בדים על גלגלים: מיניבוס עם בגדי וינטג'

"סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ולא ידעתי במה לעבוד", מספרת נגה סדן. "במקביל, נישאתי וטסתי לירח דבש בארה"ב. שם נחשפתי לטרנד ה־Food Trucks, משאיות לממכר מזון מהיר, והתלהבתי מאוד. הרעיון לחבר את זה לבגדי יד שנייה הדליק אותי".

סדן, בת 28 מבאר שבע, חזרה לארץ, הוציאה רישיון נהיגה לרכב כבד וקנתה מיניבוס בחסכונות וכסף שקיבלה לחתונה. המיניבוס הישן שופץ כך שיוסב לחנות בגדים ניידת ושמה "OLD SCHOOL": "זה הפך לפרויקט משפחתי: אבא שלי עשה את עבודות החשמל, אבא של בן זוגי שיפץ".

התוצאה מקסימה — אוטובוס שנראה כמו רכב הסעות ילדים אמריקאי קלאסי ועושה חשק לקנות ממנו משהו שישאיר מזכרת מהאווירה שהוא מרעיף. את החנות הניידת שלה היא מחנה מדי פעם על יד פסטיבלים ואירועים. "השאיפה שלי היא בעיקר לחבור לבתי עסק מקומיים כמו מסעדות ובתי קפה וליצור אירוע משותף שבו אנשים יוכלו ליהנות מאוכל, מוזיקה וקניות".

נגה סדן והחנות הניידת שלה. "רק בגדים נקיים ובמצב מצוין" צילום: חיים הורנשטיין

למה דווקא יד שנייה?

"כי זו אני. האהבה שלי ליד שנייה התחילה בעצם מצורך כלכלי, רציתי בגדים שיבטאו אותי ולא היה לי יותר מדי כסף להשקיע בהם. עם הזמן הבנתי את כל היתרונות שבזה. מבאס אותי לקנות בגד שיש עוד 20 יחידות ממנו. אני מאוד אוהבת בגדי יד שנייה ווינטג' וגם מפעילה בלוג בשם 'חמש שקל' שעוסק ביד שנייה ובמסעות בעולם. אני אוהבת את החיטוט והנבירה בערימות למציאת הפריט המושלם. זה מאוד כיף למצוא משהו שכנראה כבר לא יהיה לאף אחת אחרת".

את הפריטים באוטובוס היא אוספת מנשים שמוסרות לה את תכולת ארונן בתמורה לאחוז מהמכירה, מאוספה הפרטי ומפריטים שמצאה בחו"ל. "הקו המנחה מבחינתי הוא למכור רק בגדים שאני הייתי לובשת — נקיים ובמצב מצוין. יש גם בגדים מרשתות ולפעמים אני מוצאת שזה מתבקש כי לפעמים הווינטג’ לא נראה מספיק טוב, והרשתות עושות את ההשלמה. חוץ מזה שזו דרך לקנות בגד של מסחרי באופן ירוק ומודע יותר".