החוק להגדלת הפנסיה של איל ינון פסח עליו

אישור החוק שיזם ח”כ מיקי זוהר להגדלת קצבת הפנסיה של היועץ המשפטי לכנסת איל ינון ב־9,000 שקל בחודש, לכ־47 אלף שקל בחודש, ועם עלות מצטברת של כ־4 מיליון שקל - עורר לפני כשנה סערה ציבורית. בין היתר הוגש בעקבותיו בג”ץ שהדיון בו אמור להתקיים באמצע החודש הבא (15.5).

כעת מסתבר כי הליך החקיקה השנוי במחלוקת שנועד להיטיב בצורה חסרת תקדים עם מי שאמור להיות שומר הסף של הכנסת, היה לשווא.

לפי עמדת החשב הכללי של האוצר רוני חזקיהו, שנשלחה בשבוע שעבר לפרקליטות, היועמ”ש לכנסת יישאר עם אותה פנסיה (מכובדת) שלה היה זכאי עוד לפני כן, אך לא עם התוספת שאישרה לו הכנסת. ינון, שנכנס לתפקיד ב־2010 לאחר שורה של תפקידים במגזר הציבורי, אמנם ייהנה מתנאים המקבילים לאלה של שופט, אך הם לא יהיו שונים ממה שבכל מקרה היה זכאי לו. למעט שיהיה זכאי להם כבר עם פרישתו מהתפקיד ב־2020.

חוות הדעת הזו קובעת למעשה כי התוצאה בפועל של הליך החקיקה עשויה לייתר את ההליך המשפטי בבג”ץ. היא הוגשה כחלק מההתייחסות של יועמ”ש האוצר אסי מסינג, נשלחה לבכירי האוצר, למשנה ליועמ”ש לממשלה רז נזרי, למחלקת הבג”צים ולגורמים נוספים.

חוק בעל אופי פרסונלי

החוק שאושר ביוני האחרון היה אמור לשנות את נוסחת חישוב קצבתו של ינון, שנהנה מפנסיה תקציבית (מקופת המדינה בהתאם לשנות הוותק שלו בשונה מפנסיה צוברת). החוק היה אמור לקבוע כי יחולו על ינון ההוראות המיטיבות לחישוב אחוזי פנסיה, כפי שחלות על שופטים מכהנים, וכן כי יהיה זכאי לקצבה מלאה לאחר שהשלים לפחות קדנציה מלאה בתפקידו. לאור הוותק שצבר, ינון היה פורש עם הקצבה המקסימלית.

ינון. חוק אישי צילום: עטא עוויסאת

על פי החוק, בעוד עובד מדינה מקבל 2% על כל שנת ותק, שופטים ותיקים מקבלים עד 7% לשנה אם כיהנו רק עד 5 שנים. עבור כהונה של בין 5 ל־8 שנים יקבלו שופטים קצבה של 50%. אם כיהנו מעל 8 שנים זכאים שופטים ל־50% בתוספת של 3% עבור כל שנה. אלא שהחוק גם קובע כי מי שעבד בשירות המדינה לפני כהונתו כשופט ולכן היה זכאי לפנסיה תקציבית של 2% בשנה, ומונה לתפקיד שיפוטי אחרי שנת 2000, ישמור על הזכויות שהיו לו לפני כן (כלומר 2% בשנה) ולא יקבל את התנאים המיטיבים. זאת במסגרת הניסיון לצמצם את החבות האקטוארית העצומה שיצרו הפנסיות התקציביות.

עוד מודגש בחוות הדעת כי החשב הכללי ומנהלת הגמלאות הם אלה שמופקדים על קביעת הקצבה של עובדי המדינה, ובהם גם היועץ המשפטי לכנסת.

ליועמ”ש לכנסת כשומר סף יש כוח רב. כך, למשל, כאשר ח”כ זוהר ביקש לקדם תקציבים לכרמי גת בקריית גת (שם הוא ואשתו מחזיקים בכמה דירות), מי שאמור היה לעצור את המהלך היה היועמ”ש לכנסת. הצעת החוק שקודמה במהירות זכתה להסתייגויות מכל גורמי המקצוע במשרדי הממשלה, בין היתר בשל האופי הפרסונלי שלה והתלות שנוצרת בין היועמ”ש ליו”ר הכנסת. לאור חוות הדעת של של האוצר, היא נראית כעת כמו אחת מאגדות חכמי חלם.

אווירה של מחטף

החוק שהונח על שולחנה של ועדת הכנסת הקודמת, שבראשה עמד ח”כ זוהר, היה שונה מזה שאושר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. הנוסח הועבר לעיון חברי הכנסת וגורמי המקצוע רק לאחר תחילת הדיון. על כך התלוננה בזמן אמת חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס ורבין מהמחנה הציוני, שאמרה כי “מפריע לי האופן שבו מתנהל הדיון הזה. יש נוסח חדש שפתאום היום שמתם אותו על שולחן הכנסת. איזו טענה יש להצדיק את זה?”.

העתירה שהוגשה ביוני האחרון על ידי שישה אזרחים חשפה, בין היתר, כי במהלך הדיון על חקיקת החוק גילתה היועצת המשפטית של ועדת הכנסת עו”ד ארבל אסטרחן, כי חלק מהתנאים הסוציאליים שנכללו בהצעת החוק סוכמו עם ינון מראש ב”כתב התנאים” שקיבל טרם כניסתו לתפקיד. זאת אף שבשלבים מוקדמים של החקיקה טען ינון במכתב ששלח ליו”ר ועדת הכנסת, כך על פי חוות הדעת של האוצר, ש“ככל שהצעת החוק תקודם, ייאמר בה במפורש כי היא אינה חלה לגביי אלא רק ביחס למי שימלא את התפקיד אחריי”.

כאמור, חוות הדעת של האוצר שהוגשה לפרקליטות קובעת כי “הסדר צבירת הזכויות המיטיב לפי החלטת גמלאות לשופטים, שעמד בבסיס התיקון ואוזכר בדיונים להכנת הצעת החוק, אינו חל על היועמ”ש לכנסת. לכן, שיעור הקצבה של היועץ המשפטי לכנסת הנוכחי בגין תקופת כהונתו כיועץ המשפטי של הכנסת יחושב לפי 2% לשנה”.

מדוברות הכנסת נמסר בתגובה כי אין הם מכירים את חוות דעת של האוצר ועל כן אינם יכולים להגיב.