טיפול שורש לתעשייה

בתום פגרה ממושכת תתכנס הבוקר ועדת הכספים של הכנסת – בהרכב זמני - לדון בנושא "דחוף": סכנת פיטוריהם של מאות עובדים בעקבות סגירתם של המפעלים חרסה בבאר שבע ואמיליה קוסמטיקס בירוחם, שכחרב הסגירה מרחפת גם מעל ראשו של מפעל פניציה, גם הוא בירוחם.

אז לפני שמתחיל פסטיבל הפופוליזם הידוע והמאוס בו כל חבר כנסת מתקוטט עם משנהו מי "נדיב" יותר ומי מציע סכום גבוה יותר - מכספי הציבור כמובן - כדי "להציל" את מפעל זה או אחר, כדאי להתרכז בכמה נושאי ליבה שמסבירים מדוע התעשייה שלנו מאבדת באופן רציף ובלתי פוסק את יתרון התחרותיות שלה. הרי זו הסיבה האמיתית שמובילה לסגירת מפעלים, בדרום ובכל מקום אחר בארץ.

מפעל חרסה

כדאי לחברי הכנסת להעלות על סדר היום את סוגיית הבירוקרטיה המופרזת והרגולציה הלא חכמה. הממשלות בעשור האחרון העלו את המודעות אך הרפורמות המבניות המשמעותיות לצורך שחרור הרסן נותרו על הנייר, והנתונים מדברים בעד עצמם: מקום 49 במדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי. ציונים גרועים במיוחד קיבל המשק הישראלי בהמתנה לאישור בנייה (207 ימים), גישה לחשמל (מקום 78), רישום נכס (מקום 89) וגישה לאשראי (מקום 60). בקיצור, לא הממשלה - וגם לא חברי הכנסת המרבים בחקיקה פרטית - ממש מקלים על עשיית עסקים כאן.

הדרך הטובה ביותר לסייע לתעשייה הדרומית היא לדאוג שתהיינה תשתיות פיזיות, לרבות תחבורה ציבורית, וגם תשתיות הון אנושי באמצעות הכשרה מקצועית. זה לא רק ימנע סגירת מפעלים, אלא אף יקדם משימה קדושה מזו - העלאת הפריון, שתביא להעלאת השכר. התעשייה הישראלית כבר לא צריכה לשלם שכר מינימום.

יש מי שיטענו שהתעשייה צריכה פתרון מיידי, ולא תהליכים שיכולים להימשך שנים. אבל את זה אמרו גם לפני עשור, וככה הגענו לתחתית. ללא פתרון מבני וארוך טווח, מפעלים ימשיכו להיסגר, ובקצב גבוה יותר.

ומי שבכל זאת להוט על פתרון קצר טווח, רצוי שיטפל בארנונה, המס היחיד שעולה כל שנה, ללא קשר לביצועי העיריות ולשירותים שהן מספקות. כדאי גם למצוא פתרון לתעריפי המים והחשמל שעלו השנה, ומעלים את עלויות הייצור ומקשים על התעשיינים. תמיכה במפעל ספציפי כזה או אחר, בעיקר כשהמהלך לא מלווה בטיפול שורש, הוא בבחינת כוסות רוח למת, טלאי שלא יסתום את החור שיגדל או יפציע במוקד אחר.