טרנד היד השנייה נמצא בישראל רק בתחילתו

בעוד בשאר העולם שוק היד השנייה פורח, ישראל עדיין מפגרת מאחור. אמנם חנויות וינטג' ויד שנייה יש בארץ בשפע, חלקן ותיקות כמו אדרת והיה היה התל־אביביות וחלקן חדשות יותר כמו timeless by micky mamon, שפתחה מיקי ממון, בעלת חנות יד שניה ווינטאג׳, מנחת קבוצות ודוגמנית, במתחם גן החשמל, ויש אפילו רשת של חנויות יד שנייה בשם דנדשה.

גם יוזמות אינטרנטיות בתחום קיימות, כמו Mine ו־Da Klozet, אך ניכר כי אלו לא מצליחות לבלוט בשטח כמו אתרים מצליחים בארה"ב ובאירופה. "הלקוחות שלי הן בנות 60-20", מספרת ממון. "חלק אספניות של בגדי וינטג', חלק מגיעות ממניעים סביבתיים ובשביל חלק זו פשוט דרך להשיג בגדי מעצבים במחיר נוח יותר".

מיקי ממון צילום: תומי הרפז

להוציא מותגי יוקרה שנמכרים במחירים גבוהים גם כשהם משומשים וישנים, ישנם לא מעט חסמים שבהם נתקלים יזמים בבואם להקים אתרי סחר לבגדי יד שנייה לבגדי רשתות, בהם עלות ההקמה, העיצוב והתחזוקה השוטפת. "חשבתי על הקמת אתר, אבל אני מרגישה שלא כולם עוד מבינים את המשמעות של יד שנייה ווינטג'. עוד אין פה תרבות כזו. זה לאט לאט קורה דרך הלקוחות שנכנסות לחנות ומקבלות ממש חוויה שהן יכולות ללמוד ממנה. בחו"ל מעריכים את זה הרבה יותר", מסכמת ממון.

ועד שיקום אתר מרכזי בתחום צומחת בישראל תרבות של מסיבות החלפה, שאליהן מגיעים אנשים שמאסו בבגדיהם ומעוניינים להחליף אותם עם אחרים ללא עלות. זירה חמה נוספת היא המרקטפלייס של פייסבוק שמאפשרת לכל אחד לפרסם את מוצרי היד שנייה שלו, מנעליים ובגדים ועד אופניים, ולתאם את העסקה עם המוכר.