העליון קיבל את עמדת המדינה: טיוטות של מגילת העצמאות יועברו לחזקתה

לא למכירה: בית המשפט העליון קיבל היום (ב') את ערעור מדינת ישראל, שלא היתה מוכנה לוותר על טיוטות של מגילת העצמאות וסברה שמקומן בגנזך המדינה.

ב-14 במאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, ומגילת העצמאות נחתמה. לפי הטענה, שבועות קודם לכן פנחס רוזן, מי שהיה בהמשך שר המשפטים הראשון, הטיל על עורך דין צעיר בשנות השלושים לחייו בשם מרדכי בעהם ז"ל את משימת ניסוח ההכרזה. משפחתו של בעהם ז"ל שמרה על הטיוטות לאורך השנים, ובשנת 2015 המדינה החליטה לתבוע אותן מבניו, דניאל ורפאל בעהם, לאחר שגילתה שבכוונתם למכור אותן.

דוד בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ומגילת העצמאות

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בשנת 2017 כי טיוטות של מגילת העצמאות לא יישמרו בחזקת המדינה, ולכן יוכלו להימכר על ידי ילדיו של מי שכתב אותן. מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה לא ויתרו, וערערו לבית המשפט העליון. בערעור נאמר כי מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה רואים לעצמם חובה להביא את העניין לפתחו של בית המשפט העליון, מתוך דאגתם לאינטרס הציבור בשימור נכסי התרבות של המדינה והעם, למען מורשתו, ולמען הדורות הבאים.

לטענתם, התעודות הן רכוש המדינה ומקומן בארכיון המדינה - המוסד הממלכתי המופקד לפי חוק על שמירתן לצמיתות, וזאת ביחד עם טיוטות נוספות של הכרזת העצמאות בעריכת עו"ד בעהם ז"ל ואחרים, השמורות בו כולן כדין. מנגד טענו היורשים כי המשפחה שמרה על הטיוטות הללו כעל בבת עינה במשך 67 שנה, ואף התחייבה מיוזמתה להעבירן אך ורק למי שיתחייב לשמרן במקום ובתנאים ראויים, להציגן במוסד ציבורי, כמו מוזיאון או גלריה, ולא להוציאן מן הארץ.

השופט דוד מינץ קיבל את ערעור המדינה ופסק כי "הערעור שלפנינו אינו עוסק בנוסח הסופי של הכרזת העצמאות, כי אם בטיוטות המוקדמות שלה ובעוסקים במלאכת כתיבתה. האם מקומן של הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות בגנזך המדינה או שיש להותירן בידי יורשיו של מחברן, עו"ד מרדכי בעהם? מחומר הראיות הכולל עולה כי הטיוטות נכתבו כחלק מתפקידו של בעהם במחלקה המשפטית, ככל הנראה בהנחייתו של רוזן. טיוטות בעהם להכרזת העצמאות הן חלק מהנכסים התרבותיים של מדינת ישראל, עדות לעברנו, חלק מהזהות הקולקטיבית שלנו.

"סוגיה מרכזית בדיני הקניין התרבותי היא חובת ההשבה של נכסי תרבות. סוגיה זו מתעוררת לרוב במישור הבינלאומי – קרי, השבת נכסי תרבות למדינת מוצאם – אולם היא רלוונטית גם למישור המדינתי ולשאלת החזקתם של נכסי תרבות בידיים פרטיות. במישור המדינתי חובת ההשבה יכולה להתבטא בהטלת מגבלות על החזקת נכסי תרבות בידיים פרטיות והשבתם לידי המדינה, במקרים המתאימים.אין ספק כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בהשבת המסמכים לחזקתה של המדינה".

עוד קבע העליון שנראה כי מדובר "במקרה מובהק בו התביעה קשורה בטבורה לאינטרס ציבורי בעל משמעות רחבה וייחודית, אשר לא ניתן לאפשר לו לסגת מטעמי שיהוי בלבד".