך ההמון".

פדריק פורסט (Forest), מאייר צרפתי: "האיורים שלו הם חגיגה של מינימליזם. כמעט כל ציור מתחיל ככה, בקו ראשון מינימליסטי שהוא הדבר שהכי מרגש אותי, זה סוג של קסם, גם אם אחר כך אני יושב על הציור במשך יומיים".

מה מעורר בך השראה?

קרקס. "היתה לי בת זוג שהתעסקה בקרקס וזה פתח לי עולם מדהים. זה מעין משחק שלא מנסה להתחקות אחרי משהו אחר, אלא בעל חוקים משלו. יש בקרקס תיאטרליות שאני מאוד אוהב ומדי פעם האיורים שלי זולגים לשם, בעיקר באנימציה. באחד הקליפים שיצרתי, למשל, יש סצנה של מישהי שסוחטת תפוז, אבל זה הרבה מעבר לזה – הפעולה של הסחיטה היא סוג של ריקוד קרקסי".

מקומות הומי אדם. "אני מנסה לצאת כמה שיותר למקומות שיש בהם התרחשות, בתי קפה עמוסים, הופעות, מסיבות או שווקים. משתדל שלא לחזור לאותו המקום פעמיים. אני יושב במקומות האלה עם הסקצ'בוק שלי ומצייר. מסתכל על אנשים כמו צייד, יושב באיזו פינה בשקט ובוהה, מחכה לרגע הנכון לציור בתוך כל ההמולה הזו".

פרויקט שאתה גאה בו במיוחד?

"'שטיח'. זה סרט אנימציה קצר ואישי, שהתחיל להתגלגל לי בראש אחרי שעשיתי סרט קצר עבור טקסט של מישהו אחר. רציתי ליצור משהו שהוא 100% שלי, אותנטי. מעין טסט לעצמי שיבחן מה קורה כשאני יוזם ויוצר הכול לבד, מהסאונד על לאנימציה. לקחתי שבוע שבועיים הפסקה מעבודות והתמסרתי לטקסט שעוסק בשטיח, או בעצם בחוסר בשטיח: בכל פעם שאני עובר לבית חדש, אני לא מרגיש בבית, עד שאני מניח את השטיח על הרצפה. זה קצת כמו שיר שעוסק בהרבה דברים יחד, בחרטות, בגעגוע, בפנטזיות, במה היה קורה אם".

מה אתה הכי אוהב לאייר?

חלל. "בתקופה האחרונה אני נהנה לצייר דמות של אסטרונאוט שקצת הולך קצת מרחף בחלל, כי זו תחושה שכולנו מכירים. ממנו התפתחו עוד דמויות ואיורי כוכבים שאני מקווה להפוך לסדרה".

והכי פחות?

הנחיות. "אני לא אוהב שמבקשים ממני דימוי או סגנון ספציפיים. אני צריך להתחיל ולראות בעצמי לאן הולכת העבודה".